פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן ג
שוכ"ט לכבוד אהובי הרב המאוה"ג חריף ובקי חיציו שנונים וכו' כש"ת מו"ה אברהם אלעזר ווייס נ"י האב"ד בק"ק יאנאשהאו יע"א.
מכתבו הגיעני וע"ד ישראל אשר מכר פרה מעוברת שלו לגוי להפקיעה מקדושת בכורה אמנם לא מכר רק בקנין כסף ולא היה קנין משיכה כי ישראל המוכר לא ידע שצריך גם משיכה והנה עיניו שפיר חזו בש"ע יו"ד סימן ש"כ סעיף ו' דבעינן כסף ומשיכה ובש"ך ובט"ז שם ובפרט כפי הנראה מדברי הט"ז שם דהעיקר כר"ת דישראל בכסף ונכרי במשיכה וא"כ הו"ל ספק בכור עכ"פ, רק מקום ספיקו בנ"ד היא לפי שהגוי שלקח את הפרה הוא הרועה והיה מוציא הפרה בכל יום לרעות בשדה א"כ עשה משיכה ג"כ ואע"ג שלא היה דעתו לקנות במשיכה זו וגם הישראל לא היה בדעתו להקנות לו בהך משיכה שהרי היה סבור שכבר קנה ע"י כסף לחודא ג"כ מ"מ אם לא יהיה איזה סניף מה שעשה משיכה אפי' בלא כוונת קניין מצד הקונה והמקנה להתיר עכ"פ להטיל מום בבכור הזה ע"י גוי קטן, כך הוא תוכן שאלתו. ונחזי מה דקמן בס"ד, הנה זהו וודאי הלכה פסיקה דכל שלא מכר רק בקניין אחד מאלו השני קניינים דהיינו כסף או משיכה הוי ספק בכור עכ"פ ולא מצרפינן לס״ס שיטת הרמב"ם דס"ל דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה וכבר עמד בזה בספר שדי חמד מערכ' בכור סימן ג' סק"ח בשם הרי"ט אלגאזי, ובמקו"א כתבתי בזה הטעם דלא מהני ס"ס משים דמוקמי' הפרה בחזקת בעלים הראשונים והו"ל ס״ס במקום חזקה, ואע"ג דלכאו' י"ל ג"כ דאיכא להבכור חזקת חולין כשהי' במע' אמו, ועי' תוספות בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר שנראה מדבריהם הקדוש' שמסופקי' בזה אי חשבי' לחזקה חזקת חולין שהי' במעי אמו, ובספרי תבואות השדה חלק א' שער החזקות שער ה' אות ו' הארכתי בכוונת התוספ' בס"ד במה נסתפק אם חזקת חולין ממעי אמו הוה חזקה או לא עי"ש באריכות, עכ"פ הא וודאי דחזקת מרא קמא של הבעלים הראשונים עדיפא מחזקת חולין במעי אמו וא"כ כל שיש ספק בקניין שפיר מוקמי' להפרה בחזקת בעלים הראשונים מה"ט ס"ל לכל הפוסקים דכל שלא הי' רק קניין אחד או כסף או משיכה הו"ל ספק בכור עכ"פ וד"ק היטב.
ב) ומעתה לבא לנ"ד שלאחר קניין כסף היה משיכה ג"כ דהיינו מה שמשכה הרועה בכל יום לרעות בשדה רק שלא היה כוונת קניין לזה לא מצד הגוי הקונה ולא מצד ישראל המקנה הנה כעין שאלה זו ממש איתא ג"כ בחתס״ו יו"ד סימן שי"ח שמכרה לעכו"ם משרת שלי, שהיה מאכילה ומשקה והוי קניין מסירה וג"כ בלא כוונת קניין ומסקנת החתס״ו שם להתיר עכ"פ ע"י הטלת מום ע"י עכו״ם קטן. אמנם שאלה זו היא ג"כ שאלת רבנן קדמאי בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ק״ב באלמנה אחת שמכרה להמשרתת שלה בכסף לחודא ואח"כ הכתה המשרתת הבהמה במקל ורצתה לפניה דהוי משיכה מעלייתא רק ג"כ בלא כוונת קניין לא מצד הקונה ולא מצד המקנה, וכתב שם דלכאורה יש לעיין מה מהני אפילו משיכה הא אין כוונת הגוי לקנות במשיכה כי דבר קשה היא לסמוך על מחשבתו של נכרי, עי"ש שהאריך קצת בזה והניח בצ"ע, והנה מה שהקשה על כל מכירת בכור הא אין דעתו לקנות י"ל דכיון דהישראל עכ"פ מסלק עצמו שהוא בוודאי רוצה למכור כיון שמצוה בזמן הזה להפקיע קדושת בכורה שפיר קנה הגוי ע"י דעת אחרת מקנה אותו, ובשו"ת פרי השדה ח"א בסוף הספר בסוגיא דאגב אות כ"ג הבאתי דברי התוספ' מס' בכורות (דף ח״י ע"ב) דהיכא דגמר ומקנה לא בעינן שיכוין לקנות עי"ש בתוספ' ד"ה אקנויי וא״כ נסתלקה תמיהת הגאון עבודת תגרשיני דאפילו במשיכה ממש אין הגוי מכוון לקנות דזהו אינו דהישראל עכ"פ גמר ומקנה, ויש לעיין בזה בחתס"ו יו"ד סימן ש"י, [ועיין מ"ש בזה לעניין חמץ בסוף ספרי שו"ת פרי השדה בסוגיא דאגב אות כ"ט], עכ"פ לפי דברי התוספ' בבכורות הנ"ל ליכא כאן ריעותא מה שהגוי לא מכוון לקנות רק מה שהישראל ג"כ לא נתכוין להקנות במשיכה כיון שהיה סבור שכבר נגמר קניינו בכסף ודוק היטב, והנה לכאורה היה מקום לצדד להתיר ולומר דהא פשיטא שאם היה הישראל יודע שלא נגמר קניינו בכסף לחידא היה גמר ומקני לו בלב שלם ע"י משיכה והוי כאנן סהדי דגמר ומקני כיון שמצוה להקנות וא"כ כיון דעכ"פ כבר גלה דעת שרצונו להקנות לו הפרה כיון שמצוה לעשות כן כמבואר בסימן ש"כ סעיף ו' א"כ יחול הקניין משיכה מצד אנן סהדי דגמר ומקנה. והנה ראיתי בספר שדי חמד שם אות ל"ז שהביא לחקור אמאי לא מהני אפי' קניין אחד לבד הא הישראל עכ"פ נסתלק עצמו כיון שהיה סבור דסגיא בקניין אחד ויהיה כבהמת הפקר דפטורה מן הבכורה עי"ש, וצ"ל דהפוסקי' לא רצו לסמוך ע"ז דבשלמא גבי חמץ מהני כל גלוי דעת בעלמא דלא ניחא לי' שיהי' ברשותו כיון דבלא"ה אינו ברשותו רק עשאו הכתוב כאלו היא ברשותו משו"ה מהני גלוי דעת בעלמא דלא ניחא ליה כסברת הד"נ ריש מסכת פסחים משא"כ הכא בבהמה שלא בכרה עדיין הבהמה היא ברשותו ממש וממונו גמור לא מהני להוציא מרשותו כל שלא היה קניין גמור המועיל לכ"ע ובפרט כיון דעיקר קניין היא רק מצד המקנה שהגוי לא נתכוין לקנות כמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני שם:
ג') והנה בנ"ד עוד יש לעיין דכיון שהגוי הקונה שהיה רועה הבהמה אילו היה רצה להחזיק בה לא היה הי ראל יכיל להוציא ממנו אפילו בדיני ישראל ג"כ שכיון שהיה קנה מספק עכ"פ אין להוציא מרשותו למאן דס"ל דתפיסה מהני ובפרט תפס ברשות וא"כ אי אפילו נימא דקניין מה שקנה רק בדיני עכו"ם לא מהני לעניין בכור, ועיין שו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ב מ"ש בזה, ועיין במג"א סימן תמ"ח ס"ק ד' מ"מ הכא היה יכול לקנות בדיני ישראל ג"כ כיון שהיה תפוס ברשות כשהיה רועה הבהמה והיתה ברשותו אמנם י"ל כיון שלא נתכוין לקנות כמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני שם ולא מהני הקניין רק מצד הישראל המקנה א"כ לא מהני תפיסתו כלל ויש לפלפל הרבה בזה, והנה אחרי כל הדברים האלו הגם שיש הרבה צדדים להתיר מ"מ לא נוכל לעשות מעשה להקל להתיר זה הבכור שיהיה חולין גמור כיון שהיא ספק איסור כרת משום שחוטי חוץ רק מ"מ להתיר להטיל בו מום ע"י נכרי קטן יש להקל כיון שכן נראה גם מדברי מרן החתס"ו ששם ג"כ היה השאלה כעין נ"ד שהיה חוץ קניין כסף היה קניין מסירה בלא כוונת קניין ממש כמו בנ"ד ובשו"ת עבודת הגר שוני שם הגם שלא התיר לגמרי אבל מ"מ מצדד להתיר וא"כ גם אנו נלך בעקבות הראשונים ויש להתיר שגוי קטן יטיל בו מום (הגם שיש לעיין מהו נקרא גוי קטן כי בגוי לא נעשה גדול מי"ג שנים דלא נאמרו שיעורין לב"נ ועיין תבואות השדה ח"ג בסוגיא דגר קטן אות ח' בד"ה יש בכאן מקום עיון. אמנם העיקר שיהיה נראה כקטן דלא ליתי לאחלופי בישראל) ע"כ סיומא דמילתא בנ"ד דיש להתיר הטלת מום ע"י גוי קטן עפ"י כל הני שיטות הפוסקים ועל כל אלו צדדי היתר שהבאתי בס"ד ופשיטא דאחר שיהיה בו מום צריך ב"ד של שלשה לראות אם הוא מום קבוע כמבואר ביו"ד סימן ש"ט סעיף ב' עי"ש:
והנני דו"ש פק"ק באניהאד ד' שמנה ימים בחדש כסליו תער"ב לפ"ק,
אליעזר דייטש.