פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן ח
שוכ"ט לכבוד המופלא ומופלג בתו"י החרוץ וכו' מו"ה משה פראנקל נ"י בק"ק לובאטשאוו גאליצען יע"א:
ע"ד השאלה שהבחורים הקדישו סך מסויים להקדש עניים ומזה המעות מלוים לצורך עניים ברבית דהיינו מי שלוה מזה המעות מקבל עליו לקבוץ מבע"ב סך מסויים יותר ממה שלוה אם יש בזה משום איסור רבית? ומע"כ נ"י האריך מאוד בזה ועיניו שפיר חזו בשו"ע יו"ד סימן ק"ס סעיף ח"י דבמעות של הקדש דווקא אבק רבית מותר אבל לא רבית קציצה, ורוצה לידע דעתי בזה אם כה"ג מקרי רבית קציצה, והנה לאשר אני כעת טרוד גדול לא אוכל להאריך בדבר הפשוט דכה"ג וודאי לא מקרי רבית קצוצה, דהנה בבע"ב הנותנים מנדבתם לא שייך שום איסור רבית דהא אינם חייבים כלום ורק בתורת נדבה נותנים למי שהולך לקבוץ ואיזה איסור רבית יש לגבי בע"ב, אמנם לגבי הלוה ג"כ ליכא איסור רבית כיון שהוא לא נתחייב רק שילך לקבץ נדבות ואם לא ירצו הבע"ב ליתן אין עליו שום התחייבות ועכ"פ שום שעוביד נכסים ליכא עליו א"כ מה צד רבית יש כאן ואפילו אם נימא דהוי כצד אחד ברבית דהא אם יוכל לקבץ מה שהתחייב ליתן יותר מכפי שלוה יהיה רבית הא צד אחד ברבית קייל"ן דלא הוי רק אבק רבית כמבואר בט"ז ובש"ע יו"ר סימן קע"ד ס"ק א' וכאן לא הוי יותר מצר אחד ברבית דהא אפשר שלא יהיה כאן שום רבית אם לא יקבץ יותר. ומה שהתחייב לילך לקבץ אע"ג דברבית כל הנאת אסור מלוה למלוה כמבואר בסימן ק"ס סעיף ז', מ"מ הכא בהקדש עניים מותר דהא לא הוי רק אבק רבית מה שמהנה למלוה וא"כ הכא אע"ג שמהנה להקדש שהולך לקבץ מ"מ לא הוי יותר מאבק רבית דמותר בהקדש עניים, ובפרט הכא שאין זה בידו שיקבץ יותר והכל תלוי בנדבת הבע"ב ושעוב"ד הגוף בעלמא עליו שנשתעבד שהוא ילך לקבוץ א"כ אין זה בגדר רבית קצוצה דרבית קציצה לא הוי רק מה שנשתעבד תיכף בשעת הלואה מנכסיו לשלם יותר משא"כ כה"ג לא הוי רבית קציצה, וראיתי בספר זכור לאברהם ח"ב באות ר' שהביא בשם רדב"ז דמותר לומר לחבירו אלוה לך מנה כדי שתתן דינר לצדקה, ובאמת סותר זה למ"ש בש"ע סימן ק"ס סעיף י"ד דאסור לומר אלוה לך מנה ע"מ שתתן דינר להקדש (עי"ש ברמ"א) מ"מ בנ"ד גם לדעת המחבר אין שום איסור מה שהבע"ב נותנים מרצונם ומנדבת לבם להקדש דבשלמא התם בדברי המחבר. בסעיף י"ד שהנותן הוא הלוה אסור משא"כ הכא אין הבע"ב הלוים והלוה ג"כ אין נותן כלום רק שהולך לקבץ ואע"ג שגופו נשתעבד לזה לילך ולקבץ מ"מ רבית קציצה לא מקרי, ויש לדמות זה ג"כ קצת למ"ש החוו"ד סימן קס"ח ס"ק ל"נ לענין מנהיגי הקהל דלא מקרי רבית כיון שאם ירדו מנכסיהם לא יהיה חיוב עליהם, וא"כ מכ"ש הכא שהבע"ב מעולם לא נתחייבו בשום חיוב, והלוה ג"כ ליכא עליו רק שעוביד הגוף בעלמא לילך ולקבץ ולא הוי יותר רק כמהנה למלוה דאסור מצד אבק רבית א"כ הכא בהקדש עניים מותר לכ"ע, ובעיקר דין רבית בהקדש כבר מבואר במהרי"ט ח"א סימן קי"ו וקי״ז, ובשו"ת שמש צדקה יחד סימן ט"ז וסימן כ' ועוד בכמה פוסקים, ובחידושי למס' ע"א אמרתי בהא דבי ר' ינאי דיזפו מעניים פירי שביעית ופרעי בשמינית וכתבו שם התוספ' בד"ה יאות הן עבדין (בדף ס״ב ע"ב) דמשום רבית אינו אסור בסאה בסאה דהיה להם תבואה בביתם, אמנם אם היו דב' ר' ינאי משעובדים לעניים א"כ נתפס השעבוד בפירי שביעית והוי פירי שמינית אח"כ חליפי פירי שביעית והיה אסור דבשביעית חליפי חליפין ג"כ אסור, וכן כתוב בספר עבודת עבודה להגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל, וצ"ל דבי ר' ינאי לא התחייבו עצמם בשום שעוביד רק ליתן להם מפירי שמינית ואם היה בשמיני שנת שדפון לא היו מחוייבים להם כלום, וממילא רבית ג"כ לא הוי, וא"כ ה"נ כיון שאם לא יוכל לקבץ מבע"ב ליכא עליו שום חיוב אחר לא הוי רבית קציצה רק לכל היותר אבק רבית מה שנשתעבד לילך לקבץ ואבק רבית לכ"ע מותר בהקדש עניים, ואין להאריך יותר והנלע"ד כתבתי בחפזי פק"ק באניהאד אור ליום ג' ר"ח כסליו תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.