אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - שְׂמַח בְּנִי בְּחֶלְקְךָ

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - שְׂמַח בְּנִי בְּחֶלְקְךָ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

יָדוּעַ שֶׁהַטַּעַם הַפְּשָׁטִי וְהָעִקָּרִי לְמִצְוַת הַשְּׁבִיתָה בְּשַׁבָּת הוּא בִּכְדֵי שֶׁיָּנוּחוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּלַאכְתָּם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בּוֹ שָׁבַת וּפָסַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּלַאכְתּוֹ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, וּכְפִי שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה: שמות כ''ג, י''ב. ''וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְכוּ'''. וְהִנֵּה עִקַּר הַמְּנוּחָה הַמּוֹעִילָה לָאָדָם בֶּאֱמֶת הִיא מְנוּחַת הַדַּעַת וְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אֵין לָאָדָם מְנוּחָה אַף בְּשָׁכְבוֹ עַל עַרְשׂוֹ וִיצוּעוֹ ולכן בדיני השבת מצינו דין מיוחד של ''מלאכת מחשבת אסרה התורה'', שעיקר החיוב הוא על המחשבה שבמלאכה ולא על גוף המעשה. וכדרשת חז''ל על הפסוק ''ששת ימים תעשה כל מלאכתך'' – שתראה במחשבתך כאילו כל מלאכתך עשויה. וכל זה שלא כמו שחושבים המון העם שתכלית השבת היא למנוחת הגוף, בשינה ואכילה ושתיה, שזה אינו. אלא כל אלו הם רק אמצעים לאדם לסייעו להגיע בנקל אל המנוחה ואל הנחלה האמיתית – היא מנוחת הנפש והרוח. וכמו שאומרים אנו בתפילת השבת ''מנוחת אמת ואמונה, מנוחה שאתה הוא רוצה בה''. וד''ל. .

וְנִרְאֶה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁבָּאָה הַתּוֹרָה לִרְמֹז לָאָדָם שֶׁמְּנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה יוּכַל הוּא לִמְצֹא רַק אִם יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת מֵהַתְּחוּם וּמֵהַמִּסְגֶּרֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִיק לוֹ, וְשֶׁלֹּא לִיתֵן עֵינָיו עַל אֲחֵרִים לִרְאוֹת מַה יֵּשׁ לָהֶם וּבַמֶּה הֵם מְעֻלִּים מִמֶּנּוּ. כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד, וְגַם אִם יִהְיֶה לָאָדָם כָּל טוּב שֶׁבָּעוֹלָם וְלַחֲבֵרוֹ יִהְיֶה מְעַט יוֹתֵר - מִיָּד תִּשְׁתַּלֵּט עָלָיו הַקִּנְאָה וּתְכַלֶּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וכמו שכתוב בהמן הרשע שהיה לו עושר וכבוד בלי גבול, ונתעלה מעל כל השרים ועבדי המלך, ועם כל זאת אמר (אסתר ה', י''ג): ''וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך''. וכך הסבירו המפרשים את המאמר ''צרת רבים חצי נחמה'': שתמיד צרת האדם היא כפולה: למה לי אין, ולמה לשני יש. אבל כשהיא צרת רבים – אזי חצי מהנחמה כבר יש לו, בכך שגם לשני אין... . מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַמִּסְתַּכֵּל רַק עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ לְרֵעוֹ - עַל יְדֵי כֵּן זוֹכֶה לִהְיוֹת תָּמִיד שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְתָנוּחַ דַּעְתּוֹ וְתָגֵל וְתִשְׂמַח נַפְשׁוֹ.

וְכָךְ אָמַר ראה ספר חובות הלבבות (שער הבטחון פרק ז'). אַחַד הַחֲכָמִים: ''מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי בַּבֹּקֶר בְּמַצָּב מְסֻיָּם וְהִתְאַוֵּיתִי לְהִמָּצֵא בְּמַצָּב אַחֵר''. וְהַמַּשְׂכִּיל לִקְנוֹת בְּנַפְשׁוֹ מִדָּה נִפְלָאָה זוֹ אָכֵן זוֹכֶה לִטְעֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת הָעוֹלָם הַבָּא כך הובא מהרה''ק רבי נחמן מברסלב זיע''א בליקוטי עצות כי כהשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, שאין בו שום חוסר כלל. .

הובא בספר ''המחנך'' עמוד 58. ראה שם. מַעֲשֶׂה הָיָה בַּחֲבוּרַת יְדִידִים שֶׁהֵסֵבּוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן בַּסְּעוּדָה, וּבֵינֵיהֶם הָיָה אֶחָד סֻמָּא (עִוֵּר). וְהִנֵּה הִגִּישׁ בַּעַל הַבַּיִת אֶת קַעֲרַת הָאֹכֶל, וְהָיָה כָּל אֶחָד נוֹטֵל חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד מִן הַקְּעָרָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לִידֵי הַסֻּמָּא כְּשֶׁבְּתוֹכָהּ אַךְ כַּנְפֵי וּשְׁיָרֵי תּוֹסָפוֹת. נָטַל הַסֻּמָּא אֶת שֶׁבַּקְּעָרָה וְאָכַל, וּמִיַּד הֵחֵל לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת בַּעַל הַבַּיִת עַל הָאֲרוּחָה הַטְּעִימָה וְהַמְשֻׁבַּחַת.

לָחַשׁ לוֹ אַחַד הַמְסֻבִּים בְּשֶׁקֶט: אִלּוּ רָאִיתָ מֶה הָיָה בַּקְּעָרָה, וּמַה נָּטְלוּ אֵלּוּ שֶׁלְּפָנֶיךָ, לֹא הָיִיתָ מְהַלֵּל כָּל כָּךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת עַל מַה שֶּׁאָכַלְתָּ.

אָמַר לוֹ הַסֻּמָּא: אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אַךְ מִי אָמַר שֶׁבֶּאֱמֶת כְּדַאי הָיָה לִרְאוֹת זֹאת? הֲרֵי עַתָּה שֶׁלֹּא רָאִיתִי הָיָה מַאֲכָלִי עָרֵב וְטָעִים יוֹתֵר מִכֹּל!

וְהַלֶּקַח מוּבָן מֵאֵלָיו...

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה