פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
קונטרס נחלי מים · חלק רביעי
נבאר בענין שאובה שהמשיכה ובענין כלו שאוב אי פסול מה"ת או רק מדרבנן.
ס״ט) לעיל באות ס"ז ס"ח כתבנו דגם הרמב"ם ס"ל דכלו שאוב פסול מה"ת, והנה יש להביא קצת ראיה לזה שהרי הרמב"ן במס' ב"ב סוגיא דצנור דף ס"ו כתב דדעת הרי"ף דס"ל שאובה שהמשיכה כולה ג"כ כשר משום דס"ל כלו שאוב ג"כ רק מדרבנן פסול ומשו"ה בהמשיכה כולה לא גזרו רבנן לפסול, והיינו משום דאי הוי כלו שאוב פסול מה"ת ליכא סברא להכשיר ע"י המשכה דהמשכה אינו יכול להועיל לטהר שאובין אם הוא פסול מה"ת, וכן כתוב בשו״ת אמרי אש ליו"ד סימן פ"ו עי"ש, רק אי הו"א דע"י המשכה על מקום שראוי לבלוע נעשו המים כזרועין כמ"ש המרדכי במס' שבועות פ"ב, אז היה מקום לומר דאפילו אי כלו שאוב מה"ת פסול מ"מ ע"י המשכה נטהרו השאובים כיון שנעשו זרועים במקום הראוי לבלוע, אמנם כיון דקייל"ן דהמשכה בדיעבד מהני אפילו במקום שאין ראוי לבלוע, עיין ברמ"א סעיף מ"ו שכתב דרק לכתחלא יש להחמיר דבעינן מקום הראוי לבלוע דווקא, א"כ אי כלו שאוב פסול מה"ת לא היה מהני המשכה בכלו שאוב וע"כ דמאן דס"ל שאובה שהמשיכה כולה כשר אפילו מדרבנן ס"ל דשאובה כולה כשר מה"ת ומשו"ה לא גזרו אפילו מדרבנן לפסול ע"י המשכה אפילו בכולה, וא"כ כיון דהרמב"ם ס"ל בפירוש פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' דאינו מטהר רק ברביה והמשכה כר"א בן יעקב מס' תמורה י"ב ע"ב, ע"כ ס"ל דכלו שאוב פסול מה"ת משו"ה לא מהני המשכה בכולה רק ברוב מים כשרים דמה"ת כשר רק רבנן גזרו לפסול אפילו בג' לוגין מים שאובים, וכיון דמה"ת כשר אפילו בלא המשכה ס"ל שפיר דע"י המשכה כשר אפילו מדרבנן היכא דאיכא רוב מים כשרים, והגם דלאו כ"ע הכי ס"ל בדעת הרי"ף דאפילו כולה ע"י המשכה כשר אפילו מדרבנן, ועיין בהשגות הרז"ה. על הראב"ד בספר בעל הנפש דס"ל ג"כ בדעת הרי"ף דאין מכשיר המשכה רק ברוב מים כשרים, ועיין שו"ת אמרי א״ש הנ"ל שהביא ג"כ דהרז"ה ס"ל בדעת הרי"ף דהמשכה לא מהני רק ברוב מים כשרים, מ"מ סברת הרמב"ן יכול להיות אמת דאליבא מאן דס"ל המשכה בכולה שאובין ג"כ כשר ס"ל דכולו שאוב מה"ת כשר, הגם די"ל דאפילו מאן דס"ל כלו שאוב כשר מה"ת מ"מ ס"ל דרבנן גזרו בכלו שאוב אפילו ע"י המשכה כמה שנבאר עוד בס"ד, מ"מ סמך קצת יש לדבר עפ"י סברת הרמב"ן דלמאן דס"ל המשכה בכולה פסול דס"ל שאובה מה"ת פסול בכולו שאוב משו"ה לא מהני המשכה בכולה דהמשכה לא יועיל לטהר מה שפסול מה"ת, כמ"ש באמרי א"ש הנ"ל בד"ה ולפענ"ד ממקומו הוא מוכרע עי"ש, ומשו"ה לא מהני המשכה רק ברוב כשרים דאז לכ"ע כשר מה״ת רק מדרבנן פסול במיעוט שאוב ממש ואמרינן דאם המיעוט שאובין באו ע"י המשכה לא גזרו רבנן כלל וכשר אפילו מדרבנן ועיין חתס"ו יו"ד סימן רי"ד ד"ה הנה במרדכי, שכתב ג"כ בדעת הרי"ף דשאובה שהמשיכה כולה פסול, ויבואר עוד בס"ד:
ע') והנה בהא דמיעוט שאובין דלכ"ע כשר מה"ת יש לומר בזה על שני דרכים או משום דמה"ת מיעוט שאובים נתבטלו ברוב כשרים או משום דמיעוט שאובים נטהרו ע"י זריעה למים הכשרים כיון דאיכא רוב מקוה כשר מהני לטהר ע"י זריעה למים השאובים המועטים, עיין בספר גדולי טהרה בנחל ס"ק ט' שהאריך בזה, והנה י"ל שמ"ש הר"ש בפ"ד מס' מקואות דלאו דווקא בעינן רביה והמשכה רק אם אפילו היה ממשיך תחלה המים שאובים ואח"כ בא שם רוב מי גשמים ג"כ כשר, [ולא כהרמ"א בסעיף מ"ד, ועיין בש"ך ס"ק צ"ט] דתלוי בזה דאי אמרינן דהטעם דמיעוט שאובים כשר מה"ת הוא משום ביטול א"כ אפילו אי היו שאובים ע"י המשכה תחלה ואח"כ רוב מי גשמים ג"כ כשר דכיון דמה"ת נתבטלו השאובים ברוב כשרים רק רבנן גזרו על מיעוט שאובים וע"י המשכה לא גזרו כמ"ש לעיל, ול"ל דאם השאובים היו תחלה א"כ הכשרים נתבטלו קמא קמא במיעוט שאובים דזהו אינו דהיכא דאיכא רוב לא אמרינן קמא קמא בטל כמ"ש התוספ' מס' שבת ס"ה ע"ב ד"ה שמא ירבו דהיכא דאיכא רוב ל"א קמא קמא בטל, משא"כ אי אמרינן דלא משום ביטול נטהרו השאובים ברוב כשרים או משום דמב"מ לא בטל או דנימא דהביטול לא מהני להשלים השיעור (ועיין מ"ש לעיל אות מ"ב) ורק משום תורת זריעה דמיעוט שאובים נטהרו ע"י זריעה כיון דאיכא רוב מקוה כשר א"כ לא מהני רק היכא שקדמו הכשרים דאז נזרעו המיעוט שאובים שבאו אח"כ וע"י המשכה אפילו מדרבנן לא גזרו משא"כ היכא דקדמו השאובים ואח"כ באו הכשרים לא מהני זריעה כיון שהשאובים קדמו לכשרים וא"כ לא מהני המשכה רק אם רוב הכשרים קדמו למיעוט השאובין, וראיתי באמרי א"ש שם סימן פ"ו בד"ה ובדברי מהרי"ק שהקשה כיון דרבעית מים ג"כ מה"ת כשר לכלים א"כ גם על רבעית יש שם מקוה והיה להיות מה"ת כשר אפילו כי ליכא רוב שאובים רק רבעית מים כשרים כיון שכבר יש עליו שם מקוה מה"ת א"כ יטהרו כל שאובים שבאו עליו מתורת זריעה ואמאי אינו כשר מה"ת רק ברוב כשרים דווקא, עי"ש שכתב דאם ליכא רק רבעית אמרינן שהמים שבאו לשם אח"כ מבטלים הרבעית, א"כ ממילא ליכא זריעה, דביטול והזריעה באים כאחד, והזריעה צריך להיות קודם הביטול עי״ש, מ"מ כפי הנראה צריך לומר דזריעה לא מהני רק כשיש רוב כשרים וכל דליכא רוב כשרים ליכא עליו שם מקוה דבעינן דווקא רוב מארבעים סאה כיון דלאדם לא סגיא בפחות מארבעים סאה וא"כ אי מטעם זריעה וודאי בעינן שיבאו רוב הכשרים תחלה, ויש לעיין ג"כ הא דמהני רביה והמשכה אי בעינן ג"כ דווקא רוב מן הארבעים סאה אבל אם היה למשל עשרה סאה מים כשרים והמשיכה תשעה סאה מים שאובים לא מהני להקוות מים כשרים עד ארבעים סאה כיון שלא היה מעיקרא רוב מקוה או דנימא כיון שעכ"פ היה רוב נגד השאובים נטהרו השאובים כיון שהיו בהמשכה לא גזרו, וראיתי בחידושי הרז"ה להלכות מקואות סעיף מ"ד שנסתפק ג"כ בזה עי"ש ס"ק ק"ז בד"ה הט"ז, ונבאר עוד בס"ד [עיין לקמן אות ע"ט]:
ע"א) ויש לומר דתליא ג"כ בהא דאי ס"ל דמה"ת נתבטלו המיעוט שאובים ברוב כשרים רק מדרבנן גזרו אפילו על מיעוט שאובים ובהמשכה גם מדרבנן לא גזרו א"כ שפיר יש לומר דאפילו לא היה רוב מקוה כשר דהיינו כ"א סאה רק פחות מ"מ כיון שהשאובים היה פחות מהכשרים נתבטלו ברוב כשרים וכשר להקוות עליו עד מ' סאה, משא"כ אי אמרינן דרק מתורת זריעה מהני לבטול השאובים, א"כ י"ל דהיינו דווקא כשהיה כבר רוב מקוה כשר דהיינו כ"א סאה מהני לטהר בזריעה, משא"כ פחות מרוב מקוה כשר לא מהני לטהר השאובים ע"י זריעה, וא"כ ע"י השאובים נפסלו אפילו הכשרים ולא מהני או להקנות עליו כמו בכל מקוה פחות מארבעים סאה שאם אתן לתוכו מים שאובים ממש שלא בהמשכה דנפסלו כל המים ואינו כשר עד שיצא ממנו מלואו ועוד כמ"ש בש"ע בסעיף כ"א וא"כ כל שלא היה רוב מקוה כשר כיון דתורת זריעה ליכא, אפילו המיעוט שאומרים באו ע"י המשכה ג"כ נפסל כולו, ויש לעיין בזה, ודוק – והנה לכאורא מוכרח לומר דהא דמה"ת רוב מים כשרים ומיעוט שאובים כשר דהוא רק בתורת זריעה, ולטהר בזריעה בעינן דווקא רוב מקוה כשר, דאי נימא דמשום ביטול קאתינן עלה א"כ הא תינח אם היה כ"א סאה מים כשרים ונפלו שם י"ט סאה שפיר י"ל דמה"ת נתבטל המיעוט ברוב, משא"כ הא אנן קייל"ן דכל שיש כ"א סאה מים כשרים אפילו נפלו שם שאובין אלף סאה ג"כ כשר מה"ת והא ראיה שהרי בסעיף ד' בשו"ע דאמרינן כשיש רוב מקוה כשר דאזלינן בספיקו לקולא עי"ש, ובש"ך שם ס"ק י"ז, ומשמע אע"ג דהמים שנתרבו על הכ"א סאין הם הרבה יותר ממ' סאה אזלינן לקולא כיון שהיה שם בבירור כ"א סאה מים כשרים והאיך מהני ביטול כה"ג מה"ת כיון דמ"מ השאובים הם רוב וע"כ דמטעם זריעה קאתינן עלה דכל שיש רוב מקוה כשר יכול לטהר השאובים ע"י זריעה ומשו"ה כל שהיה רוב מקוה כשר אזלינן שפיר בספיקו לקולא דכל שיש רוב מקוה כשר לא איכפת לן בשאובים אפילו היה הרבה יותר דכבר נטהרו ע"י זריעה לרוב מקוה כשר רק רבנן גזרו אפילו במיעוט שאובים וע"י המשכה לא גזרו אפילו מדרבנן. אמנם כשלא ע"י המשכה אמרינן דכל שלא היה עדיין מקוה שלם לגמרי ונפלו לתוכו אפילו רק ג' לוגין נפסלו כל המים כאילו היו כולם שאובים, ועיין בש"ע סעיף י"ט ובטו"ז שם ס"ק ל', [ועיין מ"ש לעיל אות ל״ה ואות ל"ו, ובספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג, ויבואר עוד בס"ד], והנה מ"ש לעיל בשם שו"ת אמרי א"ש דלענין פסיל דאורייתא לא מהני המשכה להכשיר ראיתי בדברי חיים בפתיחה להלכות מקואות אות ה' שחולק עליו דאפשר דאפילו להוציא מפסול דאורייתא מהני המשכה [וכן כתב המרדכי פ"ב מס' שבועות בשם הרא"ם דהמשכה דמטהר הוי הללמ"מ עי"ש], או דהוא ג"כ הללמ"מ להכשיר שאובין ע"י המשכה או משום דאינו כולו בידי אדם ומקרי רק מקצת תפיסת ידי אדם (היינו אי בעינן עכ"פ המשכה בג' טפחים), ועיין בספר דברי אמת בענין מקואות. ודוק:
והנה ראיתי בספר ישועות יעקב בס"ק ט"ו שרוצה לומר דאפילו לדידן דקייל"ן כולה בהמשכה פסול מ"מ אינו רק מדרבנן אבל מה"ת לכ"ע כשר כולו בהמשכה אפילו למאן דס"ל כולו שאוב מה"ת פסול מ"מ ע"י המשכה כשר, אמנם לפי מ"ש באמרי אש הנ"ל דהמשכה אינו מועיל לטהר מה שפסול מה"ת א"כ י"ל שפיר דמה"ת פסול כולה בהמשכה דהמשכה אינו מועיל רק ברוב מים כשרים דכשר מה"ת אפילו בלא המשכה שפיר אמרינן דע"י המשכה גם רבנן לא גזרו, רק אי הוי ס"ל כמ"ש המרדכי בשם הרא"ם פ"ב מס' שבועות דהמשכה הוי הללמ"מ וא"כ שפיר י"ל דמה"ת לכ"ע מהני המשכה לטהר לגמרי רק רבנן גזרו בכולה ע"י המשכה אטו כולו שאוב שלא ע"י המשכה משא"כ ברוב מים כשרים דאפילו בלא המשכה כשר מה"ת כה"ג לא גזרו ע"י המשכה כלל, [ועיין לקמן אות צ"ב מ"ש בשם התשב"ץ] ובאמת יש לעיין מ"ט גזרו רבנן ברוב כשרים לפסול שלא יתבטלו השאובים ברוב כשרים ולא מצינו בשאר ביטול איסורים שיגזרו שלא יתבטלו כלל זולת בחמץ בפסח ומ"ט גזרו דשאובים לא יתבטלו ברוב כשרים, וצ"ל דזהו ג"ב היה בכלל הגזירה שלא יטבלו בכלים, משו"ה כל שיש כאן שאוב ג' לוגין דזהו שיעור חשוב כמ"ש לעיל באות ל"ו בשם התוספ' מס' ב"ב עי"ש ראו לגזור שלא יתבטל כלל, והגם שלא מצינו הך סברא דגזרינן אטו שלא יטבול בכלים רק למאן דס"ל כלו שאוב כשר מה"ת והקשו אמאי גזרו כלל לפסול שאובים ותירצו דגזרו אטו שלא יטבול בכלי, ועיין ברא"ש מס' ב"ק ס"ז, ולעיל בסוגיא דצנור כבר הבאתי מזה, מ"מ צ"ל דהך גזירה שלא יטבול בכלים צ"ל לכ"ע דאל"כ למה גזרו שלא יתבטלו השאובים ברוב כשרים וצ"ל ג"כ משום גזירה שלא יטבול בכלים (ועיין עוד לקמן באות ע"ג בס"ד):
ע"ב) והנה בנפלו ג' לוגין שלא בהמשכה לפחות מארבעים סאה שלא בהמשכה אמרינן דנפסלו כל המים ונעשו שאובים שהרי קייל"ן בש"ע בסעיף י״ט דבנפלו ג' לוגין לפחות מארבעים סאה ונחלק לשנים דאע"ג שבכל אחד תו ליכא ג' לוגין שאובים מ"מ פסול להקוות עליהם עד ארבעים סאה א"כ מוכח בפירוש דכל המים נעשו שאובים, וכן כתב שם הט"ז בס"ק ל', והנה ראיתי בספר גדולי טהרה ס"ק כ"ג שרוצה לומר דבאמת אין כל המים נעשו שאובים רק דמשו"ה נפסלו כל המים אע"ג שחסרו מג' לוגין משום דיטעו להכשיר אפילו לא יחסרו כלום ויתבטל גזירת חכמים בג' לוגין לגמרי שכל מקוה מימיו מתמעטין קצת מאליהם אבל מדינא לא נעשו כל המים שאובין ובאמת היה קצת מקום להביא ראיה לזה דלא כל המים נעשו שאובין מסעיף מ"ד דאם נפלו שאובין לתוך פחות ממ' סאה ואח"כ המשיכן הכל למקום אחד דכשר ואי הו"א דהכל נעשו שאובין א"כ אמאי כשר הא הו"ל שאובה שהמשיכה כולה ופסיל לדידן, וראיתי בישועות יעקב ס"ק כ"ח שעמד בזה וע"כ דלא כל המים נעשו שאובין, אמנם מ"מ מ"ש בספר גדולי טהרה שמשו"ה פסול בסעיף י״ט להקוות עליו שלא יתבטלו לגמרי גזירת ג' לוגין לגמרי הוא וודאי דחוק קצת דלמה חשו כל כך להחמיר כיון דכל גזירת ג' לוגין הוא רק מדרבנן וע"כ מסתבר יותר דבאמת נעשו כל המים שאובין כמ"ש הטו"ז בס"ק ל', והא דבסעיף מ"ד נכשר הכל ע"י המשכה אע"ג דכולו בהמשכה פסול נבאר עוד בעזהי"ת, ועיין בר"ן סוף פרק כל הבשר, [עיין לקמן אות פ"ג ומשם ואילך מ"ש שם]:
ע"ג) נ"ל עוד טעם אחד בהא דמים שאובים פוסלים המקוה מדרבנן עכ"פ ולא אמרינן דנתבטלו ברוב הכשרים, והוא משום דבאמת קייל"ן לענין טומאת משא ליכא ביטול והוא מדרבנן כמ"ש התוספ' במס' בכורות כ"ג ע"א בסיף ד״ה נבלה בטלה דהא דאמרינן דלענין טומאת משא לא בטול היא מדרבנן, ועיין ברמב"ם פט"ו הלכות פרה הלכה ד', וא"כ לא שייך ביטול רק לענין איסור והיתר משא"כ לענין לטבול בו לא שייך ביטול, ובפרט לפימ"ש לעיל בסוגיא דצנור (באות ט"ז) דהטעם דשאוב פסול מה"ת היא משום דהמים נטמאו ע"י הטמא שנטבל בתוכו עי"ש, וצ"ל דכיון דאיכא רוב מחוה נטהרו המים בהשקה מה"ת עכ"פ, וכיון דמדרבנן לא בטל משום דלא שייך ביטול רק לענין אכילת איסור כמ"ש התוספ' מס' בכורות שם משו"ה כבר הוצרכו לגזור שיהיו כל המים כשאובין דכיון דהוי שאובין חזינן כאילו היו טמאים א"כ ממילא נטמאו כל המים ונעשו כולם כשאובין, ועיין ברמב"ם פ"ה הלכות מקואות הלכה ה' שכתב לענין פחות מארבעים סאה שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים וז"ל שם שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשוב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי עכ"ל, והוא אריכות לשון לכאורא, אלא וודאי כוונתו ג"כ כמ"ש דכיון שלא נתבטלו אע"ג דאיכא רוב כשרים ומה"ת בטל, מ"מ כיון דחז"ל גזרו שלא יתבטל וע"כ דחשבינן כאילו כל המים טמאים וא"כ חשוב כל המקוה כאילו נשאבו בכלי דלענין טומאה לא שייך ביטול, והא דמהני המשכה אח"כ לכל המקוה אע"ג שנפלו לתוכו שאובין דמ"מ נטהר ע"י המשכה כמ"ש בפירוש הרמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' ובש"ע סעיף מ"ד, כבר כתבנו משום דכיון דאינו פסול רק מדרבנן משו"ה כשהיא דרך המשכה לא גזרו כלל כיון דאיכא מ"מ רוב מים כשרים, ודע דמדברי רש"י מס' תמורה י"ב ע"א שכתב בד"ה והותקן למקוה וז"ל: שלא יערה מן הדלי לתוך המקוה דאפילו בשלשה לוגין מפסל למקוה בכה"ג עכ"ל, מדקאמר הפסל למקוה ולא קאמר מפסל המקוה משמע דס"ל לרש"י דכל שנפלו שם שלשה לוגין תו לא מהני המשכה כלל ומשו"ה קאמר נפסל למקוה כלומר דכל שנפסלו פ"א ע"י שאובין תו לא מהני בהו המשכה כלל ודלא כהרמב"ם והש"ע מ"מ אפשר לומר דרש"י לא פירש כן רק אליבא דראב"י דלדידיה וודאי אינו כשר רק כשיש רוב כשרים ולא באו לתוכן שום מים שאובים ממש רק ע"י המשכה משא"כ לרבנן דפליגי וכפי מה דמסקינן דפליגי לקולא גם רש"י מודה דאפילו אם נתן שאובים לתוך כשרים שנפסלו הכל ואח"כ המשיך כולה דכשר כיון שהיה רוב מים כשרים, ודוק:
מ"ד) אמנם לפי"ז יש להקשות על שיטת חכמי המערב שהביא הרמב"ם דס"ל אפילו שאובה שהמשיכה כולה טהורה בלא מים כשרים כלל ומנ"ל הא כיון דכל ראייתם אינו אלא מרבין דאמר שאובה שהמשיכה כולה טהורה והוא משום דס"ל דרבנן לקולא פליגי והנה הא פשיטא דכל שא"צ לעשות פלוגתא רחוקה אמרינן דלא פליגי כל כך וא"כ דלמא לא פליגי ראב"י ורבנן רק בהא דראב"י ס"ל דאינו כשר רק כשהכשרים לא נפסלו עוד אפילו פ"א דהיינו שלא נתן השאובין לתוך הכשרים רק דרך המשכה אבל כשנפסלו הכשרים ע"י שנתן לתוכן שאובין לא מהני להו המשכה אח"כ ולרבנן מהני אפילו כה"ג המשכה כיון שהיה עכ"פ רוב מים כשרים כמ"ש הרמב"ם פ"ד סוף הלכה ח' וז"ל:
הואיל והיה שם רוב מן הכשר משא"כ בשאובין כולה בלא כשרים כלל מנ"ל דרבנן מכשרי כ"כ ולעשות פלוגתא רחוקה כ"כ בין רבנן ובין ראב"י לומר דרבנן מכשרי המשיכה כולה אפילו בלא מים כשרים כלל, ונ"ל לתרץ עפי"מ שכבר הקשינו לעיל (באות ע"ב) כיון דע"י ג' לוגין נעשו כל המים שאובים כמבואר בסעיף י"ט וברמב"ם פ״ה הלכות מקואות הלכה ה', א"כ מ"ט יהיה כשר להמשיך אח"כ כולו כיון שכבר נעשו כולן שאובין ושאובה שהמשיכה כולה פסול לדעת הש"ע והרמב"ם וס"ל לחכמי המערב דבאמת יש להוכיח מסתמא דגמרא דכל שנפל לתוכו ג' לוגין שאובים דנעשו כל המים שאובין וכמו דאמרינן בשאר מקום חענ"נ (ועיין ספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג, ודוק) דאלאו"ה אמאי לא משוי הגמ' דמשנה דקתני אין המים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון ג"כ כמו מה שאמר אין המדומה מדמע אלא לפי חשבון דהיינו שאין כל חולין נעשים כתרומה לוקמא הכא ג"כ דאין כל המים שנפלו בתוכו ג' לוגין נעשו שאובים רק לפי חשבון המים שנפל בתוכו ומדלא משני הכי ע"כ פשיטא לגמרא דליכא לתרץ הכי משום דכיון שנפל לתוכו שלשה לוגין נעשו באמת כל המים שאובין דתענ"כא ועיין ברין סוף פרק כל הבשר, וא"כ אפילו אם נפרש דרבנן מיירי כשנפלו לתוך הכשרים ג' לוגין ונפסלו הכל דמהני המשכה א"כ ממילא הה"ד אפילו בכלו שאוב מהני המשכה דאין שום חילוק בין כולו שאוב ובין שנפל ג' לוגין לתוך הכשרים דהכל נעשו שאוב. וא"ש שיטת חכמי המערב [ועיי' לקמן אות פ"ג ומשם ואילך בס"ד], ודוק:
ע"ה) הא דהמשכה מהני דווקא אם אינן מחוברים עוד להשאובין דהיינו שירדו המים הנמשכין למקוה ואינן מחוברים עוד אל עיקר השאובין אבל אם מחוברין עוד המים שבמקוה לשאובין הנמשכו אין מטהרין, ודבר זה למדנו מדברי הספר דברי אמת בקונטרס מקואות (דף צ' ע"ג) וז"נ:
וי"ל דכל שהן שאובין ונמשכו כל עוד שהן מחוברין עדיין למקומן הראשון לית דינא דהמשכה והכא כיון שנפלו שלשה לוגין למקוה חסר ונפסלו ושוב נפסקו מאלו המים ונפלו לתחתון ועדיין מחוברין עם העליון לא קרינן לה המשכה עכ"ל, וכתב עוד שם דמכאן למד הב"י דבעינן המשכה ממקום רחוק כדי שתכלה רגל ההמשכה קודם שיגיעו המים למקוה עי"ש, והמעיין בספר השגות הרז"ה על בעה"נ להראב"ד יראה שהוא סובר ג"כ הכי שכתב לתרץ מה שהקשה הראב"ד לשיטות הסוברים דשאובה שהמשיכה כולה טהור ממשנה דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול אעפ"י שנמשך ויוצא ממנו וכתב שם הרז"ה וז"ל:
שלא אמרו שאובה שהמשיכוה טהורה אלא שהמשיכוה למקוה אבל מעיין שיצא מתוך השוקת ומושך על הארץ אין לו טהרה כל זמן שמושך עי"ש דאינו טהור רק אם עשה לו אשבורן לאחר שיצא מן השוקת דאז אפשר שכשר אפילו בכלו שאוב עייש"ה, עכ"פ מצינו חבר לסברת דברי האמת הנ"ל דכל שהן מחוברין למקומן הראשון לא מהני המשכה, וא"ש ליתן טעם למה בעינן דווקא המשכה ממקום רחוק, ודוק:
והנה הראב"ד בספר בעה"נ הקשה האיך אפש"ל דשאובה שהמשיכה כולה כשר הא דרשינן מה מעיין בידי שמים ואם המשיכה כולה הרי נעשית ע"י אדם, והנה לזה י"ל דכיון שהומשך ממקום רחוק פסק כח האדם והוי כמו בידי שמים דלא בעינן לגמרי בידי שמים רק שלא יהיה בו כל תפיסת ידי אדם. וכן משמע בספר דברי אמת שם שכל שהומשך ממקום רחוק פסק כח המשליכן קודם שיפלו למקוה, אמנם בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סימן קל"ו כתב להוכיח ממה דקייל"ן בש"ע סעיף כ"ה גבי ג' מקואות של עשרים עשרים סאה ואחד שאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין והתם נמי נתערבו ע"י כח האדם ואמאי טהורים וע"כ כל שלא בא בידי אדם ממש רק מכחו לא מקרי ע"י אדם אע"ג דלענין נזקין חשוב כחו כגופו מ"מ לענין מקוה הקפידה תורה רק מן האדם ממש ולא מכחו עי"ש בד"ה ונראה ליישב ועיין ברמ"א סעיף ט"ו במ"ש דאם העביר ג' לוגין בידיו ע"ג קרקע או שנתזו מרגלי בהמה כשר וכתב שם הש"כ דע"י אדם בעינן דווקא המשכה עם הקרקע וברגלי בהמה מהכי אפילו בצר המשכה, עי"ש בש"ך ס"ק נ' וס"ק כ"ח, והטו"ז ס"ק כ"ח. מ"מ כפי הנראה מדברי הראב"ד ס"ל דאפילו ע"י המשכה ג"כ מקרי ע"י אדם מדהקשה דהמשכה כולה הוי ע"י אדם ומוכח מדברי הראב"ד דמה שפסול ע"י אדם היינו רק אם רוב המקוה הוא ע"י אדם משא"כ אם רק מיעוט המקוה ע"י אדם כשר שהרי כתב שם בפירוש וז"ל אלא ס"מ דבעינן רוב בידי שמים וכי משום עליה מיעוטא בהמשכה אזיל מיעוטא בתר רובא הרי בפירוש דס"ל להראב"ד דרובא בידי שמים ג"כ כשר דלא בעינן כל המקוה ביד"ש, וראיתי במהר"ם שיק ליו"ד סימן קצ"ז שכתב דדווקא לטהר שאובין ע״י המשכה בעינן שימשך ע"ג מקום ג' טפחים משא"כ בפסול שנעשה ע"י אדם או ע"י דבר המקבל טומאה דהיינו שלא היה הויתו ע"י טהרה שגיא המשכה כל שהוא עי"ש, ומשמע דס"ל דאפילו לא נפסק כח האדם רק מעט ג"כ מקרי שלא ע"י אדם ובאמת כן משמע מדברי הרמ"א בסעיף ט"ו שכתב אם העביר ג' לוגין בידיו או ברגליו עם הקרקע, כשר ומשמע אפילו אינו מקום ג' טפחים מ"מ מדברי הראב"ד מוכח דס"ל דכל שבא ע"י אדם אפילו פסק כח האדם ג"כ ע"י אדם עקרי ולא בשר רק כשהרוב עכ"פ בידי שמים דאז נמשך המיעוט אחר הרוב וס"ל להראב״ד ע"כ דאפילו רק בא מכח האדם נמי ע"י אדם מקרי, ולא דמי לבור דג"כ הוא בידי אדם ומ"מ כשר דזהו אינו דגבי בור לא עשה שום פעולה במים גופא והמים אינו ע"י אדם כלל משא"כ הכא אע"ג שהמשיך המים ולא באו מידו ממש לתוך המקוה מ"מ מכחו באו המים גופא משא"ב גבי בור לא באו המים מכחו רק חפירת הבור נעשה על ידו והמים באו שם מעצמן, וכן כתב בפירוש במהריק״ו סימן נ״ו, וז"ל:
אבל בארות שהמים נובעים ואין בהוית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים פשיטא דדין מעיין גמור יש לו עי"ש, רק במניח קנקנים מקרי קצת תפיסת ידי אדם כיון דע"י קנקנים יורדים המים למקוה עי"ש, מ"מ צ"ל גבי קנקנים ג"כ משויה כשר כיון שאינו עושה פעולה בגוף המים, משא"כ בהמשכה עושה פעולה בגוף המים משו"ה ס"ל להראב"ד דהמשכה ג"כ מקרי ע"י אדם ואינו כשר רק כשהרוב בידי שמים. ובתוספ' יו"ט פ"ב מס' מקואות משנה ז' הקשה על הרע"ב דשם גבי קנקנים פסק כר' יהושע משמע דס"ל שאובה שהמשיכה כולה טהור, ובפ"ד משנה ד' פסק כמשנה דשם דבעינן רוב מן הכשר דווקא, ועיין בחוספ' חדשים שתירץ דגבי קנקנים לא הוי שאובין גמורים דלא נשאבו לדעת, וא"כ יש חילוק דגבי שאוב ממש בעינן רוב כשרים דווקא והיכא שאינו שאוב ממש כשר אפילו כולו בהמשכה, וכל זה אי ס"ל דפלוגתא דר"א ור' יהושע בקנקנים הוא ג"כ בהמשיכה כולה דלר"א בעינן רביה והמשכה ולר"י כולו בהמשכה ג"כ כשר, ועיין היטב שם בתוספ' יו"ט ובספר מרכבת המשנה פ"ד הלכות מקואות הלכה ג', ונבאר עוד בס"ד:
ע"ו) ברש"י ד"ה והן טהורין, כלומר כשר לטבול בו, כוונת רש"י דלא נפרש טהורין היינו שאין המים נפסלין כמו אם היו נפלו שם שלשת לוגין שלא בהמשכה דנפסל כל המים אבל מ"מ לטבול בו אינו כשר עד שימשיך שם מי גשמים דווקא עד ארבעים סאה, משו"ה נקט רש"י דכשר אפילו לטבול בו, דגם הי"ט סאה מצרפין אל המקוה, אמנם יל"ד באמת מנ"ל לרש"י הא דלמא ה"ל לראב״י רק דטהורין ולא שכשר לטבול בו, וראיתי בספר מרכבת המשנה פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' דבר נכון דאי הוי ס"ל לראב"י דאין מצטרף למ' סאה רק שאינו נפסל ע"י המשנה היה לו לומר אם ממלא ופותק טהורים ומדנקיט ממלא ופותקן משמע שמצרף גם לטבילה דאלאו"ה לאיזה צורך ממלא לכתחלא, אמנם בהא דרבין שאובה שהמשיכה כולה טהורה כתבו התוספ' ד״ה אין המים דבאמת טהורין רק שאין נפסלים המים ולא לטבילה, דלטבילה צריך להקוות מ' סאה מים כשרים, אמנם לפי"ז קשה מאי פריך רבין דלא כרבנן ולא כראב"י דלמא רבין אשמעינן רק דאין המים נפסלים ולא שיהיה כשר לטבילה ובזה שלא לפסול שפיר כשר המקוה אם יבאו אח"כ לתוכן מי גשמים כשיעור וראב"י מיירי לצרף המים דאז בעינן רוב כשרים דווקא, ונ"ל דקושיית הגמרא הכי אזלא מדמוקי המשנה דאין המים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון כראב"י והיינו לפי חשבון הכשרים כלומר אם יש שאובין כ"כ כמו כשרים וא"כ משמע הא אם יש שאובין כמו הכשרים דפוסלים המקוה וא"כ אם אפילו ראב"י דמקיל ברוב כשרים אפילו לצרף לשיעור מקוה מ"מ אם אין רוב כשרים אמרינן דפוסל לגמרי מכ"ש לרבנן דלא ס"ל כלל לצרף השאובין אפילו ברוב כשרים מכ"ש דס"ל דברוב שאובין פוסל המקוה לגמרי, וכה"ג כתב בספר מרכבת המשנה עי"ש [ועיין לקמן אות צ"א]:
ע"ז) ברש"י ד״ה ממלא בכתף מים שאובין תשעה עשר סאה, יל"ד מה הוסיף רש"י בזה על דברי הגמרא דבגמ' ג"כ איתא ממקח בכתף וממילא נעשו שאובין, ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל בשם שו"ת אמרי אש סימן פ"ו דלכאורא לענין פסול דאורייתא לא מהני המשכה רק ברוב כשרים כיון דמה"ת כשר אפילו לשאוב בתוכו בידים רק דרבנן החמירו וכל שע"י המשנה לא גזרו, ולכאורא מוכרח הכי לומר גם לשיטת הראב"ד בספר בעה"נ דס"ל דהמשכה מקרי בידי אדם רק היכא דרוב בידי שמים נמשך המיעוט אחר הרוב, ולכאורא קשה א"כ אפילו שאוב ממש בלא המשכה ג"כ יהיה כשר דהמיעוט נמשך אחר הרוב וצ"ל ע"כ דבשאוב ממש גזרו וע"י המשכה לא גזרו, והנה הר"ש בפ"ב מס' מקואות משנה ג' רוצה לומר דשאוב לא פסול מה"ת רק ע"י כלי המקבל טומאה אבל ע"י כלי גללים אינו פוסל רק מדרבנן וא"כ לולא דברי רש"י היינו יכולים לומר דראב"י דס"ל ממלא בכתף י"ט סאה היינו דווקא בכלי גללים שבלאו״ה כשר מה"ת כיון שאינו מקבל טומאה רק רבנן גזרו משו"ה היכא שהוא ע"י המשכה לא גזרו משא"כ בכלים המקבל טומאה דאז בכולו שאוב פסול מה"ת א"כ אפילו ברוב כשרים גזרו ע"י המשכה ג"כ כיון דמשכחת לה שיהיה פסול מה"ת משו"ה אשמעינן רש"י מים שאובין כלומר אפילו שאובין שמה"ת היה פסול בכלו שאוב מ"מ ברוב כשרים ע"י המשכה לא גזרו ואפשר דרש"י הוכיח לה ממ"ש עוד שהשאובה מטהרת ברביה ובהמשכה, ולכאורא הוא יתור לשון כיון שכבר אמר והן טהורין וע"כ דאתא לאשמעינן ביתור לשון שהשאובה מטהרת כלומר שאובין בכל גוונא אפילו בכלים המקבלים טומאה מ"מ מנותר ברביה והמשכה [ועיין עוד לקמן אות ע"ט מ"ש בכוונת רש"י באופן אחר בס"ד]:
ע"ח) בתוספ' ד״ה ואין המים הקשה הר"ש מלוניל דהאיך אפשר לומר שאובה שהמשיכה כולה כשר ממס' תענית י"ג דאמרינן טבילה בחמין מי איכא כלומר דחמין הוי שאובין ואי שאובה כשר ע"י המשכה א"כ מצינו טבילה לחמין כגון שהמשיכן ור"י השיב לו וליטעמך ג"כ קשה דהא שפיר מצינו טבילה בחמין כגון שהמשיך תשעה עשר סאה לתוך כ"ח כשרים דלכ"ע כשר, ובאמת הוא קושיא גדולה על הר"ש מלוניל, ועיין חתס"ו ליו"ד סימן רי"ד שהאריך קצת בזה, ושם כתב דהיכא שיש רוב מי גשמים הוי צונן למפונקים ביותר, אמנם אני מוסף להקשות הא אפילו אי לא הוי ידעינן מדינא דהמשכה כלל מ"מ משכחת לה טבילה בחמין דכ"ע ס"ל דהיכא שיש שם כבר מ' סאה אינו נפסל בכל מים שאובין שבעולם א"כ וכי לא משכחת בחמין ששופך שם מים חמין הרבה עד שיספיק אפילו למפונקים וא"כ צריך להבין קושיית הר"ש מלוניל איך עלה כלל בדעתו להקשות מהא דמס' תענית ? ונ"ל ליישב כוונת קושייתו דהנה בסעיף ע"ה כתב בש״ע דאסור לחמם המקוה וכתב שם הט"ז ס"ק פ"ח משום גזירת מרחצאות, והנה הרמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' כתב דלדעת חכמי המערב דשאובה שהמשיכה כולה כשר היה כשר מרחצאות ג"כ דאמבטי שבמרחצאות הוי ע"י המשכה, וא"כ הכי אזלא קושיית הר"ש מלוניל דבשלמא אי שאוב שהמשיכה כולה פסול שפיר אמרינן בגמרא דטבילה בחמין ליכא משום גזירת מרחצאות משא"כ אי ס"ל המשיכה כולה ג"כ כשר א"כ גם רוב המרחצאות כשרים וא"כ איך שייך לגזור טבילה בחמין משום מרחצאות כיון דרוב מרחצאות ג"כ כשרים, ועין בחתס"ו שם שכתב באמת בכוונת הגמרא במס' תענית טבילה בחמין מי איכא היינו משום גזירת מרחצאות, וא"כ א"ש קושיית הר"ש מלוניל דאי המשכה כשר בכולו א"כ רוב מרחצאות כשרים כפי דמשמע מדעת הרמב"ם הנ"ל, וא"כ לא שייך כלל גזירת מרחצאות, אמנם בעיקר קושיית הר"ש מלובלין י"ל דלא קשה כ"כ דהני פוסקים דס"ל המשכה כשר בכולה ס"ל כרבנן דלקולא פליגי על ראב"י למסקנת הגמרא, והגמרא במס' תענית דלא משכחת טבילה בחמין קאי אליבא דראב"י דבעינן רביה והמשכה וא"כ אסור טבילה בחמין משום גזירת מרחצאות וא"ש הכל בס"ד [ועיין בספר ברוך מרדכי עמ"ס ברכות ח"ב דף כ"ב ע"א נדפס שם תשובה אחת ממני מ"ש בענין זה בס"ד, ועיין לקמן אות צ"ג]:
ע"ט) לעיל באות ע' הבאתי שיש לספק אי בעינן דווקא כ"א סאה מים כשרים או אפילו כל שיש רוב כשרים אפילו עשרה סאה ואח"כ תשעה סאה שאובים שהמשיכה ואח"כ עוד אחת עשרה סאה ואח"כ שאובים דג"כ כשר כל שיש רוב כשרים ולא בעינן דווקא רוב כשרים בפעם אחת, עיין מ"ש לעיל, ולכאורא יש להוכיח מדנקט הלשון אין מים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון, ומהו הלשון לפי חשבון, אלא וודאי דאשמעינן דאפילו אם צריכים לצרף הרוב מים כשרים לחשבון שלא היו בבת אחת מ"מ כשר, וחיי ראשי שאח"כ ראיתי כן בספר מרכבת המשנה שכתב ג"כ להוכיח מזה דלא בעינן דווקא בבת אחת רוב כשרים, ועיין בספר גדולי טהרה בנחל ס״ק ל״ו שג"כ מסופק אם בעינן דווקא רוב כשרים בבת אחת, והנה לדעת הרמב"ם והמחבר שכתבו דאם היה כ"א סאה כשרים והמשיך לתוכן שאובין אפילו השלימו לאלף סאין כשר משמע דהעיקר רק שיהיו הכשרים הרוב משיעור מקוה וכל שיש רוב שיעור מקוה מים כשרים לא איכפת לן אפילו המשיך אלף סאה מים שאובים כשר וע"כ דכל המים שממשיך לתוכו נעשו הכל כמו המים כשרים, ולזה י"ל דהטעם שנזרעו השאובים ונעשו הכל כשרים, א"כ י"ל דבעינן דווקא רוב מקוה כשר בבת אחת דרוב מקוה יוכל לטהר המים הבאים לתוכן ואפילו שאובים ממש היה כשר מה"ת רק רבנן גזרו בשאובים ממש וכל שהיא דרך המשכה לא גזרו משא"כ אי ס"ל דבאמת כל שיש מים שאובים יותר מהכשרים לא מהני המשכה אפילו היה כ"א סאין כשרים והמשיך אח"כ כ"ב סאה שאובים פסול דבעינן רוב כנגד השאובים דווקא ולא רק רוב משיעור מקוה וזהו דעת הראב"ד, עיין בגידולי טהרה ס"ק ל"ה שכתב ג"כ הכי בשם הראב"ד, וא"כ שפיר י"ל דכיון דהכל תלוי רק שיהיו רוב כשרים נגד השאובים מהני בכל גוונא שיש רוב מן הכשרים אפילו לא באו בבת אחת, וא"כ יש להראב"ד קולא וחומרא, החומרא היא דאינו כשר רק אם המשיך שם י"ט סאין אבל ביותר מי"ט סאין אע"ג שיש כ"א סאה כשרים לא מהני, וקולא דעכ"פ כל שיש רוב כשרים אפילו לא היו בבת אחת הכ"א סאה רק בכל פעם שהמשיך היו מים כשרים יותר מן השאובים כשר, והנה לעיל באות ע"ז כתבנו לדקדק בדברי רש"י במ"ש בד"ה ממלא בכתף מים שאובין תשעה עשר סאה דמה בעי רש"י בזה, ולהנ"ל א"ש דאפשר דרש״י ס"ל ג"כ כדעת הראב"ד דאפילו יש כ"א סאה לא מהני רק אם השאובים הם מועטים ואסור להמשיך יותר ולא כדעת הרמב"ם והמחבר שיוכל להשלים אפילו עד אלף סאה משו"ה נקט רש"י תשעה עשר סאה, כלומר דווקא תשעה עשר סאה ולא יותר כדעת הראב"ד, ויהיה מדוייק ג"כ מ"ש מטהרת ברביה והמשכה, והוא ג"כ יתור לשון, כיון שכבר אמר והן טהורין, רק לדעת הראב"ד א"ש דמשו"ה נקט עוד שהסאובה מטהרת ברביה והמשכה דלא נימא שמ"ש תשעה עשר סאה הוא לאו דווקא משו"ה נקט שהשאובה מטהרת ברביה והמשכה, כלומר דבעינן רוב כשרים דווקא ולא סגיא במה שיש רוב שיעור מקוה רק בכל פעם בעינן רוב כשרים ואם רוצה להמשיך שלשים סאה שאובים בעינן שיהיו כשרים אחד ושלשים סאה כשיטת הראב"ד ולא כהרמב"ם, וממילא לפי״ז מהני עכ"פ אפילו לא באו הרוב בבת אחת כמ"ש, (ועיין היטב לעיל אות ע') ודוק:
פ') בענין רביה והמשכה ס"ל להר"ש פ"ד מס' מקואות משנה ד' דלאו דווקא אם היו שם מעיקרא מים כשרים ואח"כ המשיך לתוכה שאובין י"ט סאה דכשר, רק אפילו אם המשיך מע יקרא י"ט שאובין ואח"כ באו לשם כ"א סאה מי גשמים ג"כ כשר, אמנם הרמ"א בסעיף מ"ד כתב דאם היו פסולים מעיקרא ואח"כ באו שם מים כשרים דלא מהני, וכתב שם הש"כ בס"ק צ"ט דאפילו אם המשיכן אח"כ הכל ביחד למקום אחר לא מהני דאע"ג אפינו אם נתן השאובים לתוך הכשרים דבפסלו הכל מהני אם המש״כ אח״כ כמ"ש המחבר בדין השני בסעיף מ"ד וכן הרמב"ם בסוף הלכה ח' פ"ד הלכות מקואות, מ"מ הייני רק משום שבשעה שנתן המים שאובים כבר היו רוב מים כשרים, משא"כ כל שהשאובים היו מעיקרא אע"ג שבאו ע"י המשכה לא מהני כיון שהיו קודם שבאו הכשרים, אמנם בספר גדולי טהרה ס"ק ל"ז חולק על דברי הש"כ ומדייק מלשון הרמ"א דקאמר לא מהני ולא קאמר דפוסלין, דמזה משמע דווקא לצרף לכשרים לא מהני כיון שהשאובין באו קודם, אבל אם המשיכן אח"כ למקום אחר שפיר מהני, דאע"ג דאינו מצטרפין מ"מ אינו פוסל, והא דבנתן ג' לוגין לתוך הכשרים מהני היכא שהמשיכן הכל ביחד אע"ג דבנפלו ג' לוגין שאובין לתוך מקוה חסר ואח"כ נחלק המקוה פסול כל אחד להקוות עליו אע"ג שאין בכל אחד ג' לוגין אלמא דנעשו הכל שאובין, עיין בסעיף י״ט צ"ל דהתם באמת אינו פסול רק כשלא המשיכן דהיינו שלא משכן למקום אחר רק שחלקן במקומן, וכן כתב בספר מרכבת המשנה אבל כשהמשיכן למקום אחר כשר, וכבר כתבנו מזה לעיל באות ע"ב עי"ש, ועיין בספר דברי חיים הלכות מקואות סעיף נ"א דאפילו למאן דס"ל דלא מהני רק רביה והמשכה ולא כשהמשיך תחלה ואח"כ רבו מים כשרים דהיינו דווקא לטבול בהם כמה שהוא אבל אם המשיכם אח"כ למקום אחר כשר אפילו המשיך השאובים תחלה ולא כהש"כו אמנם מה שהביא שם ראיה מדברי הראב"ד דלהראב"ד מהני להקוות עליהם עכ"פ אע"ג שהיו השאובים קודם הכשרים יש לפקפק דדווקא לשיטת הראב"ד דס"ל דהכלי תלוי אם הכשרים הם הרוב והיינו משום דכל שיש רוב כשרים נמשך המיעוט אחר הרוב משא"כ לדעת הרמב"ם דס"ל דעיקר תלוי רק שיהיה קודם רוב ושיעור מקוה ואם יש רוב שיעור מקוה יוכל להמשיך שאובים אפילו אלף סאין, וכבר כתבנו לעיל (אות ע') דזהו תלוי אי ס"ל דמשו"ה מהני רוב כשרים לטהר השאובים בתורת זריעה משו"ה בעינן דווקא רוב שיעור מקוה שפיר י"ל דכל שהיו השאובים מקודם דתו לא שייך זריעה פסול אפילו אם המשיכם אח"כ הכל ביחד כיון דחזינן דאינו תלוי ברוב דווקא היינו רוב נגד השאובים דהא באמת לא בעינן רוב נגד השאובים שהרי ברוב שיעור מקוה יכול להמשיך אפילו אלף סאה שאובים וכיון דתלוי רק ברוב שיעור מקוה לא מהני רק אם הרוב כשרים קודם אבל כל שהיו השאובים תחלה לא מהני אפילו להמשיך הכל אח"כ (ועיין לעיל אות ע'), ודוק היטב:
פ"א) העולה מדברינו היא כך דאי ס"ל דהא דמהני רביה והמשכה היא מטעם ביטול ברוב א"כ אסור להמשיך רק כל כך מים שאובים שלא יהיו יותר מהמים הכשרים אפילו אם המים הכשרים יש בהם כ"א סאה מ"מ כל שיש הותר שאובים לא מהני, אמנם לפי"ז אם יש מים כשרים יותר משאובים אפילו לא היו כ"א סאה רק למשל עשר סאה כשרים ותשעה סאה מים שאובים כשר אח"כ להמשיך עוד מ' גשמים, וזהו לדעת הראב"ד דלעולם בעינן שלא יהיו שאובים יותר מהכשרים אפילו במקוה שיש שם כבר ארבעים סאה דג"כ לדעת הראב"ד בעינן שעכ"פ לא יהיו שאובים יותר [עיין בספר בעה"כ שהביא גם הך דעה] אמנם לדעת הרמב"ם והש"ע סעיף מ"ד דס"ל דכל שיש כ"א סאה כשרים יוכל להמשיך אפילו אלף סאה מים שאובים וע"כ לאו מטעם ביטול ברוב קאתינן עלה דבאמת י"ל דס"ל דאינו בטל כיון דהמים שאובים יכולים ג"כ להיות ככשרים או ע"י המשכה או כגון שהגלידו דאזל מהם תורת שאובין לא שייך ביטול, והטעם דרביה והמשכה מהני היא כמ"ש לעיל משום דכיון שיש שם רוב שיעור מקוה לטהרו כל המים בתורת השקה, ועיין היטב בספר ישועות יעקב ס"ק ט"ו בד"ה והנה בש"ס שכתב כן בפירוש דרק מתורת השקה מהני רביה והמשכה, וא"כ בעינן דווקא שיהיה קודם רוב שיעור מקוה, משא"כ אם ליכא רוב שיעור מקוה לא מהני המשכה דביטול לא שייך מים שאובים במים כשרים רק מתורת השקה ולענין השקה בעינן רוב שיעור מקוה עכ"פ, וא"כ מ"ש לעיל באות ע' להסתפק אי מהני ג"כ היכא שלא היה כ"א סאה רק עשרה סאה מים כשרים ותשעה סאה שאובים ע"י המשכה אי מהני או לא תליא בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד דלראב"ד דעיקר הכל תלוי ברוב גם כה"ג מהני, ולהרמב"ם דרק מחמת השקה מהני בעינן דווקא שיהיה קודם רוב שיעור מקוה, ודוק, עכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דהרמב"ם פסק בפירוש בפ"ה הלכות מקואות דמקוה שנפל לתוכו ג' לוגין שאובים דנעשו הכל שאובים ומ"מ פסק בנתן מים שאובים לתוך מים כשרים והמשיכן אח"כ הכל ביחד לתוך מקוה דכשר אע"ג דכולה בהמשכה פסול צ"ל דס"ל דבכ"מ שאינו פסול רק מדרבנן מהני המשכה דע"י המשכה לא גזרו והא דלא מהני המשכה בכלו שאוב ממש לדעת הכ"מ ברמב"ם דס"ל גם כלו שאוב כשר מה"ת (עיין מ"ש לעיל אות ס"ז ואות ס"ח) צ"ל דבכלו שאוב לא רצו חכמים להקל אפילו ע"י המשכה דאפשר שלא רצו להקל רק היכא דאיכא רוב כשרים עכ"פ דאיכא תרתי דרבנן היינו עיקר שאוב דהוי רק מדרבנן וביטול ברוב דמה"ת בטל ברוב כה"ג הקילו ע"י המשכה אפילו מדרבנן, ודוק היטב:
ע"ג) שיטת הרמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' אם היה במקוה כ"א סאה מים כשרים ואח"כ המשיך לתוכן שאובים אפילו עד אלף סאה כשרים (כבר ביארנו דלהרמב"ם לא בעינן דווקא רוב כשרים נגד שאובים רק רוב מקוה מים כשרים) וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מים כשרים ומלא בכתפו ונתן לתוכו פחות מכ' שנמצא הכל פסול ופתח הצנור ונמשכו הכל למקום אחר הר"ז מקוה כשר שהשאובה שהמשיכוה כולה פשרה הואיל והיה שם רוב מן הכשר עכ"ל, והנה הכ"מ שם כתב דהך דינא שכשר אפילו בכה"ג אע"ג שקודם שהמשיכה היו הכל פסול מחמת השאובים שנתן לתוכו דמ"מ כשר הואיל והמשיך הכל דנלמוד מהא דאמרינן דשאובה מטהרת ברביה והמשכה דאע"ג דהתם עדיף שהכשרים לא נפסלו לעולם מהשאובין שהשאובין היו בפני עצמן והכשרים בפני עצמן מ"מ הכא י"ל דעדיף כיון שלא המשיך השאובים בפני עצמן וא"כ שקולים הם וס"ל דהא דרבין אמר ר' יוחנן שאובה שהמשיכה כולה כשר היינו בכה"ג ואפילו אם נימא דראב"י אינו מכשיר רק כשהיו במקוה כ"א סאה כשרים בפני עצמן מ"מ כיון דרבנן פליגי על ראב"י ומכשרי גם כה"ג הלכתא כרבנן דרבים נינהו, עיין בכ"מ שכך הוא כוונת דבריו הקדושים, והנה לפי"ז יל"ד טובא א"כ מאי פריך הגמ' אלא הא דאמר רבין אמר ר' יוחנן שאובה שהמשיכה כולה טהורה מני לא ראב"י ולא רבנן כיון דאמרינן דכה"ג היכא שהמשיך הכל ביחד יש לו ג"כ מעלה אחת שהמשיך השאובין עם הכשרים והוי כמו שהיו כ"א סאה כשרים בפני עצמן והמשיך השאובין בפני עצמן א"כ שפיר אתיא דרבין אפילו כראב"י לפי דעת הכ"מ דהני שני דינים שקולין הן, ונראה ליישב דהנה עוד יל"ד דגמ' פריך על רחב"א אמר ר"י דמוקי המשנה דאין המים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון כראב"י מהא דרבין שמובה שהמשיכה כולה טהורה ורחב"א לא מקני מידי, רק רבה משני לפי חשבון כלים, ולמילי' לא משני ר' יוחנן מידי, ועוד דתקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן להגירסא אמר רבין אמר ר' יוחנן דהאיך מצינו לומר דהמשנה ס"ל דשאובה מטהרת ברביה ובהמשכה ואמאי בעינן רביה כיון דאפילו שאובה שהמשיכה כולה ג"כ טהור:
פ"ג) ונראה ליישב דהנה הר"ן במס' חולין סוף פרק כל הבשר הביא דעת הרמב"ן דהא אי אמרינן בלח בלח ג"כ חענ"נ תלי בפלוגתא דרבנן ור' יהושע פ"ג מס' מקואות משנה א' דלרבנן דס"ל אם נפלו ג' לוגין לתוך פחות ממ' סאה אפילו נחלקה המקוה הכל פסול דס"ל דכל המים נעשו שאובין והכל שאוב והיינו דס"ל, חענ"נ אפילו בלח בלח ור"י דס"ל בנזלק כשר היינו משום דלא נעשו כל המים שאובין דבלח בלח ל"א חענ"נ, ומביא ראיה ממשנה דקתני אין המים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון משמע דבלח ל"א חענ"נ, והקשה הר"ן דנעלם מהן דברי הגמ' דמוקי למשנה דאין המים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון לחשבון כלים, והנה בספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג תירץ דשפיר הוכיחו מהמשנה דלא אמרינן בלח בלח חענ"נ דהנה מאן דמטהר ברבים והמשכה ס"ל ג"כ דאם נתן מים שאובים לתוך הכשרים והמשיך הכל דג"כ כשר כמ"ש הכ"מ ואי הו"א דבלח בלח ג"כ חענ"נ א"כ הרי הכל נעשו שאובים ואיך יהיה כשר דהא הו"ל שאובה שהמשיכה כולה וע"כ דלא אמרינן בלח בלח תענ״נ עי"ש, אמנם במח"כ אין לשונו מדוייק כל כך במ"ש וז"ל דמאן דאית ליה הך דראב"י (כלומר דמכשר ברביה והמשכה) כש"כ דמכשר בדין השני המוזכר סעיף מ"ד בגג שיש בראשו כ"א סאה ונתן לתוכו שאובים וירדו כולם בהעשכה הוכשרו כולם עכ"ל עי"ש, והא הכ"מ אפילו לפי תירוץ הראשון כתב רק דשקולין הם ולא דהוא כ״ש ולתירוץ השני שבכ"מ שם באמת לראב"י לא ס"ל להכשיר כשנתן השאובים לתוך הכשרים דיהי' כשר ע"י המשכה דלדידיה באמת נעשה הכל שאובים ואינו כשר רק לרבנן רק דכתב דהרמב"ם פסק בהא כרבנן נגד ראב"י דהוי רבים וא"כ לא היה לו לומר דהך דין השני שהוזכר בסעיף מ"ד בש"ע הוי כש"כ, ודוק:
פ"ד) ולענ"ד נראה לתרץ קושיית הר"ן על הני ראשונים ומכללם הרמב"ן שכתבו להוכיח ממשנה דתמורה דאין המים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון דלא אמרינן בלח בלח חענ"נ אע"ג דגמרא מוקי להך משנה לפי חשבון כלים דוודאי לא היה נעלם מהראשונים מסקנת הגמ' במס' תמורה שם רק דראייתם היא כך דבאמת היה קשה להו אמאי לא מוקי הגמ' הא דאין מים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון כמו הני דקתני שם אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דלא אמרינן חענ"נ, ועיין בישועות יעקב ס"ק כ"ח, ובספר מרכבת המשנה, וע"כ דלהגמ' היה פשיטא דבלח לא אמרינן בשום מקום תענ"נ וא"כ למה אשמעינן המשנה הך דינא דבלח ל"א חענ"נ לענין שאובים דווקא ובפרט דהא דל"א חענ"נ בשאובין כבר מוכח מהא דאין המדומע מדמע ומשו"ה מוקי לה הגמ' במילי אחרינא או דקעל״ן דשאובים מטהרים ברביה והמשכה או דקמל"ן המשנה דהלכה כר' יוסף בן חוני לפי חשבון כלים וא"כ שפיר הוכיחו מהך משנה וממסקנת הגמ' דבלח בלח בשום מקום לא אמרינן חענ"נ, והנה לפי האמת י"ל דהך מילתא אי נימא גם בשאובין חענ"נ או לא תליא בהא דהנה שאובין הוא רק דרבנן ובפרט ברוב מים שרים לכ"ע הוא רק דרבנן, והנה אי ס"ל דבלח בשאר איסורים מה"ת חענ"נ א"כ י"ל דבאיסור דרבנן עכ"פ מדרבנן חענ"נ ואפילו אי בשאר איסורים רק בלח ביבש חענ"נ ג"כ י"ל דמדרבנן אפילו בלח בלח חענ"נ משא"כ אי ס"ל דבכל איסורים חוץ בב"ח רק מדרבנן חענ"נ א"כ שפיר י"ל דבאיסור דרבנן אפילו מדרבנן ל"א חענ"נ דהוי תרתי דרבנן, ועיין בספרי תבואות השדה ח"ד בסוגיא דטפת חלב אות י״ט כ' אי בשאר איסורים מה"ת חענ"נ או רק מדרבנן, ודוק והנה עד כאן נוכל לפרש הא דרבין שאובה שהמשיכה כולה טהורה דמיירי שנתן מים שאובים לתוך עי גשמים והמשיך הכל באופן דנוכל לומר דשקולים הם עם הך דראב"י כשהיה במקוה כ"א סאה כשרים ברביה והמשכה היינו רק אי לא אמרינן בשאר איסורים מה"ת חענ"נ וא"כ הכא בשאובים דהוא רק דרבנן כיון דמ"מ איכא רוב כשרים הו"ל תרתי דרבנן ולא אמרינן חענ"נ כלל אפילו מדרבנן וא"כ י"ל דר' יוחנן ס"ל הכי באמת וא"כ לא קשיא כלל הא דרבין שאובה שהמשיכה כולה ובפרט אי גרסינן רבין אמר ר' יוחנן, ור' יוחנן ידע דמיירי בהאי גוונא שנתן שאובין לתוך מי גשמים והוי באמת שוה הך דינא עם דינא דראב"י כשהיה במקוה עשרים סאה דשקולים הם כמ"ש הכ"מ בתירוץ הראשון משא"כ אי ס"ל בשאר איסורים חענ"נ מה"ת א"כ בשאובים אע"ג דהוא רק מדרבנן אמרינן עכ"פ מדרבנן חענ"נ א"כ כך לי אם נתן שאובים לתוך מי גשמים שנעשו הכל שאובים או שהיה מעיקרא הכל שאובים דזה מהני לן שהיה מעיקרא רוב כשרים כיון דמדרבנן עכ"פ חענ"נ והוי הכל שאובים וא"כ לא יתפרש מילתא דרבין רק אי ס"ל באמת דהמשכה מהני אפילו בכולו שאובים וא"כ ע"כ פליג על ראב"י דבעינן דוקא רביה והמשכה ופריך הגמרא למאן דס"ל בכל האיסורים חענ"נ מה"ת א"כ בשאובים אע"ג דהוא רק דרבנן מ"מ מדרבנן עכ"פ חענ"נ וע"כ פליג הא דרבין על ראב"י, ופריך הגמרא שפיר הא דרבין מני, ודוק היטב.
פ"ה) והנה במס' חולין ק' ע"א ס"ל לרב כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה, והנה במס' חולין צ"ו ע"ב איתא דבדרבנן גם לר"י מב"מ בטל, עיין בתוספ' שם ד"ה שאני ציר (ובפרט לדעת הריטב"א מס' ע"א ע"ג ע"ב ד"ה רב ושמואל דרק מדרבנן ס"ל לרב ושמואל מב"מ ל"ב והבאתיו ג"כ בספרי ת"ה ח"ג בסוגיא דאענ"נ אות ה') ח"כ אי הוי ס"ל לרב רק מדרבנן חענ"נ לא היה ס"ל מכח חענ"נ מב"מ לא בטל דכל כך לא היה החמירו לומר מב"מ לא בטל בדבר שלא נאסר רק מדרבנן וע"כ דרב ס"ל חענ"נ מה"ת בשאר איסורים ומשו"ה ס"ל שפיר בדרבנן לאסור מדרבנן, ודוק היטב, והנה במס' שבת כ"ב ע"א אמרינן דרבה ס"ל בכ"מ כרב, עי"ש כל מילי דמר עבד, וא"כ גם רבה ס"ל מה"ת חענ"נ בשאר איסורים וא"כ גם בבי שאובים מזה מכן כש״ב חענ"נ וליכא לתרץ הא דרבין כמ"ש לע"ל דמיירי שנתן שאובים לתוך מי גשמים דמ"מ הוי הכל שאובים וח"כ יחלוק הא דרבין על רחב"י דלדידי' ע"כ בכל ענין שאובה שהמשיכה כולה טהורה דאפילו אם נפרש דמיירי שנתן שאובים לתוך מי גשמים כיון דגם בדרבנן אמרינן חענ"נ הו"ל ממילא הכל שאובים משו"ה הוצרך לאוקמא במקומתא אחרינא כפי חשבון כלים, ודוק היטב;
פ"ו) ומעתה נבא לישוב דברי הרמב"ם בס"ד דהנה הה"מ פ״ט מהלכות מאכ"א הלכה ח' מפרש דברי הרמב"ם דבלא נודע היכן נפל האיסור לא אמרינן חענ"נ וא"כ ס"ל דבספק לא אמרינן חענ"נ, עיין בספרי ת"ה ח"ג בסוגיא דחענ"נ אות י' ובספרי ח"ד בסוגיא דטסת חלב אות י"א ואות י"ד, וא"כ ע"כ ס"ל להרמב"ם דבשאר איסורין וודאי רק מדרבנן חענ"נ וא"כ בשאובין דהיא רק דרבנן לא אמרינן חענ"נ, וא"כ שפיר פסק דאם נתן שאובין לתוך מי גשמים והמשיכן הכל דכשר כיון שהוא רוב מים כשרים דל"ל דכל המים גם הכשרים נעשו שאובים דשאובה דהוא רק מדרבנן ל"א חענ"נ אפילו מדרבנן כיון דאפילו באיסור דאורייתא בשאר איסורים רק מדרבנן אמרינן חענ"נ א"כ באיסור דרבנן אפילו מדרבנן ל"א חענ"נ ושפיר מהני המשכה כיון דהוי רוב כשר כמ"ש הרמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ח' הואיל והיה שם רוב מן הכשר עכ"ל, כלומר דלא נעשו הכל שאובים כיון דל"א חענ"נ, והא דפסק פ"ה הלכות מקואות הלכה ה' בנפל ג' לוגין מים שאובים דאפילו נחלק לשנים פסול, היינו משום שכבר נקרא עליו שם פסול באותו מקוה כמ"ש במשנה פ"ג מס' מקואות משנה א', משא"כ בהמשיכן למקום אחר לא נקרא עליו שם פסול, אמנם אי הוי ס"ל תעכ"ב גם בשאובין לא היה מהני מה שלא נקרא עליו שם פסול כיון דמ"מ הוי הכל שאובין ובשאובה שהמשיכה כולה ס"ל לרמב"ם דלא מהני, ודוק היטב כי הוא נכון בס"ד – והנה יש לחזק דברינו גם עפ"י דברי הר"ן שכתב שם דכיון דעיקר תענ"נ היא רק בב"ח ובשאר איסורים היא רק משום לתא דבב"ח ל"א חענ"נ רק דומיא דבב"ח בדברים המתבשלים עי"ש. וא"כ עולים שפיר דברינו דלמאן דס"ל בכל האיסורים חענ"נ מה"ת א"כ שפיר י"ל גם לענין מים שאובים חענ"נ דאע"ג דהכא במים שאובים הוי וודאי רק מדרבנן כיון שיש רוב מים כשרים מ"מ כיון דהא דחענ״נ היא מה"ת גם בשאר איסורים כשאסורים מה"ת א"כ תה"ד באיסורי דרבנן אמרינן מדרבנן עכ"פ חענ"נ הכל כמ"ש וא"ש, ודוק:
פ"ז) אמנם מ״ש הר"ן שם במס' חולין שדין מקוה חלוק משאר איסורין שהרי ג' לוגין פוסלין המקוה לגמרי ואפילו כל מימות שבעולם אין מחזירין אותו לכשר שלא מצינו כיוצא בו בשאר איסורין עי"ש, נראה כוונתו דא"כ לא שייך גם חענ"נ גבי מקוה, י"ל דהא דג' לוגין פוסלין אפשר דס"ל כשיטת הר"ת בספר הישר במס' מכות אות תע"ד דג' לוגין בתחלה הללמ"מ דפסול משו"ה גזרו בכל ג' לוגין קודם שיש שם מ' סאה אטו ג' לוגין בתחלה או דיש לומר דכיון שכתבו התוספ' מס' ב"ב ס"ו ע"ב בד"ה מכלל דג' לוגין חשוב לרחיצה משו"ה גזרו בג' לוגין לפסול וא"כ הוי ג' לוגין דפסלו כמו שאר חבר חשוב בשאר איסורין דלא בטל מדרבנן א"כ ה"נ גזרו גבי ג' לוגין שלא יתבטלו ומשו"ה פוסל רק כשהמקוה כבר נשלמה בארבעים סאה אין יכולין כל מימות שבעולם לפסול אותו משום דנטהרו מן המקוה עכ"פ מה שגזרו חכמים גבי מקוה הוי ג"כ כמו בשאר איסורין, ודוק:
פ"ח) בש"ע סעיף ד' מקוה שהיא של עכו"ם ומקבל שכר אין להאמינו אלא אם יש תמיד במקוה כ"א סאה, וכתב הרמ"א דמאחר דרובו כשר ספיקא לקולא, והט"ז ס"ק ה' הקשה דהאיך מצינו שעכו"ם יהיה נאמן אפילו במידי דרבנן, ומשו"ה כתב דהמחבר לא ביאר בפירוש מה שהרא"ש כתב בתשובה דאינו נאמן רק כשאין יכול ליתן מים למקוה רק בדרך המשכה וכשר ע"י רביה והמשכה (ובאמת אין לנו צורך לנאמנות העכו"ם), והש"ך שם ס"ק י"ז תמה ג"כ הא להמחבר ס"ל אפילו כלו שאוב דרבנן וא"כ אי ס"ל דהעכו"ם נאמן משום ספיקא דרבנן לקולא היה לו להיות נאמן אפילו כי ליכא רוב מקוה כשר משו"ה פירוש ג"כ דמיירי שאין יכול ליתן לתוכו מים רק דרך המשכה והא דהוצרך הרמ"א לומר משום סד"ר לקולא משום דאזיל לשיטתו דהמשכה אינו מועלת רק במקום הראוי לבלוע עי"ש סעיף מ"ו, והנה א"כ הדרא קושיית הטו"ז לדוכתא כיון דהמשכה אינו מועיל כה"ג רק במקום הראוי לבלוע א"כ אמאי יהיה העכו"ם נאמן וצ"ל דער כאן ל"א דאפילו במידי דרבנן אין העכו"ם נאמן רק היכא דמדרבנן אסור עכ"פ מדינא משא"כ הכא לענין המשכה שלא במקום הראוי לבלוע דמדינא מהני אפילו במקום שאין ראוי לבלוע רק טוב להחמיר כה"ג סמכינן על נאמנות העכו"ם, ובעיקר קושיית הטו"ז מ"ט סתם המחבר דנאמן בכל גוונא כשיש במקוה כ"א סאה י"ל משום ס"ל כולו שאוב רק דרבנן כמ"ש הש"כ ס"ק י"ז, וא"כ כשיש תמיד רוב מקוה כשרה הו"ל תרתי דרבנן ונאמן גם העכו"ם, והרא"ש דבעי ע"י המשכה דווקא היא משום דס״ל כולו שאוב דאורייתא וא"כ ברוב מקוה כשר פסול מדרבנן הו"ל חד דרבנן ואין העכו"ם נאמן משו"ה בעינן ע"י המשכה דווקא, ועיין בספר שערי דעה ס״ק ג' שהאריך קצת בזה.
פ"ט) בפ"נ מס' מקואות משנה א' הביא הר"ש התוספתא וז״ל:
שתי בריכות של ארבעים סאה זה ע"ג זה ונפלו שלשה לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים, שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין, שני מקואות של עשרים עשרים סאה זו בצד זו ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן ונפתקו ובאו לחבירו כשר, ר' יוסי אומר אם נטלה מחיצה פסול עי"ש בר"ש, ועיין בספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג, ובס"ק מ"ט נדחק קצת בכוונת ר"י במ"ש אם נטלה מחיצה פסול, ולענ"ד נראה בכוונת התוספתא עפימ"ש לעיל בשם הרמב"ן דס"ל בפלוגתא דת"ק ור' יהושע במשנה, דת"ק ס"ל דכל המים נעשו שאובים משו"ה פסול אפילו נחלק אח"כ לשנים דכל המים נעשו שאובים ור' יהושע ס"ל דאע"ג שנפל בו ג' לוגין מ"מ לא כל המים נעשו שאובין משו"ה כשר בנחלק, והנה כבר הבאתי לעיל בשם המרכבת המשנה דמשו"ה ס"ל להרמב"ם בנתן בו מים שאובין מהני המשכה הכל ביחד משום דהמשיכן למקום אחר משא"כ במקוה שנחלק לשנים דנשאר הכל במקומו נשאר בפסולו, וכן כתב בספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג וז"ל:
די"ל דדווקא לדבר זה נחשבו בפסולין כיון שהם במקומן ולכך צריך שיצאו ממנו מלואו ועוד. אבל אם נפלו ג' לוגין מתערובות זה למקום אחר שפיר י"ל דאין פוסלין אלא לפי חשבון עכ"ל, עי"ש, וז"ל מרכבת המשנה שם:
איברא לראב"י אע"ג דמקוה שנחלקה פסולה היינו דווקא כשנשארה המקוה במקומה וחלקה בנסרים (והיינו דאז נקרא עליו כבר שם פסול) משא"כ בשנמשכה וודאי משיכתה מטהרה עכ"ל, הרי דאס נמשכה לא חשבינן ע"י ג' לוגין שנפלו בתוכו כאילו היו כולם שאובים, והנה מ"ם בתוספתא שני מקואות של עשרים עשרים סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהם ונתערבו כשר היינו משום דס"ל דג' לוגין אינו פוסל רק היכא שנפלו קודם שנעשה מ' סאה אבל היכא שהג' לוגין באו בב"א עם המ' סאה כשר, ועיין בגידולי טהרה בנחל ס"ק ח"י שכתב ג"כ דכשר בבאו בב"א, אמנם לכאורא היה ראוי לומר דמכיון שנפלו ג' לוגין לתוך מקוה אחד של עשרים סאה נעשו הכל שאובין וא"כ אינו מועיל מה שנתערב עם האחרת של עשרים סאה כיון דמקוה ראשונה כבר נעשה הכל שאוב משו"ה אמר ר' יוסי אם נטלה מחיצה כלומר שלא היה בין שני מקואות רק מחיצה ואח"כ נטלה א"כ לא נמשך המים שנעשו שאובים למקום אחר כיון שהיו שני המקואות סמוכים זל"ז ולא היה רק מחיצה מפסקת א"כ כיון שנשארו במקומן הוי הכל שאובים ולא מהני מה שנתערבו אח"כ רק כשהיה שני מקואות רחוקים זה מזה קצת א"כ כשנתערבו נמשכו מים הראשונים למקום אחר ואז דלא דיינינין להו כאילו הכל היו שאובים כה"ג כשר ואמר אבל רואה אני את דברי ר' יהושע במקוה שיש בו, ארבעים סאה ונפלו לו שלשת לוגין ונחלק לשתים דאז וודאי כשר להקוות עליו והיינו דמצרפין אפי' הג' לוגין להשלים עליו דהג' לוגין גופא נכשרו כיון שנפלו לארבעים סאה, ועיין בגדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ג בד"ה וראיתי לבאר שמפרש גם כן סיפא דתוספתא כמ"ש. ודוק, עכ"פ מדברי ר' יוסי בתוספתא דאמר אם נטלה מחיצה פסול דהיינו כיון שלא נתערבו דרך המשכה שלא היה ביניהם רק מחיצה המפסקת דאז כיון שנשארו במקומן חשוב כאילו היו כל המים שנפלו לתוכם ג' לוגין שאובים מוכח ג"כ כמ"ש בגדולי טהרה ובמרכבת המשנה לחלק דאם נשארו במקומן חשוב הכל כשאובים ואם נמשכו למקום אחר לא חשוב כשאובין, וא"ש ג"כ דעת הרמב"ם דבנתן לתוכן שאובים ונמשכו למקום אחר דכשר והיינו הדין השני שבש"ע בסעיף מ"ד דאז לא נחשב הכל כשאובין ואם נשארו במקומן ונחלקו לא מהני להקוות עליהם דאז נחשב הכל כשאובין והיינו הדין בסעיף י"ט, והיינו כמ"ש לעיל באות פ"א, דכל שאינו פסול רק מדרבנן אמרינן דע"י המשכה לא גזרו רבנן, וא"ש פסקי הרמב"ם ופסקי הש"ע בס"ד.
ל') והנה לפימ"ש לעיל כמ"פ דלהרמב"ם העיקר שיהיה רוב שיעור מקוה ולאו דווקא רוב נגד המים דהא אם יש רוב שיעור מקוה יוכל להמשיך אפילו אלף סאה ולהראב"ד בעינן דוקא רוב מן המים א"ש ג"כ בנותן סאה ונטל סאה דלהראב"ד גם במים שאובין פסול מה"ת ברוב שאובין ולהרמב"ם פסול רק משום מראית העין, עיין בדג"מ בסעיף כ"ד, ולדברינו א"ש דלהראב"ד כיון דעיקר שיהיו רוב כשרים נגד השאובין א"כ בנתן סאה ונטל סאה דליכא רוב כשרים פסול מה"ת ולהרמב"ם דהכל תלוי ברוב שיעור מקוה א"כ מה"ת כשר בנתן סאה ונטל סאה בכל גוונא דמכיון שהיו רוב כשרים נטהרו כל המים מה"ת והיכא שיש מ' סאה אפילו מדרבנן נטהרו כל המים מטעם זריעה והשקה ומשו"ה אינו פסול רק משום מראית העין ולהראב"ד ע"כ ס"ל דזריעה והשקה לא מהני לטבול בו, ועיין בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן י', ודוק.
צ״א) בתוספ' ד"ה אין המים הביאו בשם השאלתות דהא דרבין שאובה שהמשיכה כולה טהורה היינו רק אם ממשיך לתוכן אח"כ מ' סאה מי גשמים והא דראב"י דבעינן רוב מים כשרים היינו שיצטרפו לטבול שם וא"כ דרבין וראב"י לא פליגי כלל אהדדי, והנה יל"ד טובא דא"כ מאי פריך הגמרא הא דרבין מני כיון דשפיר מצי סובר גם כראב"י ולענין לטבול בו בעינן רוב כשר דוקא ולענין שלא לפסול מהני אפילו המשיך הכל. ונ"ל דקשיא ליה דמשנה ג"כ קתני אין מים שאובין פוסלין ומוקי לה כראב"י משמע הא היכא דליכא רוב כשר, אפילו פוסל נמי ומשו"ה פריך שפיר לר' יוחנן הא דרבין מני אבל להלכה באמת יש לחלק דלטבול בו בעינן רוב כשר דוקא ולפסול איני פוסל אפילו כולו בהמשכה, והנה לשון רביה והמשכה ולא קאמר שהשאובה מטהרת ברוב והמשכה, יהיה מוכח קצת כשיטת הרמב"ם דיכול להמשיך אפי' עד אלף סאין, דהעיקר רוב שיעור מקוה, משו"ה קאמר רביה דאי הוי אמר רוב היה משמע דבעינן רוב נגד השאובים ובאמת לא בעינן רק רוב שיעור מקוה משו"ה נקט לשון רביה דקאי על הרוב מן שיעור מקוה וכל הרוב מן המים שיש שם דיכול להיות שאובין יותר מהכשרים כל שיש שם רוב שיעור מקוה, וא"ש ג"כ יתור הלשון ולכאורה היה סגיא לומר ממלא בכתף י״ט סאה ולמה האריך עוד לומר שהשאובה מטהרת ברביה והמשכה, אמנם לדברינו א"ש דקמל"ן באריכות לשונו דלא בעינן רוב נגד כל המים שיש שם רק רוב שיעור מקוה ולא מהראב"ד, ודוק.
צ״ב) בתוספ' ואין המים בסיף הדבור כתבו וז"ל:
אבל ע"י רביה והמשכה כשר לכ"ע שאם יש במקוה כ"א סאה מים כשרים מותר למלאות בכתף תשע עשרה סאה ולעשות חריץ ובהמשיכן למקוה כפי הנראה מלשון התוספ' שאפילו לכתחלה יכול לעשות מקוה ע"י רביה והמשכה הגם דמלשון המחבר בסעיף מ״ד אינו מוכרח כ"כ שיהיה מותר לעשות לכתחלה מקוה כזה דאפשר דרק בדיעבד כשר ברביה והמשכה, אמנם מלשון התוספ' דיכול לעשות כן לכתחלה דכן משמע מלישנא דראב"י ג"כ ממלא בכתף וכו' דלכתחלה יוכל לעשות מקוה כזו, והנה לכאורה יל"ד אמאי ברוב מים כשרים ומיעוט שאובים פסול מדרבנן אטו כולו שאוב א"כ ה"נ לגזור ברביה והמשכה אטו כולו בהמשכה, וצ"ל דאפילו להני דבעינן רביה והמשכה מודי דמה"ת כולו בהמשכה כשר כמש"כ בישועות יעקב ס"ק ט״ו, וא"כ א"ש דאטו כולו שאוב שפיר גזרו דכולו שאוב דאורייתא, משא"כ אטו כולו בהמשכה לא גזרו דכולו בהמשכה כשר מה"ת, אמנם אכתי יש לעיין דהא אפילו למ"ד כולו שאוב ג"כ כשר מה"ת מ"מ פסיל מדרבנן במיעוט שאוב אטו כולו שאוב, אע"ג דכולו שאוב היא רק מדרבנן פסול, וא"כ ה"נ לגזור רביה והמשכה אטו כולו בהמשכה אע"ג דאינו רק מדרבנן, ויש לומר דיהיה מכאן ראיה למ"ש בישועות יעקב שם ס"ק ט"ו דאפילו למ"ד כולו שאוב כשר מה"ת מ"מ בעינן רבעית מים כשרים עכ"פ וא"כ א"ש דודאי במיעוט שאוב גזרו לפסול אטו כולו שאוב שלא יהיה אפילו רביעית מים כשרים דאז פסול מה"ת לכ"ע משא"כ בהמשכה אפילו כולו בהמשכה לא משכחת פסול מה"ת משו"ה לא גזרו ברביה והמשכה אטו כולו בהמשכה דע"י המשכה לא משכחת פסול מה"ת, וי"ל עוד לחלק דגבי שאובין אפילו במיעוטן גזרו אטו שלא יטבול בכלים כמו שגזרו בכולו שאוב ג"כ רק אטו שלא יטבול בכלי למ"ד כולו שאוב כשר מה"ת, כמ"ש לעיל בסוגיא דצנור. משא"כ בהמשכה כיון שאין כאן שום כלי סמוך למקוה לא גזרו לפסול ברביה והמשכה, ודוק. עכ"פ בשאובין יש להחמיר טפי אפילו למ"ד כולו שאוב כשר מה"ת דבשאובין יש לגזור שלא יטבול בכלי משא"כ ע"י המשכה ברוב כשרים לא גזרו כלל, והנה כבר כתבתי לעיל מ"ש הש"ך בס"ק י"ז בדעת הש"ע דס"ל ג"כ כולו שאוב כשר מה"ת ולכאורה משמע הכי ג"כ ממ"ש בסעיף ס"ט מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר משום שזהו ספק מים שאובין למקוה ומשמע דאפילו כלה שאוב כשר דהא קתני הניחו ריקן (וכבר כתבנו מזה לעיל בסוגיא דצנור רות י' עי"ש), והנה בטו"ז ס"ק פ"ב כתב וז"ל:
מפני שהוא ספק מים שאובים פירוש ספק דרבנן ועוד נכלל בזה שיש לה חזקת כשרות תחלה עכ"ל, כלומר דאפילו אי כלו שאוב מה"ת פסול מ״מ כשר משום חזקת כשרות, ולכאורה יל"ד איזה חזקת כשרות שייך במקוה ריקן, וצ"ל דכוונת הטו"ז דכל העושה מקוה ודאי בקי לעשות בכשרות, אמנם קשה דלמא לא עשה המקוה לטבול בו רק לרחיצה בעלמא ולא שייך חזקת כשרות משו"ה אמרינן דכיון דזה המקוה הוחזקו לטבול בה הטמא א"כ גם הוא ידע שאם ימצאו אותה מלאה שיטבלו בה טמאים משו"ה אף היא מכוון שיהיה מקוה כשרה, וזהו כוונת הטו"ז במ"ש שיש לה חזקת כשרות, כלומר שהוחזקו לטבול כאן וממילא העושה כאן מקוה עושה אותה בכשרות, ועיין בש"ך ס"ק קמט. ובספר גדולי טהרה בנחל ס"ק נ', והנה במה שיש לעיין דהא נגד חזקת כשרות יש כאן חזקת טמא, כבר כתבנו לעיל אם חזקת טמא מהני נגד חזקת כשרות עיין לעיל אות י', ועיין בספר סדרי טהרה סוף סימן קצ"ט, ודו"ק – ועיין בתשב"ץ ח"א סימן מ"ט שם משמע ג"כ שא"צ להחמיר לפסול ברביה והמשכה אטו סוגו בהמשכה שאין לחוש לזה והא דגזרינן מיעוט שאוב אטו רוב שאוב אפילו למ"ד כולו שאוב כשר מה"ת, צ"ל ע"כ כמ"ש דכיון דשאובים הם ע"י כלי איכא חשש שמא יטבלו בכלים ממש, אבל בהמשכה אין לגזור רביה והמשכה אטו כולו בהמשכה, ועיין בתשב"ץ חלק שלישי ענין י"ב במקוה שהיה חסר י"ט סאה והשלימהו ע"י המשכה ואח"כ נחסר עוד פ"א י"ט סאין וא"כ לא נשאר מים כשרים כ"א סאה שהרי י"ט סאה שחסרו אח"כ חסרו גם מהכשרים אם יש תקנה להמשיך עליו פעם שנית ג"כ, וכפי הנראה היא כך דאי אמרינן דהמשכה כשר משום דנתבטל ברוב כשרים א"כ הכא כשחסרו אח"כ תו ליכא רוב כשרים ולא מהני המשכה משא"כ אי ס"ל דכיון דאיכא רוב שיעור מקוה נטהרו המים שבאים שם בהמשכה ע"י זריעה והשקה א"כ מכיון שהמשיך פ"א נעשו גם המים שהמשיך לשם כמו המים הכשרים שהיו מתחלה ויוכל להמשיך עד לעולם, ועיין לעיל אות פ"א, ועי"ש היטב בתשב"ץ, ודוק:
צ״ג) במ"ש לעיל אות ע"ח דקושיית הר"ש מלוניל ממס' תענית על השיטות הסוברים דכולו שאוב כשר והמשכה א"כ מאי קאמר הגמ' מס' תענית י"ג טבילה בחמין מי איכא כלומר כיון דכל מה שגזרו שלא לרחוץ בחמין היא משום גזירת מרחצאות וכיון דשאוב שהמשיכה כולה כשר א"כ גם מרחצאות כשרים כיון דהם ג"כ בהמשכה כמ"ש הרמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ח', נ"ל ליישב שיטת חכמי המערב דס"ל דאע"ג ששאובה שהמשיכה כולה טהורה מ"מ איכא גזירת מרחצאות דאע"ג שאמבטי שבמרחצאות באים המים להם ע"י המשכה מ"מ המשכה בעינן דווקא במקום הראוי לבלוע בקרקע כשיטת המרדכי פ"ב מס' שבועות, ובהני אמבטאות אינו נמשך דרך מקום הראוי לבלוע דווקא, אמנם הרמב"ם שפיר כתב דלפי"ז כלומר לדעת חכמי המערב יהיו כל המרחצאות כשרים (ואפשר דכוונתו באמת להקשות עליהם דלשיטתם לא שייך גזירת מרחצאות) משום דהרמב"ם ס"ל דלא בעינן דווקא המשכה על מקום הראוי לבלוע שכתב שאפילו בתוך הסילון יכול להמשיך אם אינו מקבל טומאה וא"כ שפיר קאמר דלשיטת חכמי המערב יהיו כל האמבטאות מקואות כשרים, מ"מ לדידהו לא קשה דס"ל דבעינן מקום הראוי לבלוע, וא"כ א"ש מה שהקשה באמרי א"ש סימן פ"ו דהאיך יוכל לטהר המשכה מה שפסול מה"ת, ומשו"ה כתב הרמב"ן באמת במס' ב"ב בסוגי' דצנור דהשיטות הסוברים שאובה שהמשיכה כולה טהורה ס"ל כולה שאוב רק מדרבנן פסול, אמנם לפי דברינו א"ש דאפילו אי כולו שאוב מה"ע פסול, מ"מ מהני המשכה אפילו בכולה כיון שהיא מקום הראוי לבלוע נעשו כל המים כזרועים בקרקע, וא"כ יש לעשות שלום בין הפוסקים דהני פוסקים דס"ל שאובה שהמשיכה כולה טהורה היינו דווקא המשכה במקום הראוי לבלוע משום דהמשכה כי האי יוכל להכשיר אפילו מה שפסול מה"ת, אמנם במקום שאינו ראוי לבלוע לכ"ע ס״ל דלא מהני המשכה להכשיר רק ברוב כשרים דאז בלאו"ה כשר מה"ת משו"ה מהני המשכה אפינו במקום שאינו ראוי לבלוע ומשו"ה כתב הרמ"א בסעיף מ"ו רק וטוב להחמיר שיהיו במקום הראוי לבלוע משום דלדידן אינו כשר המשכה רק ברוב כשרים משו"ה שפיר מדינא לכ"ע מהני המשכה אפילו במקום שאינו ראוי לבלוע משו"ה כתב הרמ"א רק דטוב להחמיר שיהיה במקום הראוי לבלוע, אבל להסוברים דהמשכה מהני בכולה ג"כ וודאי מדינא בעי מקום הראוי לבלוע דווקא אם אינם סוברים כולו שאוב מה"ת כשר דהמשכה גרידא וודאי לא יוכל להכשיר מה שפסול מה"ת כמ"ש באמרי א"ש סימן פ"ו, עכ"פ לא קשה ממס' תענית כמ"ש דמרחצאות לא נעשו שיהיה ההמשכה במקום הראוי לבלוע דווקא, ודוק היטב.
צ"ד) ויש להביא ראיה דהר"ש מלוניל ס"ל דהמשכה לא בעינן במקום הראוי לבלוע דווקא שהרי הקשה ממשנה דשני מקואות אחד עליון ואחד תחתון נותן בעליון עד שירד לתחתון ולמ"ל נותן לעליון אפילו נתן בקרקע והמשיכן כשר ואי הוי ס"ל דבעינן מקום הראוי לבלוע מאי קשה ליה דלמא קמכ"ן המשנה דאפילו אם אין בין שני המקואות מקום הראוי לבלוע כשר ע"י שנותן לעליון דאז לא מהני המשכה בקרקע וע"כ דהר"ש מלוניל ס"ל דלא בעינן מקום הראוי לבלוע והקשה שפיר למ"ל נותן לעליון, וא"כ יש לתרץ עכ"פ לשיטת חכמי המערב דס"ל דבעינן מקום ראוי לבלוע וא"כ הוצרך שפיר דווקא נותן לעליון וא"ש מ"ש לעיל דהני דס"ל שאובה שהמשיכה כולה טהורה בעינן עכ"פ מקום הראוי לבלוע, ודוק היטב.