אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן יא

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן יא

סימן י

יצו ה' את הברכה לכבוד הב' המופלג החרוץ וכו' מו"ה דוד סג"ל צימעטבוים נ"י, בהרה"ג המפורס' מו"ה פנחס נ"י הראב"ד בק"ק גרוו"ד יע"א.

מכתבו הגיעני ואין לי פנאי להשיב לפלפולא בעלמא רק יען שזהו פעם ראשונה אשר דרך על פתחי לא אשוב פניו ריקם, על מה שהקשה למה לא גזרו גם במקדש שמא יעבירנו דאע"ג דאין שבות במקדש מ"מ לדעת האבן העוזר דבתרי שבותים גזרו גם במקדש, והנה גבי תק"ש איכא ג"כ משום שמא יתקן כלי שיר, כמ"ש המג"א סימן קכ"ח, וא"כ איכא תרי שבותים, והיה לגזור גם במקדש ? הנה זה יכולין לתרץ בפשיטות דכיון דהך שבות שמא יתקן כלי שיר אין יכולין חכמים לגזור כלל גבי תק"ש דא"כ יתבטל כל מצוות שופר כמ"ש המג"א שם א"כ אין לצרף כלל הך שבות דשמא יתקן כלי שיר לשבות דשמא יעבירנו אמנם יש לתרץ באופן אחר מרווח יותר בס"ד דהנה מקור הדין דשני שבותים גזרו היא מדברי הרע"ב מס' עירובין פ"ג משנה ג' דס"ג דאפילו לרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש מ"מ בשני שבותין גזרו ומזה הוכיח בשו"ת הגאון ר' עקיבא איגר דהה"ד במקדש גזרינן על שני שבותין עיי"ש בשו"ת סימן קנ"ט, וא"כ היינו דווקא היכא שעושה דבר האסור משום שבות בפועל כמ"ש שם הרע"ב שמטלטל הסכין וחותך החבלים אע"ג דשניהם הוי רק שבות מ"מ כיון שעושה שני דברים חתיכת החבלים וטלטול הסכין אסור ביה"ש ג"כ וכה"ג אמרינן דאע"ג דלא גזרו שבות במקדש מ"מ בשני שבותים גם במקדש גזרו, עיין בשו"ת רע"א שם דבהכי מיירי משא"כ בשבות דשמא יעבירנו או שמא יתקן כלי שיר דעכשיו בשעת תקיעת שופר אינו עושה שום דבר איסור בפועל רק דחז"ל חששו לתקוע שלא יבא לידי איסור הוצאה או העברת ד' אמות ובמקדש דזריזים הם לא גזרו שבוודאי לא יבאו לידי איסור העברה או איסור הוצאה א"כ מנא תיתי לגזור שיבאו לידי איסור תיקון כלי שיר דכיון דזריזים הם כמו שלא יבאו לידי איסור העברה ד' אמות או איסור הוצאה לא יבאו ג"כ לידי איסור תיקון כלי שיר ואינו דומה להיכא שעושה עכשיו דבר מה שהיא אסור מדרבנן דשפיר י"ל דאע"ג דעל חד איסור לא גזרו במקדש כלל מ"מ על תרי שבותין גזרו דתרי שבותין היכא שעושה ממש בפועל הוי זלזול טפי לדרבנן ואסור במקדש ג"כ, וכה"ג אמרינן ג"כ מסכת' עירובין ס"ח ע"א ולא שני לן בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה עי"ש, ויש לפרש בזה לשון רש"י שם מס' ר"ה כ״ט ע"ב ד"ה גזירה שכתב וז"ל ובמקדש לא גזר דאין איסור שבות דרבנן במקדש עכ"ל, ולמה נקט רש"י איסור שבות דרבנן הא כל שבות הוא רק דרבנן רק לפי דברינו א"ש דשבות שעובר ממש על איסור דרבנן כמו טלטול סכין שלא לצורך למאן דאסור או חתיכת חבלים דמדרבנן הוי כמו מלאכה שבות כי האי הוי כמו שבות דאורייתא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם וא"כ עכ"פ היכא דהוי שני שבותין היו גזרו גם במקדש אמנם בשבות שבעצם אין בו שום איסור אפילו מדרבנן כמו תק"ש שעל גוף התקיעה לא גזרו כלל רק שלא יבא לידי איסור, שבות כי האי הוי רק שבות דרבנן ממש שהרי עכשיו אינו עושה שום דבר שיהיה בו איזה סרך מלאכה וכה"ג לא גזרו אפילו בשני שבותים, וזהו כוונת רש"י במ"ש דאין איסור שבות דרבנן במקדש, כלומר שבות כזה שעיקרו אין בו שום איסור רק משום גזירת דבר אחר לא גזרו כלל במקדש ואין חילוק בין שבות אחד לשני שבותין, ודוק [ועיין בספר שדי חמד בכללים אות א' סימן רפ"ג]:

ב') ומה שהקשה במס' פסחים ס"ט ע"א דגזרו על הזאה בטמא מת שחל שביעי שלו בע"פ אע"ג שלא יוכל לעשות פסח שמא יעבירנו נימא עשה דוחה ל"ת ועשה כיון דהוי עשה שיש בו כרת ? נ"ל דלא קשה דכמו דאמרינן דאפילו לר"א דמכשירי מצוה דוחה ג"כ שבת מ"מ כיון דאכתי גברא לא חזי עכשיו אינו דוחה כמו כן מכ"ש לדידן כיון דעכשיו לא רמיא עליו חיוב פסח אינו דוחה ולא משום דלא הוי בעידנא דהא דאמרינן דעשה החמורה דוחה אפילו היכא דלא הוי בעידנא (והארכתי בזה בספרי חלק ששי בסוגיא דעדל"ת בס"ד) היינו היכא דהמצוה רמיא עליו משא"כ היכא דלא רמיא עליו החיוב כיון שהוא טמא לא שייך שום דחיה וכמ"ש הגמ' אליבא דר"א וזה פשוט:

יתר דבריו ראויים הם ע"ד הפלפול, והנני בזה הדו"ש ושלום, מר אביו הגאון נ"י, והנלע"ד כתבתי בחפזון פק"ק באניהאד כאור בקר יום ג' א' דר"ח חשוון תרס"ט לפ"ק אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה