המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה
הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִקְפִּידָה שֶׁכְּדֵי לִזְכּוֹת לְהִקָּרֵא חֵלֶק מֵעַם הַיְּהוּדִים צָרִיךְ הַגֵּר לִהְיוֹת מֻשְׁלָם, וְלֹא מַסְפִּיק לַעֲבֹר רַק חֵלֶק מִתַּהֲלִיךְ הַהִתְגַּיְּרוּת בִּכְדֵי לְהִכָּלֵל בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
פְּעָמִים רַבּוֹת אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים הַמְזַלְזְלִים בְּמִצְווֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת, וּבְכָל זֹאת קוֹרְאִים לְעַצְמָם ''שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת''. אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ תּוֹרַת אֱמֶת לֹא מְקַבֶּלֶת זֹאת, אֶלָּא עָלֶיךָ לִהְיוֹת כָּל כֻּלְּךָ דָּבֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ וְרַק אָז תִּקָּרֵא עֶבֶד ה' אֲמִתִּי. וְלָכֵן פּוֹסֵק הָרַמְבָּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו שֶׁאָדָם הַמְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן בְּדִקְדּוּק רַב, רַק מִצְוָה אַחַת מִדְּאוֹרָיְתָא אוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אוֹמֵר הוּא שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ וּמְעֻנְיָן לְקַיְּמָהּ - הֲרֵי זֶה נִקְרָא מוּמָר לְאוֹתוֹ דָּבָר. וְרַבֵּנוּ יוֹנָה זַ''ל בְּסִפְרוֹ עיין שם בשער הראשון מה שכתב באורך בנושא. ''שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה'' הִמְשִׁיל זֹאת לְעֶבֶד שֶׁיֹּאמַר לְרַבּוֹ ''כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר לִי אֶעֱשֶׂה, חוּץ מִדָּבָר אֶחָד שֶׁאוֹתוֹ לֹא אֶעֱשֶׂה'' - הֲרֵי שֶׁבָּזֶה שָׁבַר אֶת עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו וְאֵינוֹ נִקְרָא כְּלָל ''עֶבֶד''.
מִדַּת הַשְּׁלֵמוּת הִיא אֶחָד מִתְּנָאֵי הַיְסוֹד שֶׁבְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל. וּמָצִינוּ ראה מדרש תנחומא פרשת שמיני פיסקה ט' בשם רבי שמעון. בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ''וַיְהִי'' אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר. שְׁאָלוּהוּ חֲכָמִים וַהֲלֹא בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה כָּתוּב ''וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר'' וְזוֹ שֶׁל שִׂמְחָה? אָמַר לָהֶם אַף זוֹ אֵינָהּ שֶׁל שִׂמְחָה! שֶׁכֵּן הָיוּ הַדְּבָרִים חֲסֵרִים תִּקּוּן - הַחִטִּים לִטְחֹן, הַצֶּמֶר לִגְזֹז וְכוּ', וְכֵיוָן שֶׁהַבְּרִיאָה חֲסֵרָה אֵין זוֹ שִׂמְחָה. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ.
וּמִדְּבָרִים אֵלּוּ לָמַדְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁבִּדְבָרִים חֲשׁוּבִים וּמַהוּתִיִּים כָּל חִסָּרוֹן קָטָן בַּשְּׁלֵמוּת מְהַוֶּה וְנֶחְשַׁב לְחִסָּרוֹן גָּדוֹל. וּכְמוֹ שֶׁכָּל בַּר דַּעַת מֵבִין שֶׁבָּחוּר שֶׁיֹּאמַר לִמְשֻׁדַּכְתּוֹ ''כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֶהְיֶה לָךְ לְבַעַל אוֹהֵב וּמָסוּר, רַק פַּעַם בְּשָׁנָה בִּרְצוֹנִי לִהְיוֹת בַּעַל לְאִשָּׁה אַחֶרֶת'' - יְאַבֵּד בְּכָךְ אֶת כָּל הַקֶּשֶׁר עִמָּהּ! כָּךְ גַּם כֵּן רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּהְיֶה כָּל כֻּלָּנוּ שֶׁלּוֹ, וְרַק שֶׁלּוֹ.
יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ הַחוֹשְׁבִים שֶׁהָעִקָּר לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַ''גְּדוֹלִים'' כְּמוֹ לֹא לִגְנֹב וְלֹא לִרְצֹחַ, אֲבָל בִּפְרָטֵי הַמִּצְווֹת וּבְדִקְדּוּקָן אֵינָם נִזְהָרִים, כְּמוֹ כן כתב הרמב''ם בהלכות תשובה פרק ד' הלכה ד'. והביא שזהו אחד מהדברים המעכבים ומונעים מהאדם להתעורר לתשובה. מִלֶּאֱכֹל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ - שֶׁזֶּהוּ אֲבַק גֶּזֶל, שהמלבין פני חבירו ברבים כאילו שפך את דמו, כידוע. וּמִלְּהוֹכִיחַ אָדָם בִּפְנֵי אֲחֵרִים לְלֹא הַצְדָּקָה - שֶׁזֶּהוּ אֲבַק רֶצַח, כן הזהיר רבי יוסי בן יוחנן איש ירושלים באבות (פרק א' משנה ה') שהמרבה שיחה עם האשה הרי זה גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם. וּמִלְּשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה יְתֵרָה עִם אִשָּׁה זָרָה - שֶׁזֶּהוּ אֲבַק גִּלּוּי עֲרָיוֹת. אֲנָשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ עָנְשָׁם חֲמוּר עוֹד יוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת הָאָסוּר וְאֶת חֻמְרָתוֹ, וְעָם כָּל זֹאת מַשְׁקִיטִים אֶת מַצְפּוּנָם בְּכַמָּה דְּבָרִים שֶׁאָכֵן הֵם מְקַיְּמִים. אֲבָל יְהוּדִי אֲמִתִּי אֵינוֹ מְוַתֵּר אֲפִלּוּ עַל קֻצּוֹ שֶׁל יוֹ''ד, וְנִזְהָר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וּבְכָל פְּרָט וְסָעִיף בַּהֲלָכָה.