פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
קונטרס נחלי מים · חלק שלישי
נבאר דין נצוק וקטפרס לענין מקוה
נ"ד) מקור הדין דקטפרס לענין מקוה היא במס' גיטין ט"ז ע״א, ובמס' חגיגה י״ט ע"א ובמס' ע"א (דף ע"ב), והנה בשו"ע לא הביא כלל הדין דקטפרס לענין מקוה רק בטור הביא במקוה שהיו ארבעים סאה מצומצמות וירדו שנים וטבלו דאם רגליו של הראשון נוגעות במים גם השני טהור כר' יהודא במס' חגיגה שם משמע דקטפרס מחבר המקוה, ועיין בריב"ש סימן רצ"ב שהאריך בזה, והנה יש לעיין דידוע דרוב זוחלין מטהרים הנוטפין שיטהרו אפילו בזחילה ולדעת הר"ש במס' מקואות פ"ה אפילו אין בזוחלין כשיעור טבילה מ"מ כל שהזוחלין הרוב נתבטלו הנוטפין ומצטרפין להשלים השיעור ג"כ (עיין לעיל אות מ"ג), ומעתה יש לעיין אם יש נוטפין באשבורן אמנם מיעוט הנוטפין הם זוחלין דפסולין אם אמרינן דרוב נוטפין שהם כשרים כיון דהם ג"כ אשבורן מטהרים המיעוט הנוטפין שהם בזחילה או דדווקא זוחלין מבטלין נוטפין לטהר בזחילה אבל רוב נוטפין באשבורן אין מטהרים מיעוט נוטפין שהם בזחילה שיהיה כאילו הכל היה באשבורן ושיהיה מקוה כשר והנה אין לפשוט הך ספק מדברי הרמ"א בסעיף נ' שהביא שם יש מחמירין אפילו אם ישארו ארבעים סאה עד הסדק (כלומר שאין זוחלין) וא"כ מוכח דהמים הכשרים שהם באשבורן אין מבטלים הנוטפים שהם למעלה בזחילה דהתם י"ל דאמרינן דמכיון שזוחלין למעלה מן הסדק ננערו כל המים גם מה שלמטה מן הסדק והוי כאילו כולם זוחלין וכן כתב הטור בפירוש דכיון שהעליונים ננערו לצאת חשוב כלו כזוחלין, ועיין בספר גדולי טהרה בגבא ס"ק ס' שכתב ג"כ דהתחתונים דהיינו מה שלמטה מן הסדק ג"כ נקראו זוחלין שכל המים ננערו לצאת אבל אם המיעוט נוטפין שהם בזוחלין הם במקום אחר ונצטרפו ע"י חיבור להנוטפין שהם באשבורן והנוטפין שהם באשבורן אין בהם מ' סאה באופן שצריך הנוטפין שלמעלה לצרף אותם לאשבורן שמלמטה להשלים השיעור א"כ שפיר י"ל דרוב נוטפין שהם באשבורן מטהרין המיעוט הנוטפין שהם בזחילה, והנה לכאורא יש להביא ראיה דאפילו רוב נוטפין יכולין לבטל מיעוט נוטפין שהם בזחילה דהנה ר' יהודה ס"ל דהמים שעל גופו של ראשון מצרף להשלים המקוה אם רגליו נוגעות במים והתם פשיטא דהמים שעל גופו אם חושבין אותם שירדו למטה הרי הם זוחלין על גופו וא"כ איך יטהר והתם מיירי בסתם מקוה אפילו אינו מעיין דאינו מטהר בזחילה וע"כ צ"ל דכיון דרוב נוטפין שנשארו במקוה הוי אשבורן מהני לטהר המיעוט הנוטפין שעל גופו אעפ"י שהם זוחלין, ועיין בספר דברי חיים להלכות מקואות סעיף נ"ז שהעיר בזה דהמים על גופו הוי זוחלין, ולפיע"ש א"ש דסתם מיעוט הנוטפין שעל גופו נתבטלו אצל הרוב נוטפין שבמקוה שהם באשבורן ושפיר כשר אע"ג דהנוטפין שעל גופו הם זוחלין מ"מ כיון שהם מועטין נתבטלו ברוב נוטפין שהם באשבורן ואע"ג דברוב נוטפין שבמקוה ליכא שיעור דהא נחסרו ע"י טבילת הראשון מ"מ כבר כתבנו לעיל בשם הר"ש דברוב זוחלין משלימין הנוטפין לכשיעור אע"ג דליכא בזוחלין כשיעור ה"נ מיעוט הנוטפין שנפסלו על גופו ע"י שהם זוחלין כיון דרוב נוטפין הוי אשבורן נתבטלו המיעוט הנוטפין שזוחלין לגבי רוב שהם באשבורן אפילו להשלים השיעור, ודוק היטב, ושוב ראיתי בחתס״ו ליו"ד סימן ר"ט שהוכיח מהך דר"י דמטהר ברגליו של ראשון נוגעות במים דר"י ס"ל דנזחלים מערבין, עכ"פ חזינן דגם התתס"ו ס"ל דמים שעל גופו נקראו זוחלין ועי"ש בד״ה אבל מהרי"ק כתב, ונבאר עוד בס"ד, ועיין לעיל אות מ"ה מ״ש בענין זחילה קצת, ועיין לקמן אות נ"ז] והנה בהא דר' יהודה מטהר אם רגליו של ראשון נוגעות במים עיין בש"ע סימן ר״א סעיף סיב דלא ס"ל הך דר' יהודה וכן הרמב״ם לא ס"ל הך דר' יהודה, אמנם הטור ביו"ד פסק כר"י, וברמב"ם בפירוש המשנה פ"ז דמס' מקואות כתב דר"י ג"כ לא אמר לטהר רק במעלות דרבנן אבל לא מטומאה לטהרה, ועיין בט"ז ס"ק ע"ז ובריב"ש סימן רצ"ב. ויתבאר בסמוך בס"ד:
נ"ה) בהא דר"י דס"ל אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים גם השני טהור לכאורא יש להוכיח שני דברים, חדא דס"ל דקטפרס הוי ג"כ חיבור דהא המים שעל גופו הוי קטפרס, ועוד דטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור דמים שעל גופו כפי הנראה במס' גיטין ט״ז ע"א לא הוי יותר מטופח ע"מ להטפיח. ועיין בכ"מ פ"ח הלכות מקואות הלכה י"ב, והנה הרמב"ם שם הלכות מקואות דלא ס"ל כר"י רק ס"ל דהשני טמא אפילו רגליו של ראשון נוגעות במים וכת"ק פ"ז מס' מקואות משנה ו' י"ל ג"כ משני טעמים דלא פסק כר"י או משום דס"ל דקטפרס לא הוי חיבור, או דאפשר דהרמב"ם ס"ל ג"כ דקטפרס הוי חיבור רק משו"ה לא מהני רגליו של ראשון נוגעות במים משום דלא הוי רק טופח ע"מ להטפיח אבל חיבור בשפע רב מהני קטפרס ג"כ, וראיתי בחתס״ו ליו"ד סימן ר"ט שכתב ג"כ בפירוש דגם הרמב"ם מודה דקטפרס בשפע הוי חיבור (עי"ש בד"ה ובחידושי פ"ב דגיטין) והנה ראיתי להרמב"ם בפירוש המשנה במס' טהרות סוף פ"ח במשנה דהנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור שמפרש דמשקה טופח היו במקום קטפרס עי"ש ולא כהרע"ב במשנה שם שכתב וז"ל:
וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק וכו' ומשקה טופח באמצע נגע טמא במשקה טופח משקין שמכאן ומכאן טהורין, הרי שהרע"ב ס"ל דמ"ש במשנה משקה טופח לא קאי אקטפרס דווקא, אמנם הרמב"ם בפירוש המשנה במס' טהרות ס"ל בפירוש דמ"ש משקה טופח קאי אקטפרס, וכן משמע ברמב״ם פ"ז הלכות טומאת אוכלין הלכה הי שכתב וז״ל וכן הקטפרס שיש עליו משקה טופח אינו מחברן לשאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה אבל המשקין שבאשבורן כולן חיבור לטומאה ולטהרה עכ"ל, הרי בפירוש דרק במשקה טופח לא הוי קטפרס חיבור אבל בשפע רב שפיר י"ל דס"ל דקטפרס הוי ג"כ חיבור, ומשו"ה א"ש דבסגוס שנוגע קצתו במים ס"ל גם להרמב"ם פ"ח הלכות מקואות דהוי חיבור משום דבסגוס הוי המים יותר מטופח ע"מ להטפיח גרידא אע"ג דסגוס ג"כ הוי קטפרס [ועיין בדברי חיים פ"ז מס' מקואות משנה ו' שכתב ג"כ לחלק כה"ג] ועיין בתוס' יו"ט פ"ג מס' מקואות משנה ב' שכתב ג"כ דהרמב"ם מודה דאמרינן גוד אחות ומחלק בין המים שנבלעים בסגוס למים שעל גוף האדם, ועיין בתוספ' יו"ט פ"ו מס' מקואות משנה ח' בד"ה אפילו כשערה שהביא בשם הר"ש דלענין דרבנן אמרינן קטפרס הוי חיבור ואפשר דגם הרמב"ם דס"ל דקטפרס בשפע הוי חיבור היינו רק בשסופו לירד למטה וכמה שמחלק הר"ת בתוס' מס' גיטין בד"ה הנצוק עי"ש (ועיין לקמן אות ס"ז) עכ"פ יהיה איך שיהיה ממה דס"ל להרמב"ם גב' סגוס דמהני אם מקצתו נוגע במים אע"ג דסגוס הוי ג"כ קטפרס (ועיין בכ"מ שם שכתב דסגוס אינו כ"כ קטפרס כמו האדם) וגבי אדם ס"ל דלא הוי חיבור במה שרגליו נוגעות יהיה מוכח שפיר דקטפרס בשפע הוי חיבור וקטפרס שאינו רק טופח לא הוי חיבור כמ"ש בפ"ז מטומאת אוכלין דטופח לא הוי חיבור בקטפרס. ואין להקשות האיך אפש"ל דקטפרס בשפע הוי חיבור לדעת הרמב"ם דא"כ אמאי פסק פ"א הוכות מקואות הלכה ח' גבי ג' גומות בנחל התחתונה והעליונה של עשרים עשרים סאה ובאמצעית מ' סאה ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל דלא הוי חיבור א"כ מוכח דקטפרס לא הוי חיבור אפילו בשפע רב, התם לאו משום דקטפרס אינו חיבור רק משום שאין הנזחלים מערבין דעירוב ע"י זחילה לא מהני, ועיין בחתס״ו שם סימן ר"ט ובשו״ת כתב סופר ליו"ד סימן צ"ז, ועיין שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סימן כ"ז, עכ"פ כפי המתבאר מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה למס' טהרות שם ובפ"ז הלכות טומאת אוכלין ס"ל דהא דקתני משקה טופח אינו חיבור קאי שהמשקה טופח היא בקטפרס ולא כפירוש הרע"ב שם במס' טהרות סוף פ"ח כמ"ש בשמו, ובסוגיא הגמרא דמס' גיטין נבאר בס"ד:
נ"ו) והנה יש להקשות לפירוש הרמב"ם כפי מ"ש בשמו דהא דמשקה טופח אינו חיבור קאי רק כשהיו הטופח במקום מדרון דהיינו קטפרס א"כ מאי פריך הגמרא במס' גיטין על האיבעיא אי ידים טהורות לחצאין וכי איכא משקה טופח מאי הוי והא תנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא לשיטת הרמב"ם הא דמשקה טופח אינו חיבור הוא רק כשהיא ע"י קטפרס וא"כ בידים שפיר י"ל דהוי משקה טופח חיבור ומאי פריך הגמרא, ואולי י"ל דכיון שצריך להגביה הידים בשעת נטילה כדאיתא בש"ע או"ח ריש סימן קס"ב א"כ ידים ג"כ הוי קטפרס ופריך הגמרא שפיר, ועיין בספר בית יהודה שהעיר ג"כ בזה, אמנם הר"ת בתוספ' ד"ה הנצוק שהקשה דהכא משמע דקטפרס לא הוי חיבור כלל (כלומר להכשיר אפילו התחתון) מהא דשלשה גממיות ובאמצע ארבעים סאה וחררלית של גשמים עוברת ביניהם דלכ"ע כלומר אפילו לר"י דליה ליה גוד אסיק מטבילים בתחתונה ואי הוי ס"ל לר"ת ג"כ כהרמב״ם לפרש דהבא מיירי שהטופח היא בקטפרס וכה"ג לא הוי חבור א"כ לא הוי קשה כלל מהא דשלשה גממיות דהתם הוי קטפרס בשפע רב דפשיטא דחרדלית של גשמים הוי הרבה יותר מטופח ע"מ להטפיח, אלא ע"כ מוכח דר"ת הוי ס"ל ג"כ דמתניתין דנצוק וקטפרס לא קאי אטופח רק טופח קאי בפני עצמו וקטפרס לא הוי חבור אפילו בשפע רב משו"ה פריך שפיר מהא דשלשה גממיות דלדברי הכל מותר לטבול בתחתונה;
נ"ז) נעתיק בכאן לבאר סוגיית הגמרא במס' גיטין ט״ז שם, בעי אלפא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין, ומסיק לא צריכא דאיכא משקה טופח, ופריך וכי איכא משקה טופח מאי הוי, והא תנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, ומשני ל"צ דאיכא טופח ע"מ להטפיח. ופריך הא נמי תנינא טופח ע"מ להטפיח חבור, ומשני דלמא לענין מקואות ור"י דס"ל אם רגליו של ראשון נוגעות במים גם השני טהור, ומרש"י בד"ה לענין מקואות ור"י היא משום גוד אחית ומיהו לענין נטילה מיבעיא לן אי הוי נטילה כתיקונה לחצאין ואין ראיית חיבור מקואות ראיה לכאן דאנן לאו משום חיבור מיבעיא לן, עכ"ל רש"י, ועיין בפני' שהקשה דמאי ס"ד כלל לדמות הא דנטילה להא דטופח ע"מ להטפיח חיבור כיון דלנטילה אין ענין כלל לחיבור ועי"ש שתירץ דמעיקרא היה ס"ל דטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור אפילו לענין שני מקואות חסרים לצרף אותן וא"כ חזינן דטופח ע"מ להטפיח הוי שיעור חשוב וא"כ ממילא לענין נט"י חזינן ג"כ כאילו שופכים עכשיו על ידיו ולא מקרי טהרה לחצאין רק התרצן דחי ליה דהכא מיירי רק לענין שלא נחשוב המקוה שהיתה כבר שלמה כאילו חסר כיין דרגליו נוגעות עדיין במים ולא חשוב טופח ע"מ להטפיח רק לענין שלא נפסלה המקוה עדיין כיון שהם מחוברים עדיין בטופח ע"מ להטפיח, אבל שיהיה טופח ע"מ להטפיח חשוב כל כך שנוכל לחשוב כאילו שופכן עכשיו על ידו זהו לא אמרינן. והנה ראיתי בספר גרש ירחים למס' גיטין שתמה ג"כ בהך סוגיא מה היה ס״ל למקשן לדמות נטילה למקוה וגם מדקדק עוד שם כיון דס"ל שיש לחלק בין נטילה למקוה א"כ למה לו לומר ור"י היא עי"ש באות י"ט. ובאות כ"ב כתב ג"כ הך סברא דכה"ג כיון שהמקוה היתה כבר כשרה רק שנחסר השיעור ע' טבילת האדם כה"ג שפיר י"ל דמהני החיבור אפילו ע"י קטפרס או בטופח ע"מ להטפיח לצרף המים להמקוה שלא יפסל ע"י החסרון כיון שעכ"פ מחוברים קצת עדיין המים החסרים [ועיין פנ"י בסוף הדבור בתוס' ד״ה הנצוק שכתב ג"כ דלאחר שנתערבו הוי טופח ע"מ להטפיח ג"כ חבור] ובהכי יש ליישב ג"כ מה שהבאתי לעיל באות נ״ד להקשות האיך נוכל לצרף המים שעל גופו להמקוה דהא המים שעל גופו הוי זוחלין, ולסברא הנ"ל א״ש דוודאי הא דזוחלין לא מהני לטהר היינו דווקא כשצריך לטהר עצמו ע"י הזוחלין משא"כ הכא דלא צריך רק שנחשוב לומר שהמקוה הזאת לא נפסלה עדיין כיון שמה שחסר ממנה אינו חוץ למקוה לגמרי רק שעדיין מחובר קצת שפיר י"ל דאפילו אם מחוברים המים המקצת החסרים להמקוה רק בדרך זחילה ג"כ לא מקרי מקוה חסר, ועיין בספר ד"ח סעיף נ"ז שהקשה האיך מהני רגליו נוגעות במים הא הוי זוחלין ולדברינו א"ש דלענין שלא יחשב מקוה כחסר מהני בכל גוונא לצרף כיון שמה שחסר ממנה עכ"פ עדיין מחובר קצת אע"ג שהוא רק דרך זחילה:
נ"ח) אמנם מה שנ"ל בכוונת הגמרא בס"ד ובמסקנא היא כך, דהגמרא בס"ד לא אסיק כלל דנימא גוד אחית (והרי חכמים בתוספ' פליגי באמת כמה שהביאו התוספ' בד״ה הנצוק דאין מטבילין אפילו בתחתונה דאפילו גוד אחות לית להו) ושפיר היה ס"ל דהא דקתני טופח ע"מ להטפיח הוי חיבור לכל הדברים שצריך חיבור וא"כ מהני לנט"י ג"כ, אמנם התרצן העלה לו דהא דקתני טופח ע"מ להטפיח חבור הי' לענין מקואות ומשום גוד אחות כמ"ש רש"י דטעמא דר"י היא משום גוד אחות וא"כ כך היא סברת התרצן דוודאי אי הוי ס"ל דמשו"ה מהני רגליו נוגעות במים משום חבור גרידא היינו שפיר יכולין לומר דלענין נטילה ג"כ מהני דהוי המים שנוטל עכשיו חבור להמים שנטל מעיקרא כיון שהם עדיין טופח ע"מ להטפיח והוי כאילו נטל בב"א משא"כ הכא גבי רגליו של ראשון נוגעות ג"כ לא אמרינן באמת דהוי כאילו מחוברים זל"ז דהא אנן לא בעינן לחבר שניהם רק שיהיו המים שעל גופו כאילו כבר ירדו למטה (ובפרט לסברת ר"ת דהכא משו"ה מהני קטפרס ג"כ משום דסופו לירד למטה) וא"כ גבי נטילה לא מהני כלל דהא אפילו חזינן שהמים שנשארו עדיין בטופח ע"מ להטפיח דהוי כאילו נתחברו להמים שנוטל עכשיו מ"מ נשאר החצי יד הראשונה שנטל מעיקרא בלא נטילה כיון שהמים שהיו שם על החצי היד שנטל מעיקרא הוי כאילו נתחברו עם המים שנוטל אח"כ וא"כ במאי נטהר חצי היד שנטל מעיקרא, וא"כ הענין היא כך דוודאי אי היינו מפרשים טופח ע"מ להטפיח הוי חיבור היינו דשני דברים נפרדים הטופח מחברן זל"ז והוי כאילו היו לאחדים א"כ שפיר מהני גם לענין נטילה דהוי כאילו היה המים שנטל מעיקרא עדיין בעין כיון שנשאר עדיין משקה טופח ע"מ להטפיח אמנם למסקנא דהטעם משום גוד אחות והיינו דע"י טופח חזינן רק שהמים שהם טופח ע"מ להטפיח נתחברו עם שאר המים ולא שהמים שבמקוה נתחברו להמים שהיא טופח ע"מ להטפיח א"כ הכא גבי נטילה לא מהני כלל מה שחזינן שהמים שעדיין טופחים ע"מ להטפיח שנתחברו עם שאר המים ע"י גוד אחות דהא אדרבא א"כ לא נשאר שם שום מים כיון שחזינן שכבר ירדו למקום שהוא נוטל עכשיו וא"כ לא מהני כלל, וא"כ א"ש מה דקאמר ור' יהודה היא דרק לר"י דס"ל גוד אחות נוכל לומר דהטעם משום גוד אחות וא"כ לענין נטילה לא מועיל כלל גוד אחות דאדרבא גרע טפי ע"י גוד אחות דלא נשאר במקומו הראשון כלום משא"כ אי לא הוי אמרינן הטעם משום גוד אחות רק דטופח ע"מ להטפיח מחבר שניהם יחדיו היה מהני לענין נטילה ג"כ ומשו"ה צ"ל ר"י דווקא דאית ליה גוד אחות, וא"כ אפש"ל באמת דלר"מ דס"ל גוד אסיק ג"כ מס' חגיגה י"ט ע"א ס"ל באמת דשניהם מחוברים זל"ז ולא רק העליון לתחתון וא"כ מהני לענין נטילה ג"כ משו"ה הוצרך לומר ר"י היא כלומר דל"ל רק גוד אחית, ודוק:
והעולה מדברינו בקיצור היא כך דאי ס"ל דהחיבור מהני להיות כל השני דברים מחוברים זל"ז לא רק האחד לחבירו כגון למאן דס"ל אפילו גוד אסיק וכ"ש גוד אחית וא"כ חזינן כאילו שניהם מחוברים יחדיו אז היה מהני החיבור גם לענין נטילה משא"כ אי אמרינן דהחיבור מועיל רק לענין גוד אחות דהיינו שהעליון הוי כאילו היא מחובר עם התחתון דהוי כאילו היה כבר מעורב שם כיון דסופו לירד (כמ"ש הר"ת בתוספ') אבל התחתון לעליון לא יוכל להתחבר א"כ לענין נטילה לא מהני כלל מה דחזינן שהמים שנשארו בטופח ע"מ להטפיח הוי מעורבים עם מה שנוטל עכשיו דעכ"פ במה שנטל מעיקרא ליכא שום דבר שיתחבר אליו להיות כנטילה חדשה דהא רק המים הטופחים נתחברו להמים שנוטל עכשיו וא"כ לא דמי למקוה דהתם מהני מה שרגליו נוגעות רק לענין שהמים שעליו מחוברים למים שבמקוה ולא שהמים שבמקוה מחוברים ג"כ להמים שעליו וא"כ לא מהני לענין נטילה רק אי הוי ס"ל גוד אסיק ג"כ דאז ע"כ הוי אמרינן דשניהם מחוברים זל"ז ממש וא"כ היה מועיל שפיר לענין נטילה ג"כ דאז הוי חזינן שהמים שנוטל עכשיו מחוברים ג"כ להמים שנשארו עדיין טופח ע"מ להטפיח והי' כמו נטילה חדשה וא"ש מ"ש רש"י דאי ס"ל גוד אחית אנן חיבור מקואות ראיה לכאן כמ"ש דלענין נטילה לא מהני רק אי הו"א דשניהם חיבור זל"ז כנ"ל בכוונת הגמרא בס"ד:
נ"ט) ועפי"ז היה מקום ליישב מה שהקשה הב"י באו"ח סימן קס"ב על הר"ש והרא"ש למה לא כתבו דהא דאין מוסיפין על הראשונים היא רק בשלא נשאר בחצי ידו טופח ע"מ להטפיח אבל כשנשאר טופח על מנת להטפיח מוסיפין דהא כיון דהוי איבעיא דלא אפשטא הו"ל ספק ידים להקל עיי"ש בד"ה תנן מוסיפין על השניים, ולפימ"ש א"ש דס"ל עפ"י סוגיית הגמרא דלא מהני החיבור לענין נטילה בטופח ע"מ להטפיח רק אי הו"א דהחיבור הוי לגמרי זל"ז כמו שהיו שניהם מעורבים ממש משא"כ כיון דאנן ס"ל דלא אמרינן גוד אסיק א"כ ע"כ דלא הוי מחוברים זה לזה רק העליון לתחתון ולא שמחוברים לגמרי וא"כ לא מהני לענין נטילה כלל כמ"ש, והגם דבש"ע או"ח סימן קס"ב סעיף ג' פסק דאם נשאר טופח ע"מ להטפיח מותר להוסיף ועי"ש במג"א ס"ק ה', מ"מ בשיטת הר"ש והרשב"א שפיר י"ל כמ"ש דלפי מאי דדחי הגמרא לענין מקואות ור"י היא כוונת הגמרא דל"ל רק גוד אחות ולא גוד אסיק וא"כ לא הוי החיבור ששניהם מחוברים, רק העליון לתחתון ולענין נטילה לא מהני רק אי היו שניהם מחוברים ממש והיינו דווקא למאן דס"ל גוד אסיק ג"כ כמ"ש ודוק, [וממילא מיושב קושיית הכתב סופר יו"ד סוף סימן צ"ז על הטור דפסק כר"י ברגליו נוגעות במים דטהור השני א"כ מ"ט פסק לענין נט"י דלא הוי חבור, ולפימ"ש א"ש דלענין נט"י לא מהני רק אי אמרינן גוד אסיק ג"כ והטור פסק רק גוד אחית ולא גוד אסיק, ודוק] ויש לי ראיה ברורה דמאן דס"ל גוד אסיק ס"ל דהחיבור היא ששניהם מחוברים זה עם זה ומאן דס"ל רק גוד אחות ס"ל דרק העליון מחובר לתחתון ולא שגם התחתון יהיה מחובר לעליון, דהנה במס' חגיגה י״ט ע"א ס"ל להגמ' דמאן דס"ל גוד אסיק מותר להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון והיינו משום דחזינן שהמים שבמקוה מחוברים גם עם המים שבראשו, אמנם למאן דס"ל רק גוד אחית ס"ל דרק המים שבראשו הוי כאילו היו במקוה ולא שהמים שבמקוה הוי כאילו היד על ראשו הרי בפירוש דלמאן דס"ל גוד אסיק הוי מחוברים זל"ז ממש משא"כ אי ס"ל רק גוד אחית הוי רק העליון מחובר עם התחתון ולא התחתון לעליון, הרי בפירוש כמ"ש, ועיין בטורי אבן שם שכתב דאפילו למאן דס"ל גוד אחית היינו רק לענין המים שעל גופו דהוי כאילו היו במקוה משא"כ לענין דבר הנטבל וודאי לא אמרינן גוד אחית דא"כ היה יכול לטבול בראשו מחטין וצנורות אפילו למאן דס"ל רק גוד אחית דהא הוי חזינן כאילו היו המתטין שבראשו בהמקוה אלא וודאי דבדבר הנטבל לא אמרינן גוד אחית עי"ש, וזהו פשוט מסברא, דבשלמא לענין המים שעל גופו נוכל לומר דהוי כאילו היו במקוה שהרי יש דבר המחבר משא"כ המחטין שבראשו איזה חיבור יש לו להמקוה וחיבור לא מהני רק מים לחבירו דמב"מ הוי חבור משא"כ המחטין אין להם חיבור להמקוה ע"י המים שבראשו שמחוברים, ודוק היטב בכל מ"ש כי נכון בס"ד:
ועפ"י מיש לחלק דלענין נט"י לא מהני חיבור רק אי הוי ס"ל דהחיבור היא ששניהם מחוברים זל"ז ולא רק העליון לתחתון, יתבארו יותר גם דברי הפנ"י במ"ש דבס"ד הוי ס"ל דהחיבור מהני גם לצרף שני מקואות החסרים כלומר דאז הו"א ע"כ דשניהם מחוברים זל"ז והיה מהני שפיר גם לענין, נטילה אמנם לבתר דמסיק דמהני רק לענין להכשיר אותה המקוה א"כ הרי דלא מצינו שהחיבור יועיל שיהיו כמו שניהם מחוברים זל"ז א"כ לא מהני לענין נטילה כלל כמ"ש, רק לדברינו מיושב שפיר טפי ג"כ מ״ש ור' יהודה היא כלומר דלר"מ דס"ל גוד אסיק ג"כ א"כ הוי שניהם מחוברים זל"ז ואז היה מועיל שפיר גם לענין נטילה ודוק, ועפ"י מ"ש א״ש ג"כ מאי דחי הגמרא דלמא לענין מקואות דמשמע דלענין נטילה לא מהני חיבור והא אדרבא איפכא מסתברא דמה לענין מקוה דהיא מה"ת מהני מכ"ש לענין נט"י דהיא רק מדרבנן וודאי מהני, אמנם לדברינו כיון דהחיבור אינו מועיל שיהיו מחוברים זל"ז רק העליון לתחתון א"כ לענין נטילה לא מהני כלל חיבור כזה כל שאין שניהם מחוברים זל"ז, וא"ש הכל בס"ד, ועד"ז מובן שפיר ג"כ החילוק מ"ש הר"י בתוספ' ד"ה הנצוק דבשטח השוה לית ל"ה לר"י ג"כ טופח ע"מ להטפיח הוי חבור דבשלמא היכא שייך גוד אחית דלא צריכין לחבר רק העליון לתחתון שפיר אמרינן דהוי חיבור משא"כ בשטח השוה דאי נימא דהוי חיבור אז נצטרך לומר דשניהם מחוברים זל"ז וחיבור כ"כ שיהי' שניהם מחוברים לא הוי בטופח ע"מ להטפיח, ודוק, וממילא לא קשה ג"כ מה שהקשה בספר גרש ירחים (בסוף אות כ"א) מאי קאמר ור"י הא גם ר"מ ס"ל גוד אחית רק דס"ל גוד אסיק נמי וא"כ כר"מ ג"כ אתיא, אמנם לפי דברינו לא קשה דלר"מ כיון דס"ל גוד אסיק א"כ הו"ל חיבור זל"ז ושניהם יחדיו נעשו לאחדים דכה"ג היה מהני גם לענין נט"י והכא לא בעי לפשוט דמהני גם לענין נט"י משו"ה הוצרך לומר דווקא ור"י היא דרק גוד אחית אית ליה ולא גוד אסיק:
ס') בתוספ' ד"ה הנצוק הקשה ר"ת דהכא ס"ל קטפרס אינו חיבור, ובמס' חגיגה י"ט ע"א גבי ג' גממיות לכ"ע מטבילין בתחתונה אלמא דקטפרס חבור, והקשה הפנ"י מ"ט לא מתרץ ר"ת דהא דקטפרס אינו חיבור אתיא כרבנן דפליגי וס"ל דאין מטבילין אלא באמצעית שיש בה ארבעים סאה, ועיין מהרש"א בד"ה והך דנצוק ר"י היא שכתב באמת דר"ת הקשה משום דס"ל דהך דנצוק נמי כר"י אתיא, והנה הפנ"י תירץ דר"ת ס"ל דטעמא דרבנן דאין מטבילין אלא באמצעות לאו משום דקטפרס אינו חבור רק משום דאין הנזחלין מערבין כמ"ש הרמב"ם פ"ח הלכות מקואות הלכה י"ב ועי"ש בכ"מ, או די"ל משים דהחרדלית אינו מערב מי המקואות עצמן דמי המקואות נשארו במקומן רק שלמעלה הולכין מי חרדלית וכה"ג וודאי לא הוי קטפרס חבור, וז"ל הפנ"י דכיון שאין החרדלית ממי המקוה עצמו לא הוי עירוב בהכי משא"כ בעירוב גוף המקואות אפילו רבנן מודי דאמרינן גוד אחות דאל"כ אמאי נקט חרדלית, וסברא זו כתב ג"כ בספר גרש ירקום באות כ"א, ועיין בחתס"ו יו"ד סימן ר"י בד"ה ובתוספת' דג' גממיות שרמז ג"כ לזאת הסברא, ועיין שו"ת כתב סופר ליו"ד סימן צ"ז ד"ה אלא ממ"ש שהביא זאת הסברא בשם החתס"ו וקלסיה מאוד ולא זכרו שהפנ"י כתב ג"כ הכי, והנה אי הו"א דרגליו של ראשון נוגעות הוי כמו זחילה ואינו מטהר כמו בחרדלת של גשמים לדעת הרמב"ם דהטעם משום שאין נזחלים מערבין יש לתרץ קושיית הכ"מ שם על הרמב"ם מ"ט פסק הרמב"ם ברגליו של ראשון נוגעות דלא הוי חבור ובסגוס פסק דהוי חבור, ולהנ"ל א"ש דמים שבסגוס לא הוי זחילה ומקרי אשבורן ושפיר מצרף, וזהו באמת כוונת הריב"ש בסימן רצ"ב לחלק בין המים שעל האדם ובין המים שבסגוס, ושוב ראיתי בספר גרש ירחים שמחלק ג"כ הכי בין המים שעל האדם למים שבסגוס (ועיין מ"ש לעיל אות נ"ה), והנה הפנ"י הקשה עוד מ״ט לא הקשה ר"ת סתירת המשניות אהדדי דהכא אמרינן קטפרס לא הוי חבור ובמס' מקואות פי"ו משנה ח' אמרינן מטהרין המקואות העליון מן התחתון וכן בפ"ג משנה ב' ויטהרו העליונים מן התחתונים אלמא דקטפרס הוי חבור, ותירץ הפנ"י דהתם אפשר רק לענין שאובה דרבנן הוי קטפרס חבור, ועיין בתוס' יו"ט פ"ו שם ד״ה אפילו כשערה שכתב ג"כ הכי:
ס"א) עוד שם באותו דבור ואומר ר"ת דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חבור, וראיתי בספר גרש ירחים שכתב וז"ל צריך ביאור סברת ר"ת דכל קטפרס סופו ליפול למטה, עי"ש שנדחק קצת, ולע"ד נראה דלא קשה מידי דסברת ר"ת היא כך דקטפרס שצריכין לצרף שני המקואות היינו שמתקוה העליונה הולך ניצוק המחבר שני המקואות יחד ומ"מ המקוה העליונה לא תרד למטה רק תשאר במקומה כה"ג אמרינן כיון דמ"מ המים שצריכים לצרף נשאר במקומו דבהכי מיירי שגוף המים שבמקוה העליונה כשאר במקומו רק שהיא מחובר לתחתונה ע"י ניצוק המחבר אותם יחד כה"ג אמרינן דאם החיבור הוי בשטח השוה מקרי חבור משא"כ אם החבור הוא דרך קטפרס לא הו' חבור משום שהמים שצריך לצרף נשאר תמיד במקומו משא"כ בהך דר״י ברגליו נוגעות דכל המים שאנו צריכין לצרף היינו המים שעל גופו סופו ליפול ולירד למקוה וכה"ג דכל המים שאנו צריכין לצרף סופו אח"כ לירד לתוך המקוה הוי חיבור מעליא אפילו ע"י קטפרס כיון דעומד לכך שירד לשם לגמרי וגם עכשיו מחובר ע"י קטפרס, כה"ג הוי קטפרס ג"כ חבור, וזהו פשוט לע"ד, ושפתי קדשו, של ר"ת ברור מללו לחלק בין חבור שאר מקואות ע"י קטפרס לחבור המים שעל גופו כיון דכל המים שצריכין לצרף סופו לירד לתוך המקוה שפיר הוי חבור, ודוק, [שוב ראיתי בחידושי מהר"ם שכתב ג"כ בהא דס"ל לר"ת דכיון שסופו לירד וליפול לתוך המים הוי חבור שכתב ח"ל:
ר"ל דכל המים שעל הראשון סופן לירד וליפול לתוך המקוה א"כ אין המקוה חסרה כלום משא"כ בההוא דנצוק וקטפרס עכ"ל, ובל"ס שכוונתו ג"כ בדברי הר"ת כמ"ש דכיון שכל המים שצריכין לצרף סופן לירד לתוך המקוה הוי שפיר חבור, ודוק]:
ס״ב) והנה על הקושיא מג' גממיות תירץ ר"ת דדווקא כשמקוה אחד שלימה כמו התם שיש באמצעית ארבעים סאה הוי קטפרס חבור משא"כ כששניהם חסרים וצריכין לצרף שניהם לא הו' חבור ודווקא נקט אמצעית כוונתו דאי הו"א דלר"י בכל ענין קטפרס הוי חבור אפילו שניהם חסרים אז היה צריך לומר דהא דנקט באמצעית ארבעים סאה הוא רק לרבותא דרבנן דאפי"ה אין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה כמ"ש התוספ' בסוף הדבור אמנם השתא דס"ל דלר"י ג"כ לא הוי קטפרס חבור רק כש"ש מקוה אחד שלימה אמרינן דדווקא נקט באמצעית ארבעים סאה כלומר אפילו לר"י, והחילוק בין אחד שלימה או שניהם חסרים י"ל ג"כ כמ"ש לעיל באות נ"ח דיותר הוי חבור כשצריכין לצרף כל השנים יחד ממה שצריך לצרף רק אחת וא"כ בשניהם חסרים דצריכים לצרף חיבור מעליא שיהיו שניהם מחוברים זל"ז לא סגיא ע"י קטפרס משא"כ באחד שלימה דלא צריך חיבור רק לאחת אמרינן דע"י קטפרס הוי ג"כ חבור, ודוק, ומ"ש רש"י כאן לענין מקואות שאין באחד מהן ארבעים סאה דהיינו ששניהם חסרים ובמס' ע"א ע"ב ע"א דיה ולא לטהר פרש"י דאפילו מקוה אחד שלם אינו חבור י"ל בפשיטות דהכא במס' גיטין כיון דמוקמינן לה כר"י והיה קשה לרש"י קושיית ר"ת דהא ר"י ס"ל קטפרס חבור וס"ל ג״כ כתירוצו דהכא מיירי בשניהם חסרים משו"ה לא הוי חבור גם לר"י, ועיין שו"ת כתב סופר ליו"ד סימן צ"ז, וזהו פשוט, ודוק:
ס"ג) והנה בתוספ' מס' בכורות כ"ה ע"ב בד"ה אין המים כתב שם ר"ת בדין נוטפין שרבו על הזוחלין ח"ל ונראה שהם בטלות ברוב שהרי כל הנהרות מחוברין לים הגדול ביותר מעירוב מקואות ותחלת הנהרות אינם קטפחס שזהו דרך חיותן ולא קטפרס מחברן אלא חיותן מחברן עכ"ל, וראיתי בשו"ת נטע שעשועים סימן כ"ד שרוצה להוכיח מזה דבנהר הוי קטפרס חבור, ועיין בספר דברי חיים סעיף כ"ז שחולק עליו, והנה ראיתי בשו"ת מהרי"ט ליו"ד סימן י"ז לענין מקוה שהמים באים מהנהר עלי גלגל ובו קבועים כלי עץ קטנים נקובים בכונס משקה ומשם לסלונות ושופכים המים למקוה וכתב שם בד"ה ומעתה אין לנו עסק בנצוק וקטפרס אי היי חבור או לא שהרי יש במקוה מ' סאה מים כשרים שלא נפסלו בשאיבתן מן הנהר מאליהן, והרב ר' אליעזר מוורדונא שהביא בתשובתו וכו' לא בא אלא להכשיר כשאין למעלה שיעור מקוה עכ"ל עי"ש, וא"כ משמע דעכ"פ אם אין במקוה שיעור מ' סאה רק ע״י צירוף לנהר ע"י קטפרס לא הוי חבור, וצ"ל ע"כ דהא דנראה מדברי הר"ת דבנהר הוי קטפרס חבור היינו רק כשהמים הולכים מעצמן אז מהני בנהר אפילו הולכין דרך קטפרס דכיון שנמשכים מעצמם כפי טבע בריאתם מעשי ידי יוצר הקב"ה הוי חבור מעליא, משא"כ אם המים יורדין דרך קטפרס ע"י איזה תחבולה. כמו בגלגל שעשוי עפ"י הנהר כה"ג לא הוי חבור מעליא אפילו שבאים המים מן הנהר דלא הוי חבור מעליא רק מה שהולכים בטבע בריאתם, ועיין בש״ך ס"ק ב' שרוצה לומר דאם החיבור הוי כשפ"ה שפיר הוי חבור לנהר ולא בעינן שיעור מקוה ולא כרמ"א שם, אמנם הדג"מ שם השיג על הש"כ דלא הוי חבור משום דאין הנזחלין מערבין, ובספר גדולי טהרה ס"ק ל"א הש״ג מטעם אחר על הש"כ דהוי קטפרס הגם דיש לומר דהוא ענין אחד עפ"י דברי הרב"ש סימן רצ"ב דקטפרס לאו הוי חבור מטעם זחילה, והנה מדברי מהרי"ט הנ"ל משמע ג"כ כדברי הדג"מ וגדולי טהרה דאם אין במקוה עצמה שיעור מ' סאה דלא היה מהני חבור לנהר משום דהוי קטפרס עכ"פ א"ש עפ"י מ"ש דמה דמשמע מדברי הר"ת בתוספ' בכורות הנ"ל דס"ל דבנהר הוי חבור ע״י קטפרס ג"כ דזהו דווקא בנהר שהמים נמשכים דרך קטפרס בטבע הבריאה, וכן משמע מלשון המרדכי במס' שבועות שכתב דמי נהר שאין עתידין לפסוק הוי קטפרס חבור וא"כ כל שאינו הולך רק ע"י תחבולת אדם לא מקרי אין עתידין לפסוק, והנה לכאורא יש לעיין מה שהקשה הדג"מ על הש"כ ס"ק ב' דאין הנזחלין מערבין הא הרמב"ם לא כתב דאין הנזחלין מערבין רק בחרדלית של גשמים דאין מטהר בזוחלין משא"כ הכא ברמ"א סעיף ל"ו דמיירי שהמים באים מן הנהר או המעיין א"כ שפיר כתב הש"כ דהוי חבור ומאי הקשה הדג"מ דאין הנזחלין מערבין הא מעיין מטהר בזוחלין, אמנם י"ל דהדג"מ שפיר הקשה לדעת הש"כ ס"ק ל' וכן בס"ק ק"ה דכשנפסק מן המעיין שוב אינו מטהר בזוחלין וא"כ שפיר הקשה הדג"מ דכאן כבר נפסק מן המעיין ושוב אינו מטהר בזחילה, אמנם לענין קטפרס וודאי כיון שהופסק מן הנהר שוב לא מהני החבור ע"י קטפרס רק כל זמן שהנהר הולך דרך גדילתו הוי קטפרס ג"כ חבור וא"ש מה שהשיג בספ' גדולי טהרה ס"ק ל"א על הש"כ דלא מהני החיבור ע"י הכלים הקבועים בגלגל אפילו נקובים כשפ"ה משום דהוי קטפרס, וראיתי בספר נטע שעשועים סימן כ"ד דמשמע מדבריו דכל שבא מהנהר שאינו פוסק הוי חבור אפילו ע"י כלים דהיינו שאינו דרך מהלך הנהר, ולפימ"ש אין מדברי ר"ת שבתוספ' בכורות הנ"ל ראיה לזה דר"ת לא כתב רק שחיותם מחברם והיינו דווקא דרך מהלך הנהר מעצמו, וכן מדברי מהרי"ט הנ"ל משמע ג"כ כמ"ש דכל שבא מהנהר ע"י איזה תחבולה אם לא היה במקוה שיעור מ' סאה לא הוי חבור שיצטרף עם הנהר דקטפרס אינו חבור, וכבר השיג בספר דברי חיים סעיף נ"ז על הגאון בעל נטע שעשועים [ועיין חידושי הרז"ה הלכות מקואות ס"ק צ"ב] עכ"פ מוכח מדברי הר"ת הנ"ל דרק משו"ה מהני קטפרס בנהר משום דחיותן מחברו וא"כ משמע הא דקטפרס אינו חבור משום דקטפרס לא הוי חבור מעליא והוי כמי שלא היה מ' סאה במקום אחד וכמ"ש לעיל באות ל"ב בשם ספר המאירי במסכת שבת דמה"ט אין נוטפין מטהרין בזוחלין משום דלא הוי צרוף מ' סאה, רק ברגליו של ראשון מהני לר"י משום דסופו לירד והיינו משום דכל המים שצריכים לצרף סופן ליפול לתוך המקוה וגם עכשיו מחוברים קצת שפיר הוי חבור, ואפשר דזהו ג"כ רק לר"י אבל לת"ק במסכת' מקואות פ"ז משנה ו' דפליג על ר"י וס"ל השני טמא לא מהני קטפרס אפילו בסופי לירד, והנה מ"ש לעיל אות ס"א דמשו"ה מהני סופו לירד משום דכל המים שצריכין לירד סופן לירד כה"ג כתב ג"כ בשו"ת נטע שעשועים, וא"כ בחרדלית של גשמים דלא מקרי סופו לירד דהא המים שצריכים לצרף נשארו במקומן משו"ה צריכים רק לתרץ משום דמשכינה לחסירה שפיר הוי צרוף, אמנם זהו רק לר"י אבל לרבנן דפליגי על ר"מ ועל ר"י לא הוי קטפרס חבור כלל אפילו ממקוה שלם לחסר וכן אפילו בסופן לירד, מ"מ מדברי ר"ה נראה יותר דדעתו לפסוק כר"י מדלא משני דמשנה במס' טהרות דנצוק וקטפרס לא הוי חבור אתיא כרבנן דפליגי על ר"מ ועל ר"י מזה משמע קצת דלא ס"ל כרבנן משו"ה לא רצה לאוקמא משנה דמסכת' טהרות כרבנן דאין הלכה כמותם, וכן כתב בשו"ת כתס"ו סימן צ"ז, (ויבואר עוד בס"ד, ולענין הלכה עיין לקמן באות ס"ה):
ס"ד) ודעת הר"י כאן בתוספ' וכן במס' חגיגה כ"א ע"ב ד"ה כעוביה לחלק בין השקה למקואות דמשנה דכצוק וקטפרס אינו חבור הוא רק להשקה לא הוי חבור אבל לענין מקוה הוי חבור, והנה לכאורא משמע מדבריו דלענין מקוה מהני קטפרס אפילו באין סופו לירד וגם אפילו בשני מקואות חסרים דהא דקתני ג' גממיות בזה עשרים ובזה עשרים ואמצעית של מ' סאה הוא רק לרבותא דרבנן דאפילו כה"ג אין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה משא"כ לר"י הוי קטפרס חבור בכל ענין והיכא דשייך גוד אחית מהני אפילו טופח ע"מ להטפיח עיין היטב כאן בתוספ' ובמס' חגיגה, והנה התוספ' כאן ובמס' חגיגה כ"א ע"ב ד״ה כעוביה הקשו דהוי סברות הפוכות דלענין השקה הוי טופח ע"מ להטפיח חבור ולענין מקוה לא מהני טופח ע"מ להטפיח ובכצוק וקטפרס הוי איפכא דלענין מקוה מהני ולענין השקה לא מהני, והנה במס' חגיגה שם תירצו דעניני טומאה וטהרה הם הלכתא ולא בסברא תליא מילתא, אמנם מ"מ כ"ל להס ביר עצת דהנה כל השקה כגון מים טהורים במים טמאים לא בעינן שיטביל המים טמאים בתוך הטהורים רק נגיעה בעלמא מהני ג"כ עיין רש"י מס' ביצה י"ז ע"ב במשנה ד"ה ושוין שמשיקים, וא"כ י"ל כך דוודאי בשטח השוה מקרי נגיעה מעליא אפילו בטופח ע"מ להטפיח דמ"מ נגיעה כל דהוא מקרי ובפרט במים דהוא מתורת זריעה א"כ בנגיעה דעלמא ג"כ זריעה מקרי, אמנם עד כאן מקרי זריעה רק בשטח השוה משא"כ דרך מדרון לא מקרי זריעה דאינו נתחבר כל כך דרך מדרון כמו בשטח השוה וא"כ א"ש דוודאי לענין השקה כיון דלא בעינן רק נגיעה בעלמא א"כ טופח ע"מ להטפיח ג"כ נגיעה מקרי משא"כ במקוה דבעינן שהדבר הנטבל יבא לגמרי במים, נגיעה גרידא לא מהני ומשו"ה בעינן חיבור כשפ"ה דווקא, אמנם לענין קטפרס הוי איפכא דלענין מקוה כיון שעכ"פ טובל עצמו במים שמתכסה בהם כל גופו, רק שחסר קצת מארבעים סאה אמרינן כיון שמחוברים כשפ"ה הוי כאילו לא חסר כלל משא"כ לענין השקה דלא הוי שום ענין טבילה רק נגיעה בעלמא בתורת זריעה אמרינן דכל שהיא דרך מדרון לא הוי נגיעה, ויש עוד להמתיק קצת דאפילו אי הו"א דגם דרך מדרון מקרי נגיעה היינו דווקא העליון נוגע בתחשון אבל התחתון לעליון לא מקרי נגיעה וא"כ א"ש דגבי השקה דאפילו אי הו"א דגם מדרון מקרי נגיעה מ"מ לא היה מהני רק אם העליון מים טמאים והתחתון מים טהורים דאז נוגע הטמאים בטהורים משא"כ איפכא אם התחתון טמא והעליון טהור לא הוי חיבור מתחתון לעליון להיות כאילו נגע בו, וא"כ במים אינו ניכר איזה מים טמא ואיזה טהור ואם יהיה מהני קטפרס אפילו דרך גוד אחית יטהרו דרך גוד אסיק ג"כ, משא"כ לענין מקוה דידוע שהדבר שנטבל במקוה הוא הטמא לא גזרינן גוד אחית אביו גוד אסיק, וא"כ לפי"ז היה מהני קטפרס דרך גוד אחית גם לענין השקה דע"י גוד אחית הוי חבור טפי כמ"ש בתוספ' דלר"י כה"ג מהני אפילו אינו כשפ"ה רק טופח ע"מ להטפיח רק בהשקה מים למים אינו ניכר בין מים למים ושפיר יש לגזור גוד אחית אטו גוד אסיק, משא"כ במקוה דניכר שמה שנטבל היא הטמא לא שייך לגזור גוד אחית אטו גוד אסיק, וא"ש מ"ט לענין מקוה מהני קטפרס ולענין השקה לא מהני וטופח ע"מ להטפיח מהני לענין השקה ודוק:
ס"ה) ולענין פסק הלכה הנה כבר כתבו האחרונים (עיין דברי חיים סעיף נ"ז ושו"ת נטע שעשועים סימן כ"ד) דהמחבר לא הביא כלל דינא דקטפרס בש"ע לענין מקוה רק בסעיף ס' הביא דין דג' גממיות שבנחל דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה משמע דגם גוד אחית לית ליה, אמנם שם י"ל הטעם משום דאין הנזחלים מערבין כמ"ש הרמב"ם פ"ח הלכות מקואות אמנם לדברי הריב"ש סימן רצ"ב דהטעם דקטפרס אינו חבור היא ג"כ משום דקטפרס הוי דרך זחילה א"כ משמע דקטפרס אינו חבור ס"ל, ולפי"ז מעיין שפיר מטהר בקטפרס, ולדעת המהריק"ו שהביא הש"כ בס"ק ל' דמעיין מטהר בזוחלין אפילו נפסק ממקומו א"כ במעיין מהני קטפרס בכל גוונא, מ"מ י"ל דהיינו דווקא שנפסק מאליו כמו גל שנתלש, משא"כ ע"י תחבולות אדם גם למהרי"ק אין לו דין מעיין לטהר בזוחלין וממילא גם קטפרס לא מהני כמ"ש לעיל באות ס״ג וברגליו של ראשון נוגעות במים פסק המחבר בסעיף ס"ב ג"כ דלא כר"י, משמע ג"כ דקטפרס לא מהני וגבי סגוס דפסק בסעיף ס"ג דמהני מקצתו נוגע במים היא משום דשם בלועים מים הרבה, ועיין בשו"ת חתס״ו יו"ד סימן ר״ט שכתב ג"כ דקטפרס בשפע רב הוי חבור וא"כ לדעת הטור דס"ל בר"י ברגליו של ראשון נוגעות במים דהשני טהור ס"ל קטפרס הוי חבור אפילו בחבור מעט לא בשפע רב, ועיין בגדולי טהרה ס"ק מ"ה, אמנם לענין שאובין דרבנן לפי הנראה כ"ע מודי דקטפרס הוי חבור דבהכי מוקי לה מתניתין דקתני פ"ו מס' מקואות משנה ח' מטהרין מקואות העליון מן התחתון אע"ג דהוי קטפרס משום דלענין שאוב דרבנן ס"ל לכ"ע קטפרס הוי חבור, עי"ש בתוס' יו"ט מ"ש בשם הר"ש, והנה במרדכי פ"ב מס' שבועות כתב דבשני מקואות אחד חסר ואחד שלם מהני כשפ״ה להיות חבור אבל בשניהם חסרים לא מהני חבור אפילו כשפ"ה, אמנם בש"ע סעיף נ״ב כתב בפירוש דאפילו בשניהם חסרים מהני כשפ"ה עי"ש, ותימא שהמפורשים לא הזכירו כלל הך דמרדכי שכתב דהיכא שאין באחד מהם מקוה שלם (כלומר ששניהם חסרים) דלא מהני כשפ"ה, והנה הפנ"י רוצה כאן לדמות מה דאמרינן לענין מקוה גוד אחית כמו לענין שבת דאמרינן לבוד וגוד אחית אמנם החתס״ו בפ"ב דמס' גיטין כתב דלא דמי דלענין שבת אמרינן ע"י גוד אחית לעשות אפילו יש מאין דהיינו שאין להם שום חבור משא"כ לענין מקוה פשיטא דצריך עכ"פ חבור במקצת וכשאינן מחוברים כלל לא שייך גוד אחית ולא לבוד לענין מקוה, ועוד יש לי ראיה דלא דמי כלל מקוה לשבת דלענין מחיצות של שבת אמרינן גוד אחית אפילו כשאינם ממין אחד כגון לחי הסמוך לכותל דאמרינן לבוד או פי תקרה יורד וסותם משא"כ לענין מקוה לא אמרינן גוד אחית רק מב"מ מים העליונים למים התחתונים משא"כ על דבר הנטבל כגון מחטין וצנוריות בראשו של ראשון לא אמרינן גוד אחית להיות כאילו נטבל במקוה עצמה, ועיין מ"ש לעיל באות נ"ט בשם הטורי אבן, א"כ מוכח להדיא דאין לדמות כלל מקוה לשבת ודוק:
ובאמת צ"ע בדברי התוספ' במס' חגיגה י"ט ע"ב ד״ה בתחתונה שכתבו שם וז"ל:
ואל תתמה דאיך מדמה ליה למפשט מהו להטביל מחטין וצנוריות ולא קאמר דשאני הכא משום דמקוה אחד שלם דהתם לעיל איכא טעמא אחרינא קטפרס שסופו לירד מה שבראשו של ראשון עכ"ל עי"ש, והנה לפימ״ש דבגוף הנטבל לא שייך לומר נוד אחית א"כ קשה להבין מ"ש דהכא איכא טעמא שסופו לירד ומה מהני לן להיות מועיל טבילה בראשו של ראשון ע"י שסופן לירד דבשלמא לענין שהשני יוכל לטבול במקוה שפיר מהני מה שסופו המים שעל גופו לירד למקוה דהוי כאילו המקוה שלם משא"כ לענין לטבול מחטין בראשו של ראשון אדרבא גרע ע"י שסופו לירד דהוי כאילו כל המים גם מה שבראשו תוך המקוה וא"כ לא מהני טבילה רק ע"י גוד אסיק דהוי כאילו כל המים מחוברים זל"ז כמ"ש לעיל באות נ"ט, ואולי ס"ל להתוספ' דע"י שסופן לירד חשוב חבור גם התחתון לעליון והוי כאילו טבל במקוה שלם, ועיין בספר גרש ירחים באות כ"ז שכתב דאי ס"ל גוד אחית הוי הכל מחובר למקוה וא"כ ה"נ למאן דס"ל גוד אסיק הוי כאילו כל המקוה מחובר וא"כ הרי טובל עצמו במקוה שלם, כצ"ל בכוונת דברי התוספ' אלו, ודוק, ועיין היטב מ"ש לעיל באות נ"ט בס"ד, ולענין נצוק וקטפרס במקוה עיין בשו"ת אמרי א״ש יו"ד סימן פ' ובשו"ת דברי חיים ח"א סימן מ"ג דמשמע ג"כ מדבריהם דקטפרס לא הוי חבור לענין מקוה, מ"ע ברוב מים כשרים ומיעוט שאוב יש לסמוך על הפוסקים דקטפרס הוי חבור ובפרט כיון דהטור פסק כר"י ברגליו של ראשון נוגעות במים דהשני טהור אע"ג דהמקוה חסר וא"כ ס"ל אפילו לענין דאורייתא הוי קטפרס חבור, וא"כ לדידן בדרבנן עכ"פ יש לסמוך דקטפרס הוי חבור, ועיין בספר האשכול הלכות מקואות סימן נ"ד ובנחל שם שהאריך לענין קטפרס ושם משמע ג"כ דס"ל דהוי חבור וס"ל בשיטת הרמב"ם ג"כ דקטפרס הוי חבור רק לענין השקה לא הוי קטפרס חבור, ועי"ש שהאריך לענין הפלומפין דלא הוי כלי קבול, ועיין שו"ת זכרון יוסף יו"ד סימן י"ג ועיין בספר גדולי טהרה בשו"ת סימן י"ד שכתב דלענין חשש דנתן סאה ונטל סאה במים שאובים להפוסקים דאפילו בשאובים פסול נתן סאה ונטל סאה ברוב מים שאובים מ"מ אם הביא הרבה מים ע"י משיכת הפלומפין יש לסמוך דלא מקרי שאובים לענין זה ובוודאי יש לסמוך ע"ז כיון דדעת הרבה פוסקים דבשאובים ליכא כלל החשש דנתן סאה ונטל סאה אפילו לעולם, עיין בש״מ סעיף כ״ד ובספר גדולי טהרה בנחל שם ס"ק כ"ו, וא"כ אם המים שאובים באים ע"י הפלומפא כה"ג וודאי יש לסמוך דלא מקרי שאובים כיון דמדינא אפילו שאובים ממש כשר, ולענין קטפרס ליכא חשש כיון שיש במקום שטובל בו ארבעים סאה לא שייך קטפרס. ועיין במהרי"ט ח"ב יו"ד סימן י"ז, ודוק:
ס״ז) נבאר שיטת הרמב"ם לענין קטפרס וגוד אחית, הרמב"ם הביא הא דניצוק וקטפרס אינו חיבור לענין השקה פ"ז מהלכות טומאת אוכלין הלכה ה' וא"כ אפשר דלענין מקוה הוי קטפרס חבור כדעת הר"י בתוספ' מס' גיטין וחגיגה דמחלק בין לענין השקה ובין לענין מקוה והא דבפ"ח הלכות מקואות פסק כרבנן גבי גממיות שבנחל דאין טובלין אפילו בתחתונה ההם טעמא אחרינא איכא משום דאין הנזחלים מערבין (רק הריב"ש בסימן רצ"ב כתב דמה"ט באמת קטפרס אינו חבור משום דכל קטפרס הוי זחילה עי"ש) והא דלא מהני טבילה כשרגליו של ראשון נוגעות במים להרמב"ם דפסק דלא כר"י פ"ח הלכות מקואות הלכה י"ב, לא משום דקטפרס אינו חבור רק משום דאינו רק טופח להטפיח משו"ה לא הוי חבור. אבל חבור בשפע מהני אפילו קטפרס, וא"ש גבי סגוס דהוי חבור משום דהוי בשפע שנבלע בו הרבה מים, אמנם לדעת הריב"ש דכל קטפרס הוי זחילה א"ש בלא"ה דגבי סגוס הוי חבור דהמים שבסגוס הוי אשבורן, אמנם אכתי קשה אי נימא דהרמב"ם ס"ל קטפרס חבור א"כ אמאי פסק פ"ה הלכות מקואות הלכה ו' וז"ל וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים וערבו עם המקוה הפסול הזה טהרו אלו את אלו דמשמע דרק כשהם מעורבין בשטח השוה אבל אחד עליון ואחד תחתון לא הוי חבור דמזה הוכיח באמת הכ"מ שם דהרמב"ם גוד אחית נמי לית ליה וא"כ קשיא לדעת התוס' יו"ט פ"ג מס' מקואות משנה ב' דס"ל דהרמב"ם ס"ל קטפרס הוי חבור וכן גוד אחית עי"ש שכתב דהא דלא מהני להרמב"ם רגליו של ראשון נוגעות הי' רק משום שמא מקצתו נגוב ונמצא שאינו חבור וצ"ל דהרמב"ם גם בפ"ה אין כוונתו דבעינן דווקא שיהיו שני המקואות בשטח השוה רק באמת בכל גוונא הוי חבור וסמך עצמו על מ"ש פ"ח הלכות מקואות מטהרין המקואות העליון מן התחתון דמשמע דאפילו גוד אסיק אמרינן ונמצא שבשיטת הרמב"ם פליגי הכ"מ והתוס' יו"ט דהכ"מ ס"ל בדברי הרמב"ם דאפילו גוד אחית לית ליה ומביא ראיה ממה שפסק גבי ג' גממיות בנחל פ"ח הלכה י"ג דאין טובלין אפילו בתחתונה והתוס' יו"ט פ"ג מס' מקואות משנה ב' ס"ל בשיטת הרמב"ם דס"ל גוד אחית עי"ש היטב:
ס"ז) והנה הגם שאינו כדאי להכריע אמנם ליישב כל פסקא דהרמב"ם נ"ל כך דלענין דאורייתא וודאי ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן אפילו גוד אחית, ועיין בספר בעה"נ להראב"ד גבי רגליו של ראשון נוגעות דפסק ג"כ לענין שאובין דכל זמן שרגליו נוגעות מותר למלא בכתף והיינו דלענין שאובה דרבנן אמרינן שפיר גוד אחית וא"כ יהיה מיושב הכל דבפ"ה מביא במקוה שהיה בו עשרים סאה מי גשמים וא"כ ליכא רוב מים כשרים (וס"ל להרמב"ם דשאובין דרבנן רק כשיש רוב מים כשרים, עיין ברמב"ם פ"ד הלכות מקואות הלכה ב' שכתב בפירוש דפסול שאובין למדו בהיקש ואע"ג שכתב שהיא מדברי סופרים היינו משום שכל שאינו מפורש בתורה קרו ליה דברי סופרים, ולקמן נבאר עוד בזה אם להרמב"ם כלו שאוב מה"ת, ועיין בכ"מ פ"ד הלכה ב' ועיין בספר שערי דעה סימן ר"א ס"ק ג' שרוצה לומר דגם המחבר בסעיף נ"ג ס"ל כלו שאוב פסול מה"ת, ודוק) משו"ה ס"ל להרמב"ם דאינן מתערבים רק בשטח שוה ולא באחד עליון ואחד תחתון, ועיין בר"ש פ"ג מס' מקואות משנה ב' דתנא ס"ל אפילו גוד אסיק, והרמב"ם לא ס"ל הכי בדאורייתא, אמנם בפ"ח הלכה ז' דס"ל מטהרין המקואות העליון מן התחתון דאפילו גוד אסיק אמרינן שם מיירי בפסול שאובה שהיא רק מדרבנן היכא דאיכא רוב מים כשרים והא דמסיים שם והרי שני המקואות שהסילון ביניהם כמקוה אחד עכ"ל, דלכאורא היה משמע דמיירי במקוה אחד חסר דאי רק בשאוב מאי נ"מ אי הוי כמקוה אחד דהא לענין שאוב ס"ל להש"ע בסעיף נ"ב דכל שהושק פ"א נשאר בהכשירו לעולם, י"ל דהרמב"ם ס"ל כדעת הרבנו ירוחם בש"ך ס"ק קי"ב דאפילו בשאוב לא מהני להכשיר רק כל זמן שהם מחוברים משו"ה נקט והרי שני המקואות שחסילון ביניהם כמקוה אחד כלומר דבעינן שיהיו מחוברים תמיד כך וע"כ צ"ל שמיירי שהשקה שביניהם עדיין קיים דהא אפילו אי הוי מפרשינן דמיירי באחד חסר ג"כ ע"כ צריך לפרש הכי שהשקה שביניהם קיים דאלאו״ה פשיטא דבחסר לא מהני אם נפסק החבור, ועיין בש"ך ס"ק קי"א, וא"כ ה"נ אי מפרשינן לה בשאוב ג"כ י"ל דצריך שיהיה ההשקה שביניהם קיים וס"ל כרבנו ירוחם בש"ך ס"ק קי"ב דגם לענין שאוב צריך שלא יהיה נפסק החבור (ועשינו סמוכין לדעת הרבנו ירוחם משיטת הרמב"ם) וגבי רגליו נוגעות במים לא הוי חבור ולא אמרינן גוד אחית דהתם הוי דאורייתא, וגבי סגוס הוי חבור מ"מ כיון שהם בשפע רב הוי חבור לעולם, או דסגוס לא הוי כל כך קטפרס כמ"ש הכ"מ שם הלכה י"ב, ודוק:
אמנם בזה נחלקו הראב"ד והרמב"ם, דהראב״ד ס"ל דהא דסגוס הוי חבור היא ג"כ רק לר"י דס"ל גוד אחית, והרמב"ם ס"ל לחלק בין סגוס לרגליו נוגעות כמ"ש הכ"מ שם, והטור ס"ל לקולא בין ברגליו נוגעות ובין בסגוס, עיין בתוס' יו"ט פ"ג משנה ב', ודוק, הרי לפניך מבואר שיטות הפוסקים בדעת הרמב"ם כל אחד לפי דרכו בס"ד, והנה הא דכתבנו לעיל דהרמב"ם ס"ל דכלו שאוב מה"ת פסול משו"ה לא מהני לעירוב מקואות רק בשטח השוה כיון שלא היה רוב מים כשרים, הגם שהכ"מ פ"ד הלכות מקואות כתב דהרמב"ם ס"ל כשיטת הר"י דכלו שאוב כשר מה"ת מ"מ יש ליישב דברי הרמב"ם כמ"ש דרק בדאורייתא לא אמרינן גוד אחית דשם מיירי שהיה רק עשרים סאה מי גשמים וא"כ מ״ש הרמב"ם פ"ה שם הלכה ו' וז"ל:
וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים וערבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו עכ"ל, דהכ"מ דייק מזה דלא אמרינן גוד אחית מיירי היכא שלא הוסיף שאובים על העשרים סאה מי גשמים א"כ ליכא רק עשרים סאה מים והוי מקוה חסר ופסול מה"ת, וזה שאמר עם המקוה הזה דייק בתיבת ״הזה״ דהיינו שהיה שם רק עשרים סאה מי גשמים כמ"ש מעיקרא דבהכי מיירי וכיון דפסול מה"ת משו"ה לא אמרינן גוד אחית, ודוק היטב [שוב ראיתי בחידושי הרז"ה הלכות מקואות ס"ק ק"ז בד"ה והנה הש"כ שרוצה ג"כ לומר דהרמב"ם ס"ל כלו שאוב מה"ת פסול]:
ס"ח) מ"מ בעיקר דברי הכ"מ שכתב בדעת הרמב"ם דכלו שאוב כשר מה"ת יש לעיין שהרי בפירוש כתב שם פ"ד הלכה ב' אעפ"י שפיסול שאובין מדברי סופרים למדוהי בהיקש וכיון דנלמד בהיקש א"כ הוי מה"ת ומ"ש שפסול מדברי סופרים הלא ידוע שדרכו של הרמב"ם שכל מה שאינו מפורש בתורה ואפילו נלמד בהיקש או בגז"ש קרו ליה דברי סופרים כמו קידושי כסף דקרו ליה דברי סופרים, מ"מ יהיה איד שיהיה בדעת הרמב"ם לענין כלו שאוב או מה"ת או אפילו רק מדרבנן מ"מ עולים דברינו שפיר דמה דלא ס"ל להרמב"ם פ"ה הלכה ו' גוד אחית היא דווקא בפיסול דאורייתא במקוה חסר, והנה באמת יש לעיין לדעת הכ"מ דהרמב"ם לא ס"ל גוד אחית א"כ מ"ט פסק הרמב"ם פ"ח הלכות מקואות מטהרין המקואות העליון מן התחתון דס"ל אפילו גוד אסיק וכ"ש גוד אחית וע"כ כמ"ש התוס' יו"ט פ״ו מס' מקואות משנה ח' דבדרבנן אמרינן אפילו גוד אסיק וקטפרס ג"כ כשר בדרבנן ועיין בתוס' יו"ט שם ד"ה אפילו כשערה שכתב כן בשם הר"ש, ודוק' והנה בכ"מ שם פ"ח הביא באמת ג״כ דברי הר"ש דבדרבנן אמרינן אפילו גוד אסיק וכן קטפרס כשר וא"כ נראה דגם הכ"מ מודה דבדרבנן אמרינן גוד אסיק וכן קטפרס ודוק, ויש לומר מסברא ג"כ דבדרבנן מהני קטפרס דהרי קטפרס אע"ג דלא הוי חבור גמור מ"מ קצת חיבור מיהו הוי, והנה בחבור מקוה שאוב למקוה כשר היכא שיש רוב מים כשרים דאינו פסיל רק מדרבנן לכ"ע] סגיא בחבור כשערה ולא בעינן כשפ"ה, וכן כתב הש״כ בס"ק קי"ז עי"ש היטב, וא"כ הה"ד קטפרס אפילו נימא דחבור גמור לא הוי מ"מ חבור כשערה ג"כ לא הוי חבור יותר מקטפרס ומהני בדרבנן, א"כ הה"ד קטפרס בדרבנן מהני, ודוק: