המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
לָאו מִן הַתּוֹרָה זֶה מֻפְנֶה כְּלַפֵּי הַדַּיָּן בְּעֵת שֶׁנִּגַּשׁ הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲנוֹת הַתּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע וְלִפְסֹק אֶת דִּינָם, לְבַל יִשְׁמַע אֶת אֶחָד הַצְּדָדִים עַד שֶׁיַּגִּיעַ גַּם הַצַּד הַשֵּׁנִי. וְזֶה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אַף אֶחָד מֵהַצְּדָדִים לְסַלֵּף אֶת דְּבָרָיו אוֹ לְשַׁקֵּר מִבְּלִי שֶׁהַצַּד הַשֵּׁנִי יַכְחִישׁוֹ כן פירש רש''י ז''ל על התורה שם. וראה בגמרא (שבועות ל' ע''א) שלמדו איסור זה מהפסוק ''מדבר שקר תרחק''. . בְּנוֹסָף עַל כָּךְ: טֶבַע הָאָדָם הוּא שֶׁהָרֹשֶׁם הָרִאשׁוֹנִי שֶׁמְּקַבֵּל הוּא עַל הַזּוּלַת הִנּוֹ בַּעַל כֹּחַ הַשְׁפָּעָה גָּדוֹל מְאֹד, וְגַם אִם יִרְצֶה לְאַחַר מִכֵּן לְשַׁנּוֹתוֹ יִהְיֶה הַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד. וְעַל כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַדַּיָּן צַד אֶחָד שֶׁלֹּא בְּנוֹכְחוּת הַשֵּׁנִי בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל רֹשֶׁם רִאשׁוֹנִי עַל הַמִּקְרֶה וְהַדָּבָר יִקָּבַע בְּלִבּוֹ ראה ב''כסף הקדשים'' על השלחן ערוך (חושן משפט סימן י''ז) שכתב כעין זה. .
אִסּוּר זֶה קִבְּלוּ ראה שבועות (ל' ע''א) שרב כהנא דרש זאת מהפסוק ''לא תשא שמע שוא''- לא תשיא. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁתָּקֵף הוּא אַף כְּלַפֵּי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעַצְמָם, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּ אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי הַדַּיָּנִים אֶלָּא בְּנוֹכְחוּת בַּעַל הַדִּין הַשֵּׁנִי. וְלָכֵן על פי אימרת רבה בר רב הונא בשבועות (ל' ע''ב). והובא בשלחן ערוך (חושן משפט סימן י''ז סעיף ה'). ועיין עוד באחרונים שם מה שכתבו בנידון ואכמ''ל. אָמְרוּ שֶׁתַּלְמִיד הַמִּתְדַּיֵּן עִם אַחֵר בִּפְנֵי רַבּוֹ לֹא יַקְדִּים לָבוֹא אֵלָיו אֲפִלּוּ לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָלַךְ לְסַדֵּר לְפָנָיו טַעֲנוֹתָיו.