אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אִסּוּר נוֹסָף לְמֵדִים ראה רש''י ז''ל בפירושו על התורה שם. רַבּוֹתֵינוּ מִפָּסוּק זֶה, וְהוּא הֶעָווֹן הַפְּלִילִי וְהֶחָמוּר שֶׁל קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת. שֶׁלֹּא יְקַבֵּל אָדָם דִּבְרֵי שִׁמְצָה שֶׁמְּסַפְּרִים לוֹ עַל הַזּוּלָת, וְיִמְשֹׁךְ אֶת יָדוֹ מִלָּדוּן וְלִשְׁפֹּט אֶת הַמְדֻבָּר. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר יוֹתֵר קָשֶׁה וּמַזִּיק לָאָדָם כְּמוֹ הַפְּתָיוּת וְהַתְּמִימוּת לְהַאֲמִין לְכָל דָּבָר שֶׁשּׁוֹמֵעַ.

אָדָם חָכָם צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁרֹאשׁוֹ וְשִׂכְלוֹ הֵם מְקוֹם שְׁכִינַת נִשְׁמָתוֹ, וּלְמָקוֹם מְקֻדָּשׁ שֶׁכָּזֶה לֹא מַכְנִיסִים כָּל דָּבָר. יָדוּעַ שֶׁבְּמִבְנִים צִבּוּרִיִּים נִצָּב שׁוֹמֵר בַּפֶּתַח הָעוֹמֵד וּבוֹדֵק כָּל אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ בִּבְגָדָיו חָלִילָה אֵיזֶה כְּלִי מַשְׁחִית אוֹ חֹמֶר נֶפֶץ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְזֶה עַל אַף שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם בְּעָיָה מְיֻחֶדֶת עִם אוֹתוֹ אֶחָד. כָּךְ עֲשֵׂה גַּם אַתָּה בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהַכְנִיס לְרֹאשְׁךָ דְּבָרִים עַל פְּלוֹנִי וְעַל אַלְמוֹנִי, בְּדֹק מִיהוּ הָאוֹמֵר? וְהַאִם בֶּאֱמֶת נֶאֱמָן וְזָהִיר וְדַיְּקָן הוּא בְּדִבּוּרוֹ אוֹ לֹא? וּמָהֶם הַדְּבָרִים הָאָמוּרִים - הַאִם בָּטוּחַ שֶׁכֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים הֵם, אוֹ שֶׁמָּא סֻלְּפוּ וְהֻמְצְאוּ בְּמִתְכַּוֵּן אוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן? אַל תַּכְנִיס כָּל דָּבָר לָרֹאשׁ. רֹאשְׁךָ אֵינוֹ מַחְסָן! וּלְעִתִּים דָּבָר אֶחָד מְקֻלְקָל גּוֹרֵם שֶׁגַּם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבְּרֹאשְׁךָ יַסְרִיחוּ וְיֹאבְדוּ! וראה את לשון הזהב של רבינו הרמב''ם ז''ל בצוואתו שכתב בזו הלשון: ''דע! כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש, ונותנים הם גבורה ובטח ונצח לגוף, ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק''. ושפתיים ישק.

כֹּחַ הַלָּשׁוֹן הוּא גָּדוֹל וְעָצוּם. וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל: ''הַלָּשׁוֹן הִיא הָרַכָּה שֶׁבָּאֵיבָרִים, וּבְכֹחָהּ לְשַׁבֵּר גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים''. ראה ספר ''החברה והשפעתה'' שהביא רעיון נפלא זה, ואכמ''ל. כָּל אָדָם יֵשׁ בּוֹ יִחוּדִיּוֹת וְגִוּוּן נִפְלָא שֶׁאֵין בְּזוּלָתוֹ, וְעִקַּר פְּעֻלַּת הַלָּשׁוֹן הָרָע הִיא לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַמַּעֲלָה וְהַיִּחוּדִיּוּת וּלְמָרְחָהּ בְּבֹץ וּבֶעָפָר שֶׁל שִׁמְצָה. וְלָכֵן הַנָּחָשׁ כן נאמר במדרש רבה בראשית (פרק י''ט). הַמְסַמֵּל אֶת עֲווֹן הַלָּשׁוֹן הָרָע נֶעֱנַשׁ בְּ''עָפָר תֹאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ'' שֶׁכָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם מִתְהַפְּכִים בְּפִיו לְעָפָר, וַאֲפִלּוּ אוֹכֵל מִינִים הַרְבֵּה עִם כָּל זֹאת לְעוֹלָם טַעַם עָפָר בְּפִיו.

כַּמָּה גִּבּוֹרִים נָפְלוּ בְּכֹחַ הַלָּשׁוֹן: אָדָם וְחַוָּה נִתְפַּתּוּ מִדִּבּוּר הַנָּחָשׁ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת כמו שכתוב ''והנחש היה ערום מכל חית השדה... ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון''. , וְאַף יוֹסֵף הַצַּדִּיק כִּמְעַט וְנָפַל בְּרֶשֶׁת אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו כמו שכתוב (בראשית ל''ט, י'): ''ויהי כדברה אל יוסף יום יום...ויבא הביתה לעשות מלאכתו'' ולפירוש אחד (סוטה ל''ו ע''ב) בא לעשות צרכיו עמה. , וְשִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר נִכְנַע וְגִלָּה סוֹד כֹּחוֹ לִדְלִילָה מֵרֹב דִּבּוּרָהּ עִמּוֹ כמו שכתוב (שופטים ט''ז, ט''ז): ''ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות''. . שֶׁכֹּחַ הַדִּבּוּר גָּדוֹל אַף יוֹתֵר מִכֹּחַ הַמַּעֲשֶׂה. וּמִכָּךְ יִלְמַד אָדָם לְהִזָּהֵר מִשְּׁמִיעַת דְּבָרִים שְׁלִילִיִּים הָעֲלוּלִים לְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

וְאָדָם הַהוֹלֵךְ בְּעֶזְרַת ה' בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן ולעיתים האמור מופנה כלפי האדם עצמו, שלא יחשוד בפלוני ולא יטה לבו להכריע את זולתו לכף חובה ולדונו לאויב או לשונא חס ושלום. והדברים קלים לאומרם וקשים ליישמם. ויזכנו ה'. לִבְנֵי הָאָדָם לְהוֹלִיכוֹ שׁוֹלָל אַחַר דִּבְרֵיהֶם, וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה אוֹ דְּבַר רְכִילוּת הַמֻּשְׁמָע בְּפָנָיו, הֲרֵי זֶה הָאָדָם הָרָאוּי לָדוּן אֶת עַצְמוֹ וְאֶת אֲחֵרִים מִבְּלִי לַחְשֹׁשׁ שֶׁמַּפְעִיל הוּא שִׁקּוּלִים רִגְשִׁיִּים מֻטְעִים בְּדִינָיו וּבִפְסָקָיו. עִמּוֹ רָאוּי לְהִתְיַעֵץ, וּבְחֶבְרָתוֹ הָגוּן לְהָסֵב, קָחֵהוּ לְךָ לְיָדִיד וֶהֱיֵה לְפָנָיו כְּתַלְמִיד.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה