פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן ז
ישאו הרים שלום וברכה וחיים ארוכים ונעימים, להאדם הגדול בענקים, שמו הולך למרחקים, מפורסם בחבוריו היקרים, הגאון האמיתי סיני ועוקר הרים. עטרת חכמים ונבונים, כקש"ת מו"ה משה נחום ירושלימסקי ני"ו אב"ד דק"ק קיעלץ והגליל במדינת רוסיא יע"א.
נעימות ימינו בקונטרס אשר קרא שמו ״היתר רבנים״ ע"ד ההוא צורבא מרבנן, ושם האיש אלימלך בהר' ישעי' שלמה פיפקע, להצילו מכבלי העיגון אשר נלכד ברשת ההוא אשה עלובתא, ושמה שרה גיטל בת אלישע בן דוד, אשר תיכף אחר חתונתו נודע לו כי יש לה חולי נכפה ר"ל, ובכל זאת מחמת גודל רחמנות דר עמה קרוב לשתי שנים, ואחר כי ראה שאין תרופה למחלתה וגם לא יכול לסבול יותר, היו אצל הרב, ואביה טען כי תמצא עוד רפואה, ויצא הפסק שמחוייבים לשאול את הרופא מומחה הגדול (פרמפעסאר) בעיר קראקא אם יש תקוה, ונמשך הזמן ומתרשלים מליסע אל הרופא, מזה ניכר שכבר נודע להם שאין לה רפואה עפ"י טבע העולם, והב"ד שבעירם אין יכולים להכניס עצמם מחמת שאבי האשה הוא גבר אלם, לזאת רוצים הב"ד שבעירם למסור הדבר לב"ד אחר (ויפה עשו כי כן מבואר ברמ"א חו"מ סימן י"ד וז"ל: עשיר מוחזק לאלם בעירו מוציאין אותו לדון בעיר אחרת עכ"ל, ובשו"ת פרי השדה ח"ג סימן קכ"ו הארכתי בזה בס"ד) ושלחו לו כמה התראות לבא לד"ת והם מסרבים אבי האשה והאשה, לזאת יצא כהדר"ג נ"י לקראת נשקו וגם פה הראה עולם בינתו ורוחב תבונתו פנים בהלכה להתיר לו לישא אחרת כפי מה שהאריך בקונטריסו וכמעט לא הניח מקום להתגדר, וענית צדקו תרבני לשמע בזה דעתי העניה ג"כ, ולאשר אין מסרבין לגדול כמותו ירבה, ובפרט לדבר מצוה רבה כי האיש לא קיים עוד מצות פ"ו וגם להציל אותו מהרהורי עבירה ויפה כתב כהדר"ג נ"י כי יפה עשה רבנו גרשום מאור הגולה מה שלא סגר הדלת אחרי גזירתו להתיר לפרקים לעת הצורך לפי ראות עיני מאה רבנים או ת"ח כדי שעי"ז כל אחד יעיין בשכלו בדבר הלכה שיהיה עי"ז ג"כ התקרבות הגאולה, ע"כ אמרתי לא אמנע גם אנכי ג"כ מלהיות נטפל לעושי מצוה ואדבר ג"כ את אשר עם לבבי ואת אשר הוצאתי מדברי הפוסקים אותו אשמור לדבר בס"ד:
א') הנה בגוף תקנת רגמ"ה יש הרבה פוסקים שלא תקן רק עד כלות אלף החמישי, הגם שמהרש"ל בשו"ת סימן י"ד חולק על זה, מ"מ מצינו להרבה גדולי פוסקים שסמכו על זה לסניף עכ"פ, והנ"מ לענין אם יש להקל כשיש איזה ספק כמ"ש החתס״ו ח"א אה"ע סימן ד', והנה לכאורה הגם שהמהרש"ל בשו"ת שם כתב דאפילו אם נימא דלא תקן רק עד כלות אלף החמישי מ"מ מאן שריה הלא צריך ב"ד אחר גדול בחכמה ובמנין, וכבר האריך בזה כהדר"ג. והנה אם כוונת תקנת רגמ"ה היה משום מילתא דאיסורא שלא יתעוללו הפריצים בבנות ישראל אפילו ב"ד הגדול ג"כ אין יכול לבטל לדעת הרמב"ם פ"ה הלכות ממרים, (ובתבואות השדה חלק ששי בסוגיא דפרתבול הבאתי דברי קדשו והארכתי שם בזה, עי"ש אות ח' ואות ט') אמנם לאשר הרבה גדולי פוסקים השתמשו בזה שלא תקן רק עד כלות אלף החמישי נ"ל בזה כך, דבאמת יש להבין כיון שלכאורה בתוה"ק מצינו מפורש היתר שתי נשים מקרא וכי תהיינה לאיש שתי נשים, ובמס' קידושין ס"ח דרשו מזה דקידושין תופסין בחייבי לאוין, עכ"פ בנשים כשרות ההיתר מפורש בתורה, והאיך גזר ר"ג לאסור מה שמפורש בתורה [ובספרי הקטן חלקת השדה אות ט"ז ואות נ"ז הבאתי כה"ג] והרי ידוע סברת הטו"ז דדבר המפורש בתורה אין כח לחז"ל לאסור, וא"כ האיך אסר רגמ"ה שתי נשים ועיין לקוטי שו"ת חת"ס חלק ששי סימן כ"ב, ובוילקט יוסף חלק א' סימן נ"ח, ק"ג, וסימן ק"ה אות ה'], אמנם י"ל דכיון דלא אסר רק עד זמן קבוע לא הוי בכלל דדבר המפורש בתורה אין כח לחכמים לאסור כיון שלא אסרו לעולם ורגמ"ה ידע ברוח קדשו כי אפילו אחר כלות הזמן אם לא יהיה עוד ביאת משיח יקבלו מעצמן, אח"כ הגזירה ומה שמעצמן מקבלים איזה גזירה לא שייך לומר דמה שמפורש בתורה אין כח לחז"ל לאסור כיון דמעצמן הנהיגו כך. וחילוק זה איתא בספר יד מלאכי בכללי התלמוד סימן רצ"ה, וכתבתי בזה בתבואות השדה ח"א בסוגיא דחדש אות ח"י לפרש כוונת רש"י במסכת קידושין ל"ז ע"ב במ"ש רש"י ערלה הלכתא מדינא הכהנוהי הם עליהם, וא"כ משום שלא רצה רגמ"ה לאסור מה שמפורש בתורה להתיר משו"ה לא תקן מעיקרא רק על זמן קצוב ולאח"כ מסתמא יחזיקו בזה המנהג והתקנה מעצמם עכ"פ כשיהיה צורך השעה להתיר שיהיו יכולים להתיר, וא"כ ממילא לא קשה דצריך ב"ד גדול דזהו אינו כיון דהוא עצמו מעיקרא רק אדעתא דהכי תקן שיהיו יכולים להתיר לצורך שעה כדי שלא לעבור על ד"ת, ועיין בספר שדי חמד בכללים מערכת אות אל"ף אות ק"פ ומשם ואילך מ"ש בענין אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו, עכ"פ יפה כתבו כמעט כל פוסקים אחרונים דבכל כה"ג אנן שלוחותיה דרגמ"ה עבדינן ולא לבטל דבריו ח״ו, וקבעתי בה מסמורות דבודאי מעיקרא ניחא ליה כך כדי שלא יהיה עיקר תקנתו לבטל מ״ש בתירה להתיר, ועכ"פ כיון שלא סגר הדלת לגמרי ובמקום שיש צורך גדול להתיר לא תקן ממילא לא הוי בכלל לאסור מה שמפורש בתורה להתיר והכי ניחא ליה, ובזה אנו עושים כרצונו כיון דהוא עצמו לא בכל מקום אסר, ובשו״ת פרי השדה ח"ב סימן ס"א הארכתי לבאר היטב דברי המהריק״ו סימן קמ"א במ"ש שם צד היתר דאשה שזנתה כמ"פ ולמה נקנו שזנתה הרבה מעמים והיה שם לבאר בס"ד, והעולה מדברינו שהרשות נתונה עכ"פ לעיין אם יש מקום להתיר לישא אחרת או לגרש בע"כ באיזה אופן, ומעתה נבא אל הענין בס"ד:
ב') הנה הדין באשה נכפה היא באה"ע סימן קי"ז סעיף י"א ומקורו משו"ת הרא"ש כלל מ"ב, ובכוונת דברי הרא"ש נחלקו החמ"ח שם ס״ק כ' והב"ש ס"ק כ"ב דהחמ"ח ס"ל דאסור ליתן לה גט בע"כ רק שימנע ממנה שאר כסות ועונה, והב"ש שם כתב דאם מותר לכופה לקבל גט מכש"כ דיכול לזרוק לה הגט, והנה הנוב"י מהד"ת אה"ע סימן ק"ד מפרש כוונה אחרת בדברי הרא"ש דיש שני מיני כפיות, האחד שנותנין לה גט בע"כ ממש אפילו צווחת שאינה רוצה ויש עוד גוונא דכופין כמו שכופין הבעל עד שיאמר רוצה אני, וכוונת הרא"ש גבי נכפה דאין כופין אותה ממש רק כמו כפיית הבעל עד שיאמר רוצה אני ומ"ש שם אח"כ בשם הגאון ר' יצחק ויתן לה גט בע"כ היינו ג"כ רק ע"י כפיה עד שתתרצה לקבל גט עי"ש בנו"ב. ואומר אני הגם שאינו כדאי אפילו לפלפל בדברי הנוב"י ומכש"כ לחלוק עליו ח״ו, מ"מ אפילו אם נפרש בכוונת הרא"ש דיש שני מיני כפיה, מ"מ הא ודאי י"ל דמ"ש כופין אותה לקבל גט היינו שכופין אותה עד שתרצה לקבל הגט והוי ממש כמו כפיית הבעל דבעינן שיאמר רוצה אני דוקא אבל במ"ש אח"כ בשם הגאון ר' יצחק ויתן לה גט בע"כ אינו סובל הלשון שיהיה כוונתו לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני, וכמדומה לי שהגאון הנו"ב הרגיש בזה בעצמו, משו"ה כתב שאפילו אם הגאון ר' יצחק נטה לצד הראשון דהיינו כפיה ממש מ"מ הרא"ש עצמו לא החליט להתיר הזריקה עי"ש בד"ה ומ"ש שם בשו"ת הרא"ש, והנה כל זה היא משום שמדברי הרא"ש במ"ש אח"כ ואפילו אם תמצא לומר ששום אדם לא יגרש בע"כ וכו' דמזה נראה שחזר קצת עמ"ש קודם לזה דיוכל לגרש בע"כ, וכן החמ"ח מטעם זה כתב דלא ברירא ליה להרא"ש שיגרש אותה בע"כ עי"ש בחמ"ח, ודו"ק:
ג') וא"כ לפימ"ש הנוב"י בכוונת הרא"ש לא היה תקנה לבעל בנ"ד כיון שאין לב"ד כח עכשיו לכפותה עד שתאמר רוצה אני, ולזרוק לה גט לא התיר הרא"ש לפימ"ש הנו"ב, מ"מ לענ"ד קשה מאוד לפרש בכונת הרא"ש שיאסור לזרוק גט בחולי נכפה ר"ל כיון שהביא שם שני פעמים שהוא סכנה ובמקום סכנה אפילו אם הוא היה רוצה לדור עמו לא היו מניחים אותו דחמירא סכנתא, ולולא דמסתפינא הייתי מפרש כוונה אחרת בדברי הרא"ש במ"ש ואפילו אם תמצא לומר ששום אדם לא יגרש בעכ"ח דאין כוונתו כלל לומר דנכפה אסור לגרש בע"כ רק דקאי על מ״ש קודם לזה כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט משו"ה השוו כח האשה לכח האיש, והנה לכאורה היה מקום לומר דמי שהוא מוחזק ומפורסם לאיש כשר וירא ד' דאצלו אין חשש שיזלזל באשתו א"כ אם אומר שיש לו טענה שא"א לו לדור עמה לא תקנו נגדו התקנה והרי מצינו גם בדברי חז"ל שלאדם חשוב האמינו יותר מסכת כתובות פ"ה ע"א כגון אבא מר ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה, וא"כ מי שהיא מוחזק לאדם נאמן יכול לגרש אשתו בע"כ כל שיודע בעצמו שאינה ראויה לדור עמה משו"ה אמר ואפילו את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ די בזה שלא יהיה כחה יפה מכח האיש וכמו במקום שהדין שכופין האיש להוציא דפשיטא דהעיקר היא שהדבר וטענתה נגדו יהיה מבורר ה"נ אין שום אדם יכול לטעון נגד אשתו שום טענה שיוכל לגרש אותה בע"כ רק אם יוכל לברר שיהיה דבר ברור ולא נפלאת היא בכוונת הרא"ש לפרש במ"ש ששום אדם לא יגרש בע"כ דכונתו דשום אדם לא יהיה מהימן לגרש בע"כ רק כמו דבאיש אם רצו לכופו להוציא צריך להיות דבר ברור, ה"נ באשה בעינן דבר ברור, ואין האיש בעצמו נאמן, ואפשר דקאי על השאלה שהביא שם ראובן שנשא אשה ונודע לו שהיא נכפית, ומדכתב ונודע לו שהוא נכפית, אפשר שלא היה יכול לברר שהיא נכפית שהרי כתב ונודע ״לו״ משמע שלא היה הדבר ידוע, ובזה מסיים אח"כ שמ"מ יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, אבל בידוע שהוא נכפית ר"ל וגם קודם החתונה היה ידוע לרבים שהיה לה זאת החולי רק שהסתירו מהבעל כמו בנ"ד דאיכא מקח טעות ג"כ ודאי אין שום פוסק מי שיסבור שלא יוכל לגרש בע"כ, ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן י"ט מ"ש בכוונת הרא"ש, וא"צ להאריך בזה, ודו"ק:
ד') ומסברא ג"כ יש לחלק דאם אינו ידוע לרבים שהיא נכפית רק שהוא טוען ושפיר משכחת לה כה"ג שמסתרת עצמה מבני אדם כה"ג ודאי אין להתיר לו לזרוק לה גט, רק עכ"פ יוכל למנוע ממנה שאר כסות ועונה כיון שהוא בעצמו יודע שהאמת אתו, משא"כ כשהכל יודעים שהיא נכפת ר"ל כמו בנ"ד וכיון שמדמה לה שם בשי"ת למוכה שחין שממיקותו והוא סכנה פשיטא שרשאי לזרוק לה גט, והנה יודע אני בעצמי שאינו כדאי להכריע בין הפוסקים מ"מ כיון שעכשיו אי אפשר לכפות אותה ע"י ב"ד ודאי גם הנוב"י מודה כה"ג שהדבר ברור שאין יכול לדור עמה ואין לו תקנה באופן אחר דודאי רשאי או לזרוק לה גט או לישא אחרת, וכבר ראו עיניו מ"ש בשו"ת דברי חיים אה"ע ח"א סימן כ"א דכיון שאינה צייתה לב"ד, א"כ הו"ל עוברת על דת ומותר לגרשה בע"כ, הן אמת דהפלאה בקו"א סוף סי' קי"ז מפרש ג"כ בכוונת הרא"ש דהכפיה היא עד שתאמר רוצה אני ולא לזרוק לה גט, מ"מ כיון דעכשיו אי אפשר לכפות אותה, וגם הדבר ברור לכל שהיא נכפית ר"ל, יכולים להתיר לו לגרש בע"כ ג"כ אם אפשר ואם לאו שישא אחרת, ולע"ד מ"ש הכלבו סימן קי"ז ולא יסכימו להתיר וכו' וגם באותו ענין שתהא מבורר שכוונתו שידעו הענין בבירור שהוא כן שהאמת הוא כן שלא יהיה איזה טענת שקר, ודוק.
ה') ואין לומר דהכא בנ"ד כיון שלאחר שנודע לו היה עמה שני שנים ביחד ומסתמא בעל אותה ג"כ וכיון דידע ובעל ודאי מחל כמו בקדשה על תנאי דקי"ל בבעל דצריכה גט דאין אדם עושה בעילת זנות, דזהו אינו, דהכא כיון שלא היה שום תנאי בקידושין לא הוי בעילת זנות אפילו אינו מוחל, ואפילו בקידושי תנאי ג"כ לא הוי בעילת זנות ממש רק אם תצא ממנו בלא גט הו"ל גנאי שהיה דר עם אשה ואח"כ תצא ממנו בלא גט ועיין שו"ת כתב סופר אה"ע סימן מ"ה ובתבואות השדה חלק חמישי בסוגיא דקדשה על תנאי אות א' ועיין שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ב' מ״ש כעין זה דאפילו בעל לא הוי ודאי מקודשת ואפשר דבכה"ג לא תקן ר"ג עי"ש, ודו"ק]. ועוד דהכא כיון דהוי סכנה כמ"ש בשו"ת הרא"ש שם לא שייך לומר דמחל, וא"כ כיון שכהדר"ג נ"י הביא הרבה פוסקים דכה"ג מותר לגרש בעכ"ח או לישא אחרת ולאפושי גברא קאתינא בשו"ת בית שלמה אה"ע סימן ע"ח ובשואל ומשיג מהדורא תליתאי ח"א סימן י"ט ג"כ הכי ס"ל, א"כ ודאי הדבר ברור דכה"ג הרשות נתונה או ליתן לה גט בע"כ או לישא אחרת אם לא תקבל גט ברצון טוב:
ו') ובענין איזה תקנה עדיף אם לגרש בעכ"ח היכא דאפשר או לישא אחרת, הנה בספר שדי חמד מערכת אישות סימן ב' אות ג' הביא בשם הכנה"ג דלגרש בע"כ עדיף דאינו עובר רק פ"א משא"כ לישא שתי נשים עובר בכל רגע, אמנם לדעת הפוסקים דגם בשני נשים אינו עובר רק בשעת נשואין ולא אח"כ א"כ ודאי שתי נשים עדיף, עפ"י מ"ש בשו"ת פרי השדה ח"א סימן ס"ח בשם החת"ס דבגט בע"כ י"ל דלא מהני עפ"י דעת הרז"ה במס' יבמות ל"א דכל שטר שנכתב שלא מדעת המתחייב הו"ל מפי כתבים, וא"כ אם לא היתה מחוייבת לקבל הגט הו"ל כאלו לא היה עדי חתימה והגט פסול ובפרט לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי וא״כ עדיף לישא אחרת, מ"מ פשיטא שצריכים להזהירו שתיכף כשתתרצה לקבל גט שמחוייב ליתן לה שכיון שנתרצית ליקח גט ואינו נותן לה הרי הוא באיסור חרגמ"ה, והנה לדעתי בנ"ד שידוע שהיא נכפית ולהרבה פוסקים וכפית גרע מנשתנוית והדבר פשוט שבנשתנוית מתירין לו לישא אחרת עפ"י היתר מאה רבנים, ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סימן ד', א"כ הה"ד בנכפית יש להתיר לו לישא אחרת אם אינה רוצית לקבל גט, ואפילו אם היה אפשר לזרוק לה גט בחצרה מ"מ כיון דלכתחלה בעינן שיגיע הגט לידה ממש כמבואר ברמ"א אה"ע סימן קל"ט סעיף י"ד, ע"כ אין להכניס עצמו בזה ויכולים להתיר לו לישא אחרת כמה שהאריך כהדר"ג נ"י, בקונטריסו, וא"צ להסכמתי, ובאתי רק כיהודה ועוד לקרא, שגם דעתי מסכמת לדעתו הגדולה ויצא הדבר בהיתר עפ"י מאה רבנים כפי הסכמת כל הפוסקים בענינים כאלו, ואם יש ביניהם עוד איזה עניינים הנוגעים לתביעת ממון יפשרו ביניהם אם רוצים לבא לב"ד, ואם מסרבת לבא לב"ד ידונו הב"ד כפי ראות עיניהם ועמהם המשפט, ובסידור המאה רבנים כבר כתב בחת"ס אה"ע סימן ד' דלא בעינן רבנים דוקא רק ת"ח שהגיעו להוראה ומבינים הענין ג"כ יכולים לצרף כי העיקר שהב"ד הסמוכים למקום האיש שלהם יהיה מבורר הענין שראוי להתיר לו וכן מבואר בשו"ת דברי חיים, ח"א אה"ע סימן ד' וכל זהו ברור עפ"י הפוסקים בס"ד, [ובענין אם יש לצרף גם קרובים להיתר מאה רבנים, עיין מ"ש חתני הרב מהו' יוסף הכהן נ"י בספרו צפנת פענח אות צ"ד, ובוילקט יוסף חלק י"א סימן קמ"ג]:
ז) עוד אני מדבר בזה הענין ר' אליעז"ר אומר אחר אחרון אני בא מה שראיתי בסוף קונטריסו שחקר אם יכולים לצרף להיתר מאה רבנים מאלו המקומות אשר שם לא פשטה תקנת רגמ"ה ולא הבלו עליהם ? וכתדר"ג נ"י פשט ליה להתיר מדברי הכל בו סימן קי"ז שכתב משלשה ארצות כגון ארגון וארגון היא ספרד, שלא פשטה תקנת רגמ״ה, ולע"ד הדבר פשוט דהנה כל החשש שלא לצרף להיתר מאה רבנים מאלו המקומות שלא פשטה התקנה היא כיון שאינו אסור להם לא ידקדקו כל כך אם הענין ראוי להתיר ויסכימו אע"ג שאינו ראוי להתיר, זה היה החשש, אמנם כיון דקי"ל דאפילו מי שנוהג היתר בדבר אסור להאכיל לחבירו שנוהג איסור אע"ג דאצלו ההיתר ברור, ועיין רמ"א יו"ד סימן קי"ט סעיף זיי"ן ויש לפשוט כן מגמרא מפורשת מס' חולין קי"א ע"ב דאמר רב חס ליה לזרעא דאבא בר אבא דליספי לי מידי דלא ס"ל, א"כ חזינן דאע"ג דלשמואל פשיטא ליה דנטבנ״ט מותר מ"מ לא היה מאכיל לרב דס"ל דאסור, עיין תבואות השדה חלק חמישי בסוגיא דנ"ט בר נ״ט אות ט' מ״ש בזה, וא"כ ה"נ כיון שהם יודעים שעלינו הוא איסור גמור אם אינו ראוי להתירו ודאי לא יתירו אם לא נראו דבר ברור להתיר והנה בעיקר ההיתר יש עוד להביא מכמה פוסקי' אולם הארוכות בזה ללא צורך כי הדבר פשוט להתיר' והארכתי קצת בתוספת כל שהוא רק מפני כבודו כי רב היא, וראיתי גם בספרו ברכת משה בקונטרס התשובות סימן ל' ג"כ קצת דברים השייכים לזה, ולאשר גם אני הארכתי בזה בעקרי העניינים בכמה מקומות בס"ד וכבר נדפסו בזה איזה תשובות בספרי שו"ת פרי השדה, לא אאריך כעת יותר:
ויהיה לו שלום וברכה וחיים נעימים וארוכים כאוו"ב הקדושה ונפש הדו"ש מוקירו ומכבדו כערכו הרם ונשא פק"ק באניהאד אור ליום ג' לסדר ויהי כמשיב ידו נ"ז ימים בחדש כסליו תער"ג לפ"ק, אליעזר דייטש.