המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הַתּוֹשָׁב הוּא גּוֹי שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אַךְ עֲדַיִן נִשְׁאַר בְּגוֹיוּתוֹ וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הַשָּׂכִיר הוּא גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, וּכְבָר מָלוּ אוֹתוֹ לְשֵׁם גֵּרוּת, אַךְ עֲדַיִן לֹא הִשְׁלִים אֶת גֵּרוּתוֹ בִּטְבִילַת הַמִּקְוֶה, וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא נִקְרָא שֶׁבָּא בִּבְרִית עִם יִשְׂרָאֵל. וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ אֵינָם רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל מִקָּרְבַּן הַפֶּסַח, אֶלָּא דַּוְקָא גֵּר שָׁלֵם הַמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְדִינֶיהָ הוּא הָרַשַּׁאי לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר הַקָּרְבָּן.