אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן ו

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן ו

סימן ה

מגבהי מרומים, רב שלומים לכבוד אהובי ידנ״פ הרב המאוה"ג חו"ב ירא וחרד לדבר ד' בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה אשר אנשיל הלוי יוגגרייז כ"י אב"ד דקה״י בעיר דינדיעש יע"א.

יקרתו הגיענו ועל דבר השו"ב אשר יש עליו הרבה ריעותות, על שלשה פשעי ישראל, האחד, שאינו רוצה להראות סכינו לחכם רק פ"א באיזה חדשים. והמרא דאתרא התרה בו שיראה לו סכינו עכ"פ פ"א בשבוע שנית, ששחט בלא תשלומי המס [גאבעללא] ולקח המעות לעצמו ועל זה יש עדים ועוד בה שלשיה כי ב"ב הם קלים וריקים אינם מתנהגים בדרך יר"ש. וכבר ראו עיניו בדברי פוסקים האחרונים אשר דברו בזה, ורוצה לידע דעתי ג"כ ! הנה להביא בזה כל הפוסקים אשר כבר האריכו בזה אין הזמן מספיק מ"מ נציעה איזה דברים השייך לנ"ד ונבא על הסדר:

א') מה שאינו רוצה להראות סכינו על צוי המרא דאתרא, בש"ע יו"ד סימן ח"י סעיף י"ז כתב וז"ל:

הטבח שלא הראה סכינו לחכם מנדין אותו והאידנא נהגו למנות אנשים וכו' ולהם מחלו חכמים כבודם, ולכאורה יל"ד לאיזה צורך הביא המחבר שמי שלא הראה סכינו לחכם מנדין אותו כיון דעכשיו אינו נוהג כלל זה הדין ? ועיין במהר"ם שיק חיו"ד סימן כ"ו שכתב דנפק"מ דבזמה"ז ג"כ אם יש לחכם איזה טעם שלא למחול דמנדין אותו, ואני בעניי הארכתי בתשובה אחת (כעת היא נדפסה בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן ט"ז) להוכיח דעיקר התקנה להראות הסכין לחכם היה משום מיגדר מילתא דאיסורא ולא רק משום כבוד החכם, וא"כ כל שהרב רואה שצריך להראות לו סכינו מחוייב השו"ב להראות לו סכינו, ועיין שו"ת דבר אליהו סימן כ"ז שהאריך קצת בזה, וא"כ פשיטא דבזמה"ז ג"כ כל שהשו"ב אינו רוצה לציית למרא דאתרא ודאי רק רעות רוחא הוא דנקט ליה, ויש רגלים לדבר כי כמה שנים שלא הראה שום שאלה על הריאה להרב האב"ד (כפי מ"ש מעכ"ה נ"י במכתבו) וזהו ודאי לא שכיח כלל וכלל שלא יזדמן לפרקים איזה שאלה אשר צריך שאלת חכם, וא"כ הוא גס לבו בהוראה, וממילא איתרע חזקת כשרותו הרבה, וזהו פשוט לכל הפוסקים בס"ד:

ב') במה שיש עדים שלקח מעות הגאבעללא לעצמו וא"כ הוא גנב, ואע"ג שבשו"ע יו"ד סימן ב' סעיף ו' כתב דמומר לאחד משאר עבירות רק להרמב"ם צריך בדיקת סכין ופשיטא דהיכא דצריך בדיקת סכין בכל פעם אי אפשר להיות שוחט הקהלה ועיין ד"ח ח"א יו"ד סימן י"א] וא"כ היה משמע לכאורה דלהחולקים על הרמב"ם ס"ל דמומר לאחד משאר עבירות כשר לשחיטה, מ"מ הרי כמעט כל פוסקים האחרונים ס"ל דשוחט שגונב הגאבעללא אם יש עדים בדבר דשחיטתו אסורה, עיין בספר דעת קדושים סימן ב' סעיף י"ג ובשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן א', והנה י"ל הטעם דגניבת הגאבעללא הוי כחשוד לאותו דבר, ועכ"פ יהי' איך שיהיה פשוט הדבר בפי כל הפוסקים אחרונים דשו"ב שחשוד לגנוב הגאבעללא דשחיטתו פסולה, ויען שאין ביהמ"ד בלא חידוש נ"ל בזה דבר חדש די"ל דכה"ג היכא שחשוד לגנוב דבר שהוא מסור בידו בכל פעם כל הפוסקים אפילו החולקים על הרמב"ם מודים בזה דאבד נאמנותו לגמרי כמה שאבאר בס"ד, די"ל דבשלמא סתם חשוד על הגנבה דלא שכיחא ליה כ"כ שיוכל להשתרש בחטא כמה פעמים ס"ל דלא נעשה חשוד על השחיטה משא"כ בשו"ב שגונב הגאבעללא שמסור בידו לגנוב בכל עת שירצה ונשתרש בחטא חמור טפי, ועיין שו"ת פרי השדה ח"ב סימן כ"א שכתבתי דמשו"ה ס"ל להחינוך סימן רנ"ח דבמרמה במדה ומשקל אפילו פחות משו"פ עובר בלאו, ובמנחת חינוך שם תמה על זה, ולדברינו א"ש דכיון לרמות במדה ובמשקל זה יוכל להזדמן לו כמ"פ ביום אחד ושכיחא ליה טובא החמירה התורה ביותר, והרי בדור המבול ג"כ גנבו רק פחות משו"פ ונענשו על הגזל ועיקר חטאם היו שנשתרשו בחטא, ומשו"ה עובר במדה ובמשקל בלאו אפילו בפחות משו"פ, עי"ש שהארכתי, וה"נ השו"ב שרגיל לגנוב הגאבעללא וזה שכיח לו ביותר, ואינו דומה למי שגנב פ"א באקראי בעלמא דכאן נשתרש בחטא יותר דמשו"ה החמירה התורה בטביחה ומכירה ג"כ לשלם ארבעה וחמשה משום שנשתרש בחטא ושנה בחטא (עיין מס' ב"ק דף ס"ח ע"א), משו"ה שפיר ס"ל להפוסקים דשו"ב הרגיל לגנוב הגאבעללא שאבד נאמנותו לגמרי, ועשינו לזה סמוכים בס"ד דלזה כל הפוסקים מודים, ועיין שו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סימן י"ט ושם מיירי בגנב באקראי בעלמא והחילוק בין אם רגיל לגנוב או רק באקראי בעלמא נכון וברור ויש לו סמך מדברי הפוסקים בס"ד:

ג') ומה שבני ביתו נוהגים בקלות ראש בפריקת עול יראת שמים, הנה דבר זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד אם הוא גרם להם זה, ועל פיו יתנהגו כן, כי לפעמים יוכל להיות שאפילו הוא צדיק גמור ואנשי ביתו הם קלים ופוחזים ולא ניתן לכתוב בזה דבר ברור, עכ"פ אם לפי ראות עיני הב"ד יש רגלים לדבר שהוא מחמת שהיא קל בעניני יר"ש ע"ב גם ב"ב הם קלים ופוחזים ודאי אין מהראוי לאכול משחיטת שו"ב כזה, ובפרט לסמוך על בדיקתו בבדיקת הריאה שצריך להיות יר"ש מרבים כמבואר ביו"ד סימן ל"ט ברמ"א סעיף י"ג, ועיין שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן י"א וסימן ט"ז דכיון שיש הרבה דברים שרק משום חומרא אנו מטריפין א"כ מי שהוא קל ואינו יר"ש גמור לא יהיה נזהר ויבא להתיר מה שהוא אסור עפ"י גדולי הפוסקים, ע"כ ודאי יש ליזהר שלא לאכול משחיטת שו"ב כזה, ושלא לסמוך על בדיקתו וכל זהו פשוט, אמנם כל זהו להלכה, אבל למעשה לא אוכל לפסול שום אדם שלא בפניו ושמע בין אחיכם כתיב, ועכ"פ צריך להושיב ב"ד שידונו אותו בפניו וכמו שאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין, ועיין בזה ברמ"א חו"מ סימן כ"ח סעיף ט"ו, וא"כ מכש"כ לפסול שלא בפניו אין בכחי, וכתבתי רק מה שנוגע להלכה, ולמעשה צריכים להושיב ב"ד על ככה והם ידונו בדבר בפניו אולי יודע להצדיק נפשו בכל הדברים, [וכן כתוב בשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד בשו"ת סוף סימן י"א שצריך להושיב ב"ד] ואין להאריך בזה יותר:

והנני דו"ש באהבה פק"ק באניהאד אור ליום ה' לסדר וענתה בי צדקתי ד' ימים בחדש כסליו תער"ג לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה