המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
חֹק הַתּוֹרָה הוּא, כִּי וראה ברמב''ם ז''ל הלכות עבדים (פרק ד' הלכה ב') שאין אדם רשאי למכור את ביתו לאמה אלא אם כן העני עד שאין לו אפילו כסות ללבוש. ואם יש לו ומכר – כופין אותו לפדותה. רַשַּׁאי אָדָם לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ בְּקַטְנוּתָהּ לְאָמָה לְמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. וְאִם נֶעֶשְׂתָה נַעֲרָה אוֹ שֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל תּוֹךְ אוֹתָם שָׁנִים מִיָּד הִיא מִשְׁתַּחְרֶרֶת רמב''ם הלכות עבדים (פרק ד' הלכה ד', ה'). .
וּמִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁאָדָם שֶׁקָּנָה אָמָה עִבְרִיָּה וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וְכָעֵת הִגִּיעַ זְמַן שִׁחְרוּרָהּ - מִן הָרָאוּי וְהֶהָגוּן הוּא שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ אָדוֹן אֶת אֲמָתוֹ וְיִשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה הוּא אוֹ בְּנוֹ, וְלֹא יִשְׁלָחֶנָּה סְתָם כָּךְ לָעוֹלָם הַגָּדוֹל לְבַדָּהּ. וְזֶה מִשּׁוּם הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁחַיָּב כְּלַפֶּיהָ עַל שֶׁשֵׁרְתָה וְשִׁמְּשָׁה אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת בְּבֵיתוֹ בְּאוֹתָם שָׁנִים, עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לְהָעֲדִיפָהּ עַל אֲחֵרוֹת וְלִישָׂאֶנָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ בְּחִנָּם אֶלָּא שִׁלֵּם עָלֶיהָ וְקְנָאָהּ בְּכֶסֶף מָלֵא - עִם כָּל זֹאת גִּלְּתָה הַתּוֹרָה רִגְשׁוֹת הַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֶּיהָ, עַד כְּדֵי שֶׁעוֹדְדָה אֶת הַבְּעָלִים לִישָׂאֶנָּה.
בִּכְלַל הַדְּבָרִים, רמב''ם הלכות עבדים (פרק ד' הלכה י''א). ומכל מקום ראה בשו''ת זרע אברהם (סימן כ''ב) שחידש שאם הגוי יש לו בן שהתגייר רשאי האב למכור ביתו לגוי. שֶׁאֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה אֶלָּא לְאָדָם שֶׁיָּכוֹל הוּא אוֹ בְּנוֹ לְיַעֲדָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְלָכֵן אֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ, אוֹ לְגוֹי, שֶׁכֵּן בָּהֶם לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיִּשָּׂאוּהָ לְאִשָּׁה.
נִשּׂוּאֵי הָאָמָה לַאֲדוֹנָהּ הִנָּם מֻתְנִים בְּהַסְכָּמַת הָאָמָה, שֶׁאִם לֹא חֲפֵצָה בְּכָךְ יְכוֹלָה הִיא לְמָאֵן. וְאִם רָצְתָה מִיָּד אוֹמֵר לָהּ הָאָדוֹן אוֹ בְּנוֹ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים ''הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי'' בְּטֶרֶם סִיּוּם תְּקוּפַת עַבְדוּתָהּ, וּבָזֶה נַעֲשֵׂית הִיא לְאִשְׁתּוֹ מִבְּלִי לִיתֵן לָהּ דָּבָר כן הובא בגמרא (קדושין י''ח-י''ט) וכן פסק הרמב''ם (בהלכות עבדים פרק ד' הלכה ז'-ח'). וחלות הקדושין הם על סמך המעות שקיבל אביה בעת שקנאה האדון. .