פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן י
שוכ"ט לכבוד אהובי ידנ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי חיציו שנונים וכו' כש"ת מו"ה אברהם שמרוים סנ"ל נ"י אבדק"ק פ' לאדאני יע"א.
ע"ד השאלה שבמקוה שבעירו נעשה ע"י שקבעו סילונות בבאר מים חיים ומשם הולכים המים ע"י סילונות אלו לחפירה אחת רק לאשר שיש בנין מפסיק בין הבאר ובין החפירה לזאת אי אפשר שילכו המים לתוך החפירה ע"י סילונות פשוטים ע"כ נעשו הסילונות מורכבים ע"י שרויבען והסילונות הם כמין ח' דהיינו בציור כזה $$ציור בספר$$ ואם היו הסילונות זקופים היו יכולים לקבל רק כיון שמונחים מושכבים ממילא אינם יכולים לקבל שהרי באופן זה אינו מחזיק מים דאינם מחזיקים מים רק אם היו זקופים בציור כזה דאז היו מקבלים אמנם כשמניחים מושכבים אינם יכולים לקבל ואינם מחזיקים מים, והנה המים אינם נופלים להדיא מסילונות לתוך החפירה רק מהסילונות נמשכים המים ע"ג קרקע של צימענט דבכה"ג לא הוי הויה ע"י דבר המקבל טומאה כמבואר בסימן ר"א סעיף מ"ח, ורק ע"ז מסופק מעכה"ר נ"י על הקנים הנ"ל דכיון שאם היו עומדים זקופים מחזיקים מים אם לא הוי כלי קבול ונעשו המים שעוברים שם מים שאובים, ומעכה"ר נ"י האריך קצת ורוצה לידע דעתי בזה:
נ"ל דלכאורה זה מבואר בסעיף ל"ו שכתב שם המחבר וז"ל סילון שהיא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו חשוב קבלה לפסול המקוה וע"כ כיון שאין כוונתו שהסילון יקבל רק שילכו המים דרך שם אע"ג שיכול לקבל לא חשוב כלי קבול לעשות המים שעוברים בתוכו שאובין והרי אפילו בטבלא שיש לה ד' לבזבזין איתא במשנה פ"ד מס' מקואות משנה ב' דאם זקפה באופן שאינה יכולה לקבל אינו פוסל המקוה רק שלא יבאו המים להדיא מתוך הטבלא לתוך המקוה או שיוכל לבא בלא הטבלא ג"כ לתוך המקוה כמ"ש שם התוס' יו"ט בד"ה זקפה לידות עי"ש, וא"כ חזינן דאפילו בכלי ממש מ"מ כל שאינו עומד באופן שיוכל לקבל לא חשיב כלי לפסול המקוה, ועיין בש"ג פ' המוכר את הבית שרוצה לומר דאפילו בצנור שחטט לקבל צרורות מ"מ אם עומד בדרך מדרון שאינו מקבל דלא נעשו המים שאובין (ובחידושי בסוגיא דצנור שקבעו ולסוף חקקו באות י"ג הארכתי בזה בס"ד) וא"כ מכ"ש בקנים אלו שמעולם לא נעשו לקבלה רק שיגרו המים על ידיהם וגם כמה שהם עכשיו אינם מחזיקים שום מ"ם כיון שאינם עומדים זקופים וודאי לא הוי כלי קבול וליכא רק חשש משום הויה ע"י דבר המקבל טומאה דהא כלי מתכות אפילו פשוטים מקבלים טומאה ובזה וודאי מהני מה שהמים אינם מפלים להדיא לתוך החפירה מהקנים אלו רק מהקנים של מתכות הולכים המים דרך הקרקע של צימענט לתוך החפירה וא"כ לא הוי הויה ע"י דבר המקבל טומאה כה"ג כמבואר בסעיף מ"ח, וכשר, ודוק היטב:
והנה ברמב"ם פ"ו הלכות מקואות הלכה ב' כתב בפירוש דסלונות שהמים נמשכים מהם אעפ"י שהם נחבים באמצע ומקבלים אין פוסלין את המקוה ופשיטא שאין לחלק אם עשויים בתמונת ח' או שמקבלים באופן אחר דהעיקר רק שלא יהיה עשוי לקבל בתוכם רק שימשכו המים על ידיהם כמו בנ"ד, ודוק, אמנם מה שיש לעיין בזה שהרי הראב"ד פ"ח הלכות מקואות הלכה ז' הביא דברי התוספתא דסילון כעוף פוסל המקוה אע"ג שאינו מקבל טומאה עי"ש, וא"כ לדעת הראב"ד היה לפסול בנ"ד משום שאובין. אמנם יש לעיין מ"ט לא השיג הראב"ד על הרמב"ם גם בפרק ו' על הדין דסילון רחב באמצע, וראיתי לאחד קדוש מדבר הגאון ז"ל בספר דברי חיים להלכות מקואות ס"ק ל"ג שעמד בזה, ותירץ לחלק דוודאי בכל כלי שאין כוונתו כלל שישארו המים בתוכו, וגם אין נעשה באופן הזה שישארו שם מים אע"ג שאפשר לקבל אם היה זקפו מ"מ עכשיו שאינו מניחו באופן שיקבל לא חשיב כלי קבול לפסול המקוה (ויש ראיה לזה מטבלא דזקפה לידות דאינו פוסל המקוה) רק בפרק ח' ששם כוונתו להשיק שני המקוואות יחדיו וא"כ רוצה היא בכך שיהיה שם מים בסילון שיוכל לחבר שני המקואות כה"ג ס"ל להראב"ד דאם היא סילון כפוף שפוסל המקוה וא"כ בנ"ד שא"צ הסילונות לחבר מים שתוך הבאר אל המים שבתוך החפירה דאדרבא בשעה שנתמלאת החפירה סותמין הנקב של הכותל שלא יהיו זוחלין והסילון היא רק להמשיך מים להחפירה ולא שישאר מים תוך הסילון גם הראב"ד מודה דלא חשוב כלי קבול לפסול המקוה ואין שום אדם יכול לחלוק ע"ז כיון שיש לו ראיה ממשנה זקפה לידות דאפילו בכלי שיש לו ד' שפות אינו פוסל כיון שאינו מונח באופן שיכול לקבל, והגע עצמך כל מקואות שמעמידים בתוכן כמין תיבה נקובה משום שהמים עמוקים ביותר ונוקבין התיבה שלא תהיה ראויה לקבל נוקבין אותה בשוליה ושם ג"כ אם היו מעמידים התיבה במדרון קצת היתה יכולה לקבל מ"מ אמרינן כיון שעכשיו אינה עומדת באופן שראויה לקבל אינה פוסלת (ומה שמפקפקים על אלו המקואות היא רק משום שסותמים אותם בברזא שיוכלו להטיל בו מים חמין ויש לחוש אולי נעשה כלי ע"י סתימת הברזא אבל לחוש שמשום שאם היו מעמידין הארגז במדרון היה יכול לקבל לית דחש לה עיין חת״סו יו״ד סימן ר"ו, ודוק) וא"כ בנ"ד כיון שאלו הקנים כדרך שעשויים עכשיו מושכבים תחת הקרקע אינם יכולים לקבל שום מים שישארו שם רק דרך שם הולכים המים לתוך החפירה אינו נקרא בית קבול כלל וא"כ זכינו לדבר שגם לדעת הראב"ד כשר דלא הוי כלי קבול שיהיו שאובין רק משום שלא יהיה הויה ע"י דבר המקבל טומאה צריך שהמים לא יפלו לתוך החפירה להדיא מהקנים רק שימשכו תוך החור שמפסיק בין הקנים ובין החפירה וכשר כמבואר בשו"ע סעיף מ"ח דכה"ג לא מקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה וכשר, ודוק:
והנה מעכה"ר נ"י כתב לי בסוף מכתבו שיש לו מקוה של מעיין טהור רק שבשעת יבשת המים נתקטנה עד שאינה ראויה לטבילה הגם שמתחת קרקעית המקוה יש שם מים רבים עכ"ל, הנה אם כוונתו שלפי"ז לא היו צריכים המים רק שיהיה יכולים לטבול דהיינו שיגיעו המים ממעל לטבורה זרת כמבואר בסימן צ"ח סעיף ל"ו והנה כה"ג וודאי כשר אפילו שאובים ממש כל שיש מ' סאה מים כשרים הגם שי"ל דלדעת הרשב"ץ שהביא הש"כ סימן ר"א ס"ק ק"מ גבי מקוה שמימיו מרודדין דאסור להתפיח המים ע"י כלים המקבלים טומאה דהו"ל הויתו ע"י דבר המקבל טומאה א"כ הה"ד דאסור כה"ג ברוב מים שאובים, ועיין חידושי הרז"ה (לאחד מן האחרונים) שס"ל כן דלדעת הרשב"ץ לא מהני רוב שאובים במקוה שמימיו מרודדין אע"ג שיש שם מ' סאה, עיין בספר הנ"ל ס"ק קנ"ב, מ"מ הרי הש"כ שם ס"ק ק"ס חולק ע"ז ומפרש בכוונת הרשב"ץ דרק משו"ה אסור להתפיח המים ע"י כלים אולי לא יהיה כשפופרת הנוד ולא יהיה חיבור למקוה (ונמצא שטבל בפחות מארבעים סאה) וא"כ מותר להרבות שאובין אפילו כמה, ובספר לחם ושמלה ס"ק קי"א ג"כ מסקנתו להתיר לשפוך אפילו כמה שאובין במקוה מרודד כל שיש ארבעים סאה וא"כ אם יש לו מקוה כזה של מעיין ואין החסרון רק שאינם מגיעים המים עד למעלה מטבורה א"כ הרי יש לו תקנה להרבות אפילו שאובים ובפרט ע"י המשכה אין שום הו"א לפסול ובוודאי כשר (שוב ראיתי בשו"ת בית שלמה ח"ג ליו"ד סימן מ"ח בתיבה במקוה שהעמידוה בשפוע קצת ומקבלת מים שכיון שמתחלה לא נעשה לקבלה שהכשיר בדיעבד וא"כ בנ"ד שג"כ לא נעשו הקנים לקבלה ומונחים באופן שאין מקבלים כלל כשר אפילו לכתחלא עי"ש ודו"ק]:
ונחזור אל הראשונית דנ"ל פשוט דאין שום חילוק בין סלונות אלו בנ"ד שיכולים לקבל כשהם זקופים ובין סילון שמקבל ע"י שהוא רחב באמצע וכיון דאם הוא רחב באמצע כשר אע"ג שמקבל כיון שלא נעשה לקבלה א"כ הה"ד בסילון בנ"ד שג"כ לא נעשה לקבלה וגם הונח שם באופן שלא יוכל לקבל עכשיו כמה שהיא דג"כ כשר ואדרבא י"ל דבנ"ד עדיף טפי מסילון רחב באמצע דבסילון רחב באמצע גם עכשיו יכול לקבל רק כיון שלא נעשה לקבלה כשר, ועיין בש"כ ס"ק ע"ט, א"כ מכש"כ בנ"ד דכמה שהיא מונח עכשיו אינו יכול לקבל כלום רק מה שהמים הולכים דרך שם אבל לא יוכל לשאור בתוכו שום מים וגם לא נעשה לקבלה דוודאי כשר והרי אפילו בטבלא שזקפה לידות אינו עושה שאובים אע"ג שנעשה לקבלה מ"מ כיון שכדרך שהוא מונח עכשיו אינו מקבל אמרינן דכשר וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא נעשה לקבלה וגם מונח באופן שאינו ראוי לקבל דכשר ואע"ג דגבי טבלא בעינן שיהיו המים יכולים לבא זולת הטבלא ג"כ כמבואר בש"ע שם סעיף ל"ה היינו משום שלא יהיה הויה ע"י דבר המקבל טומאה עי"ש בש"כ ס"ק ע"ו, וא"כ בנ"ד דליכא החשש דהויה ע"י דבר המקבל טומאה כיון שאין המים נופלים להדיא מהסילון ל תוך החפירה וגם לא נעשה לקבלה כלל דודאי כשר, כנ"ל ברור להלכה ולמעשה בס"ד:
והנה סילונות אלו אם נעשו מתחלה לקבעם בקרקע אינם מקבלים טומאה ג"כ ועיין בדג"מ סימן ר"א סעיף מ"ח ובשו"ת נוב"י מהד"ת סימן קל"ז בד"ה ולגוף הדין עי"ש, מ"מ אם נעשו לקבלה הוי המים שאובין אפילו אינם מקבלים טומאה דשאובין אינו תלוי בקבלת טומאה דהא אפילו כלי גללים עושים שאובין כמבואר בש"ע שם סעיף ל״ד, מ"מ כבר ביארנו בסילונות אלו כיון שלא נעשו לקבלה כלל לא הוי שאובין, ובפרט שמונחים באופן שאין יכולין לקבל, שוב ראיתי בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן ט' שהאריך ג"כ קצת בדיני הסילונות הכפופין ומביא ג"כ דברי הראב"ד שהבאתי וכתב דהראב"ד מיירי שמשתמשים לפעמים דרך ארעי דרך קבלתו ואחשביה להאי בית קבול, אמנם אם אין משתמשים כלל דרך קבלתו לא מקרי בית קבול ומה"ט מכשיר להדיא בסילונות העשויים כמין ״גם״ עי"ש, וא"כ בנ"ד שאינם עשויים להשתמש דרך קבלתו אפילו דרך ארעי וודאי כשר דאין חילוק אם עשוי כמין גם או כמין חי"ת או בסילון רחב באמצע דהעיקר שלא יהיה עשוי לקבלה כלל ובפרט בנ"ד שמונח באופן שאין ראוי שישאר שם מים כלום וגם אינו עשוי לקבלה דוודאי כשר מכל הני ראיות שכתבתי כמ"ש, ודוק:
והנני בזה הדו"ש באהבה, והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוצש"ק כחצות הלילה אור ליום א' דר"ח חשוון תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.