אור ברסלב
פרי השדה חלק ד קונטרס נחלי מים › קצת לקוטים בהלכות מקואות

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

קונטרס נחלי מים · קצת לקוטים בהלכות מקואות

חלק רביעי

צה) בטו"ז סימן ר"א ס"ק ג' הביא בשם תה"ד להקשות מ"ש נוטפין דפסלי זוחלין ברבייתן ושאובין אינם פוסלין כל שיש מ' סאה, וכבר כתבנו בזה לעיל בסוגיא דזוחלין וכעת נ"ל דבאמת אכן קייל"ן דבמ"ב לא בטל רק איסור והיתר מקרי אינו מינו משו"ה בטל כמ"ש הר"נ במס' נדרים נ"ב ע"א, וא"כ א"ש דשאובין עם מים כשרים כיון דשאובין פסול לגמרי שפיר בטל במים הכשרים משא"כ נוטפין כיון שאינו פסול לגמרי רק בזוחלין פסול אבל באשבורן מטהר הו"ל עב"מ עם זוחלין ואינו בטל והא דמותר לטבול ברוב זוחלין היינו משום דמ"מ טובל היא בזוחלין, ועיין לעיל בסוגיא דזוחלין, ועיין בישועות יעקב מ"ש בזה.

צו) בש"כ ס"ק י"א כתב דאפילו לר"ת דמתיר אפילו ברוב נוטפין היינו במקום שהיה הנהר מהלך מתחלתו אבל במקום שנתרחב הנהר אסור לטבול, עיין ברמ"א סוף סעיף ב' שכתב וז"ל:

אעפ"י שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל מקום, וזהו שלא כדברי הש"ך:

צז) במחבר סעיף ו' צריך שלא יהיו מ' סאה של מקוה באיך הכלי שאין טובלין בכלים ועיין בש"ך ס"ק כ"א דמיירי בכלי שחקקו ולסוף קבעו דבקבעו ולסוף חקקו כשר, והנה יל"ד בלשון המחבר שכתב שלא יהיו מ' סאה של מקוה ולמה נקט ״של מקוה״ ונ"ל דאתא לאשמעינן מילתא אחריתא ג"כ דהנה אפילו במקוה חסר דודאי פסול מה"ת לכ"ע מ"מ אם מחובר למקוה כשר כשפ"ה יכול לטבול בו אם נכסה בו כל גופו, עיין בש"ע סעיף נ"ב, וא"כ לכאורה היה אפשר לומר דהה״ד אם הכלי מחובר למקוה כשר כשפ"ה נ"כ יהיה כשר אע"ג שהוא עדיין כלי כגון שמחובר למעלה כשפ"ה ואינו נקוב בשוליו כלל מ"מ כיון שהוא מחובר למקוה כשר יהיה כשר לטבול בו דלא גרע ממקוה חסר דודאי פסול מה"ת ומ"מ מהני חבור למקוה כשר, אמנם י"ל דהכא מ"מ פסיל כמ״ש הר"ש פ"ה מס' מקואות גבי מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול אפילו חוצה לו אע"ג דמחובר למעיין מ"מ חיישינן אטו אין בהם כשפ"ה, ועיין בתוס' יו"ט שם. וא"כ ה"נ אע"ג דמדינא היה כשר לטבול בתוך הכלי ג"כ כיון שעכשיו הכלי קבוע ומחובר למקוה כשר, מ"מ חיישינן אטו שלא יהיה בו כשפ"ה, וא"כ באמת רק מדרבנן פסול, וא"ש לשון המחבר שאין טובלין בכלים וגם אמר צריך שלא יהיה מ' סאה של מקוה בכלי, דמשמע רק לכתחלה פסול, והיינו משום דמה"ת היה כשר באמת לטבול בו כיון שמחובר למקוה כשר. וא"ש הלשון מ"ש מ' סאה של מקוה בתוך הכלי, כלומר אע"ג דהמקוה כשרה של מ' סאה מחובר לכלי, מ"מ פסול מדרבנן עכ"פ, כמ"ש הר"ש דגזרינן שיטבול גם אם לא יהיה מחובר כשפ"ה כנ"ל בלשון המחבר ודוק, אמנם היינו דוקא שהכלי עכשיו הוא מחובר עכ"פ שקבעו בקרקע, משא"כ בתלוש לגמרי שפיר י"ל דאפילו מה"ת פסול אע"ג שהוא מחובר למקוה כשר דכל שהוא תלוש לגמרי הוי בכלל שאין טובלין בכלים דפסול לכ"ע מה"ת, ודוק היטב, ועיין בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן ד' שהביא בזה שיטות הפוסקים אי מהני טבילה בכלי כשמחובר למעיין או למקוה, ומביא שם דים של שלמה היו יכולין לטבול בו אפילו לא היה ניקב כמוציא רמון, והא דנקבו כמוציא רמון שיבאו בו המים בשפע אמנם בלאו"ה ג"כ היו יכולין לטבול בו משום שהיה מחובר למעיין עי"ש, והנה הא ודאי פשיטא דאין חילוק בין מקוה של מ' סאה למעיין רק לענין זוחלין ואשבורן וא"כ הה"ד דמהני חבור למקוה של מ' סאה, וא"כ שפיר י"ל כדברינו דעכ"פ מדרבנן אסור לטבול בכלי אפילו היא מחובר למקוה של מ' סאה דגזרינן שיטבול בו כשלא יהיה מחובר כמ"ש בשם הר"ש ריש פ"ה מס' מקואות וא"כ רק לכתחלה אסור מדרבנן, וא"ש הלשין דנקט צריך שלא יהיה מ' סאה של מקוה, דמשמע דאיני מה״ת, ודוק היטב:

צ"ח) והנה י"ל דהך סברא אם מותר לטבול בכלי כשהוא מחובר למעיין או למקוה תליא בהא דהנה אי ס"ל דהא דאין טובלין בכלי אפילו אי כלו שאוב כשר מה"ת הוא גזה"כ א"כ י"ל דכל שהוא טובל בכלי אע"ג שהוא מחובר למקוה או למעיין מ"מ פסיל דכך היא גזה"כ דכיון שהוא כלי ואינו דומה במעיין פסול לטבול בי, אמנם אי אמרינן דהא דאסור לטבול בכלי הינו משום דהמים נטמאו מחמת האדם הטובל בו כמ"ש החתס"ו ליו"ד בסימן ר"ג בשם קדמון אחד, ועיין מ"ש לעיל בסוגיא דצנור אות ט"ו, א"כ כשהכלי מחובר למקוה כשפ"ה נטהרו המים בהשקה ושפיר מהני טבילה מה"ת, ודוק, ועיין בש"ך ס"ק כ"ז שהביא פלוגתת הרשב"א והרקח דלרשב"א מותר לטבול בכלי כל שהוא מחובר למעיין ולהרקח אסור, עכ"פ י"ל שפיר בכוונת המחבר סעיף ו' דג"כ מיירי כה"ג שהכלי מחובר למעיין או למקוה וס"ל להמחבר דאסור מדרבנן אטו כשלא יהיה מחובר כמ"ש הר"ש בריש פ"ה מס' מקואות, ועיין בט"ז ס"ק י"ד, אמנם גבי כלים מבואר בפירוש בסעיף ט' דמותר לטבול תוך כלי כשהיא מחובר למקוה כשפ"ה ואפילו מדרבנן לא גזרו.

צט) סעיף י"ב מעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים והמשיכו למקום אחר חזר להיות לה דין מקוה כלומר שאינו מטהר אלא באשבורן, והנה לכאורא יל"ד לדעת הש"ך ס"ק ל"ד דהכא מיירי אפילו לא נפסק הקילוח מן המעיין וא"כ אמאי לא יטהר בזוחלין ג"כ כמו מעיין והרי בסעיף י' במעיין שהמשיכו לבריכת מים דשם יש מי גשמים ג"כ רק שאין רבו מי גשמים על מי המעיין (כמ"ש הש"ך בס"ק ל"ב) אמרינן דמטהר אפילו בזוחלין והכא שכלו מעיין ולא נפסק הקילוח אמאי לא יטהר אפילו בזוחלין ובסעיף ח' במקלח על שפת הכלי כשר חוצה לו אפי' בזוחלין אע"ג שמקלח לתוך הכלי ג"כ מ"מ מטהר אפילו בזוחלין כיון שכל המים היא מעין כמ"ש הש"ך בס"ק ל"ג ואע"ג דהכא עובר כל המים ע"ג אחורי כלים כמ"ש הטו"ז ס"ק כ"ג מ"מ מה בכך דהא מ"מ לא נעשו שאובים כיון שאינם תוך הכלי וגם לא נפסק הקלוח מן המעיין ואמאי לא יטהר בזוחלין כמו בסעיף י' כשלא נפסק הקלוח, ומ"ש הש"ך ס"ק ל"ד כיון שהעבירו ע"ג אחורי כלים הוי כנפסק זהו דוחק כמבואר לכל מעיין, ונ"ל דיש לחלק דתרי גווני המשכת מעיין יש, דיש מעיין שהיא מקלח ואם היה עת גשמים והיו נתפחים גידי המעיין היה מעצמו הולך ג"כ למקום ההוא רק עכשיו שיבשי גידי המיים אינו מקלח למרחוק רק ע"י פעולת אדם כה"ג אמרינן כיון דמ"מ לא רבו מי הבריכה על המעיין מטהר בזוחלין ג"כ, אמנם יש עוד גוונא מעיין דהיינו שלמקום ההוא שהוא ממשיך עכשיו לא היו הולכים בשום אופן מעצמן רק ע"י המשכתו המשיכן למקום אחר וזה שמדייק המחבר בלשונו והמשיכו ״למקום אחר״ כלומר שמעצמן לא היו הולכים שם בשום פעם לולא המשכתו כה"ג שפיר אמרינן דבאותו מקום אין לו שום דין מעיין ומשו"ה אין לו רק דין מקוה משא"כ בסעיף י' שהמשיכו לבריכת מים מיירי שבעת הגשמים היו מי המעיין מעצמן ג"כ הולכים לשם וע"י פעולתו נתחזקו המי מעיין ביותר עד שנמשכו לבריכה מ"מ לא שינה דרך הילוך המעיין ממקום מרוצתו משו"ה שפיר יש לו עדיין דין מעיין כיון שמי המעיין רבו עכ"פ משא"כ אם המשיכן למקום אחר שלא בדרך מרוצת המעיין כלל אז אין לו דין מעיין, ודוק.

ק') סעיף י"ז מים שאובים שהיו בצד המקוה (היינו במקוה שאין בו ארבעים סאה, דאם יש מ' סאה גם השאובים נטהרו, עיין ש"ך ס"ק נ"ג) לא פסלוהו, ובסעיף ח"י שתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן ואחת מלאה מים כשרים אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין מים שאובין נפסלה, מוכח מכאן דיש חילוק בין השאובין מן הצד או זו למעלה מזו דבזו למעלה מזו אפילו הכשרים למעלה, עיין ט"ז ס"ק כ"ט, מ"מ נפסלו הכשרים מן השאובין ובשאובין מן הצד לא נפסלו, וצ"ל הטעם כמ"ש התוספ' במס' גיטין ט"ז ע"א בד"ה נצוק דבסופו לירד הוי חבור טפי עי"ש, וא"כ ה"נ בזו למעלה מזו דהוי כמו סופו לירד לולא הכותל ביניהן הוי חבור טפי ומשו"ה נפסלו הכשרים מן השאובין ודוק.

ק"א) במחבר סעיף ב' הביא דהא דשמואל מפצי ביומי תשרי היינו שהקיף המים שלא יהיו זוחלין ואז כשר לטבול בהם, (ועיין מ"ש בזה בסוגיא דנוטפין וזוחלין לעיל אות ע"ה) והנה הש"ך כתב ס"ק י"ב ומשמע דכש"כ אם היה כאן גומא ונתמלאה מגשמים אע"ג שנזחלו לתוכה מבין ההרים כיון שעכשיו הם באשבורן מכונסים ועומדים בגומא מותר לטבול בתוכה והרי הוא כמקוה עכ"ל, ולכאורה צריך להבין מה קמל"ן הש"ך בזה ומה היה ההויא שלא לטבול בו כיון שהם אשבורן, ונ"ל דהש"ך קמל"ן דאע"ג דקודם שהמים נחו מזחילתן והיו המים הנוזלים לתוך הגומא זחלו גם לחוץ א"כ גם בגומא היה אסור לטבול כל זמן שהמים היו זוחלין מצד זה הגומא לצד אחר של הגומא [ועיין בספר דברי חיים הלכות מקואות סעיף ה' דכל שזוחל לתוך הבור אפי' אינו זוחל לחוץ נקרא זוחל כל זמן שזוחל עייש"ה] א"כ המים שבגומא כבר היו פסולים ע"י זחילה והו"א שגם לאחר שנחו מזחילתן יהיו פסולים כמעיקרא קודם שנחו מהזחילה וכמו דמים שהיו שאובים והיו פסולים נשארו המים פסולים לעולם אפילו אם באו אח"כ מים כשרים על השאובים לא מהני דשאובים לא נטהר כה"ג שמים כשרים באו על השאובים רק אם היו כשרים תחלה במקוה ואח"כ באו שאובים אז נטהרו וא"כ ה"נ אותם המים שהיו בגומא ונזחלו לתוכה מבין ההרים שהמים שבגומא היו ג"כ זוחלים ונפסלו והו"א דאלו המים שהיו כבר פסולים ע"י זחילה לא נטהרו עוד במה שנעשו אשבורן, משו"ה כתב הש"ך דכמו שגוף הנהר היה פסול לטבול ומ"מ כשהקיף המים ע"י המפץ ונעשו אשבורן כשר לטבול בו, א"כ ה"נ אלו המים שבגומא אע"ג שקודם שנקוו היו פסולין מ"מ לאחר שנעשו אשבורן כשרים ולא דמי לשאובין דבשלמא פסיל דשאובין הוי פסול בגופו משו"ה כל שיש שאובין במקוה קודם שבאו מים כשרים נשאר בפסולו משא"כ פסול דמי גשמים בזחילה מעולם לא היו פסולים מחמת עצמן דהא מי גשמים הם מים כשרים רק בדרך זחילה אין מטהרים ומשו"ה כל שנעשו אשבורן שפיר כשרים דמעיקרא ג"כ לא היה עליהם שם פסול רק שבדרך זחילה לא היו מטהרים והלכך כל שנעשו אשבורן שפיר כשר לטבול בו, כנ"ל בכוונת הש"ך בס"ד, [ועיי' במכ"ע ״המאסף״ היו"ל בעיה"ק ירושלים (ע"י ידידי הרה"ג וכו' מו' כן ציון אברהם קואינקה נ"י) שנת תשע עשרה, כרך א', חוברת כסליו, סימן כ"ח]:

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה