המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - תַּגִּיד תּוֹדָה
יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ הַטּוֹעִים לַחְשֹׁב כִּי חִיּוּב הַכָּרַת הַטּוֹב הוּא רַק כְּלַפֵּי הַגּוֹמֵל עִמָּם חֶסֶד חִנָּם, אוֹ שֶׁבָּא עִמָּם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. אוּלָם תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמַּדְתָּנוּ בְּמִצְוָה זוֹ כִּי חִיּוּב הַכָּרַת הַטּוֹב הוּא אַף כַּאֲשֶׁר שִׁלַּמְתִּי עַל הַטּוֹבָה, עֲדַיִן חַיָּב אֲנִי לְהַחֲזִיק וּלְהַכִּיר טוֹבָה עַל הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֵיתִי מִמֶּנּוּ. וְזֶה נָכוֹן כְּלַפֵּי הָאִשָּׁה שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת תַּפְקִידָהּ בְּנֶאֱמָנוּת בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת, וּכְלַפֵּי הַבַּעַל הַטּוֹרֵחַ וְעָמֵל לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, כְּלַפֵּי הַחֶנְוָנִי שֶׁקָּם בְּעוֹד לַיְלָה לִדְאֹג לְאַסְפָּקַת הַלֶּחֶם וְהֶחָלָב לְתוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה וְלִמְנַקֶּה הָרְחוֹב שֶׁיָּגֵעַ לְנִקְיוֹן הָעִיר. מִכָּל אֵלּוּ וּמִדּוֹמֵיהֶם אָנוּ נֶהֱנִים, וְטוֹבָתָם עִמָּנוּ הִיא יוֹתֵר מֵאֵיזֶה יָדִיד שֶׁהִזְדַּמֵּן לוֹ פַּעַם לִגְמֹל עִמָּנוּ חֶסֶד. אִם כֵּן מַדּוּעַ לֹא נַכִּיר טוֹבָה כְּלַפֵּיהֶם?
לָמָּה לֹא נֹאמַר ''בֹּקֶר טוֹב'' לִמְנַקֶּה הָרְחוֹב כְּשֶׁנִּתָּקֵל בּוֹ בַּדֶּרֶךְ לַתְּפִלָּה? לָמָּה לֹא נֹאמַר ''תּוֹדָה רַבָּה'' לְנַהַג הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהֵבִיאָנוּ אֶל יַעֲדֵנוּ בַּזְּמַן? וְאִם תֹּאמַר: ''לֹא עַל זֶה הָעוֹלָם עוֹמֵד'', וְ''לֹא עַל דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ צָרִיךְ לְדַקְדֵּק'' - כַּנִּרְאֶה בְּנִי שֶׁלֹּא קָרִיתָ, וְאִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ. שֶׁכֵּן כן הובא בברכות (נ''ד ע''א) שעזרא הסופר תיקן שיהיו שואלים בשלום אדם בשם ה'. ומי אמר שתקנה זו היא פחות חשובה וחמורה מתקנת חכמים לאשה לספור שבעה ימים נקיים לטהרתה? ומתקנתם להתפלל תפילת מנחה, ושלא לאכול בישולי גויים, בהם כולנו כל כך מדקדקים?! תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ. וְלֹא סְתָם שׁוֹאֵל, אֶלָּא בְּשֵׁם ה'! כִּמְדַבֵּר עִם הַקָּבָּ''ה בִּכְבוֹדוֹ! וְאִם תֹּאמַר: ''וְכִי אֶתֵּן שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בַּשּׁוּק? אֶתֵּן רַק לִקְרוֹבַי וּמַכָּרַי!!'' מִיָּד קָם זה שמסר נפשו על שמירת העינים וניקר עיניו בשיפודים של ברזל לוהט. כן הובא ב''מדרש אבכיר''. וראהו בילקוט שמעוני (פרשת ויחי) באורך. רַבִּי מָתְיָא בֶּן חָרָשׁ וּמְלַמְּדֵנוּ: אבות ד', ט''ו. וראה עוד בקדושין (ל''ג ע''א) שכשהיו מביאי הביכורים מגיעים לירושלים היו כל בעלי האומנויות והסוחרים עוצרים ממלאכתם ועומדים בפניהם ואומרים להם: ''אחינו, בואכם לשלום''. וקשה לומר שהכירו את כולם... הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם! וְאִם תֹּאמַר: ''זֶה רַק לְמִי שֶׁנִּקְרָא ''אָדָם'', אֲבָל פְּלוֹנִי אֵינוֹ ''בֶּן אָדָם'' וְלֹא מַגִּיעַ לוֹ מִמֶּנִּי שָׁלוֹם! הֲרֵי ראה גיטין ס''ב ע''א. וראה עוד באבות דרבי נתן (פרק י''ב) שאהרן הכהן היה מהלך בדרך היה נותן שלום אף לאדם רשע. רַב חִסְדָּא הָיָה נוֹתֵן שָׁלוֹם אֲפִלּוּ לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים! וְאִם טַעֲנָה בְּפִיךָ: ''אָדָם גָּדוֹל אֲנִי, וּמִכְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁהוּא יַקְדִּים לִי שָׁלוֹם תְּחִלָּה!'' הֲרֵי אֵינְךָ גָּדוֹל שעליו העידו שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין ומשלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן (דבר גדול - מעשה מרכבה, דבר קטן - הויות דאביי ורבא). ואולי איני מכירך ואכן הנך גדול ממנו... מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה מַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וְלֹא ''דָּאַג'' לִכְבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁבּוֹ! ול''ענוותנים'' המצטנעים ואומרים ''מי אני ומה אני לומר שלום לכל אחד'' – הרי אף הקב''ה חפץ לקבל שלום ממשה רבינו! ראה שבת (פ''ט ע''א). לָכֵן הָבָה נִתֵּן דַּעְתֵּנוּ לַדָּבָר, נַכִּיר טוֹבָה וְנִתֵּן תּוֹדָה לַכֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה נִדָּבֵק כֻּלָּנוּ בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא.