המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה
חֲכָמֵינוּ זַ''ל מְגַלִּים שֶׁכַּאֲשֶׁר קוֹרֶה לָאָדָם דָּבָר כָּל שֶׁהוּא, בֵּין טוֹב וּבֵין רַע, וַאֲפִלּוּ מִבְּלִי שֶׁהִתְכַּוֵּן וּמִבְּלִי לֵידַע - לֹא סְתָם קָרָה הַדָּבָר. אִם הִתְגַּלְגֵּל דָּבָר עַל יָדְךָ, טוֹב אוֹ רַע, וַדַּאי יֵשׁ סִבָּה וְטַעַם לַדָּבָר. לֹא סְתָם נִתְקַלְתָּ בְּיָדִיד וָתִיק וְסִיַּעְתָּ לוֹ לְהַגִּיעַ לְיַעֲדוֹ. לֹא בְּמִקְרֶה נִזְדַּמְּנָה לְיָדְךָ מִצְוָה פְּלוֹנִית, וְלֹא לְחִנָּם שָׁלַחְתָּ אֶת יָדְךָ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ לְמֶתֶג הַחַשְׁמַל וְהִדְלַקְתָּ אוֹר מִבְּלִי לְהִתְכַּוֵּן. הָיָה דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְכָךְ וְגָרַם לְךָ לְהַגִּיעַ לְאוֹתוֹ הָעִנְיָן. וְזֶהוּ עֹמֶק אבות פרק ד' משנה ב'. מַאֲמַר חֲזַ''ל ''מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה''. שֶׁאִם הִתְגַּלְגְּלָה לְיָדְךָ מִצְוָה מִבְּלִי שֶׁתִּתְכַּוֵּן וַדַּאי הַדָּבָר שֶׁלִּפְנֵי כֵן עָשִׂיתָ מִצְוָה אַחֶרֶת שֶׁגָּרְרָה אֶת זוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ אִם נִכְשַׁלְתָּ בַּעֲבֵרָה וַאֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אוֹ בְּשׁוֹגֵג דַּע לְךָ כִּי לֹא סְתָם הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר לְיָדְךָ, אֶלָּא עֲבֵרָה קוֹדֶמֶת שֶׁבְּיָדְךָ הִיא זוֹ שֶׁגָּרְרָה לְיָדְךָ עֲבֵרָה נוֹסֶפֶת.
לֹא רַק בָּאָדָם שַׁיָּךְ כְּלָל זֶה, אֶלָּא גַּם בִּשְׁאָר הַנִּבְרָאִים. כְּגוֹן מַה אימרת רבי יוסי בערכין (י''א ע''ב). ופירש רש''י ז''ל שם שזה מה שאמרו חז''ל ''בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל''. שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: ''מְגַלְגְּלִין זְכוּת לַיּוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב''. שֶׁיּוֹם בַּשָּׁנָה שֶׁאֵרְעוּ בּוֹ דְּבָרִים טוֹבִים מְסֻגָּל הוּא שֶׁיֶּאֶרְעוּ בּוֹ עוֹד דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ, וְכֵן לְהֵפֶךְ.
וְאַף בְּבַעֲלֵי חַיִּים יבמות צ''ט ע''ב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּבָּ''ה מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן. וְלָכֵן אוֹתָהּ בְּהֵמָה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדָהּ אִבּוּד נֶפֶשׁ אָדָם וַדַּאי שֶׁחוֹב גָּדוֹל הָיָה לָהּ שֶׁגָּרַר לְיָדָהּ דָּבָר שֶׁכָּזֶה, וְעַל כֵּן אֵין לָנוּ לֵהָנוֹת מִבְּשָׂרָהּ כְּלָל.
מִדַּרְכֵי הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ שֶׁכַּאֲשֶׁר נִדְרָשׁ לְהָבִיא עַל הָאָדָם חָלִילָה יִסּוּרִין אוֹ צָרוֹת - בְּהֶכְרַח הוּא שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּנָּזֵק אוֹ יִצְטַעֵר מֵהַדָּבָר, בְּמֵישָׁרִין אוֹ בַּעֲקִיפִין, יְהֵא רָאוּי לְכָךְ. שֶׁאִם לֹא כֵן עָשִׂינוּ חָלִילָה אֶת מִשְׁפַּט ה' מְעֻוָּת, שֶׁאֵיךְ יִצְטַעֵר אָדָם בְּדָבָר שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ?! לָכֵן אִם מַגִּיעַ לִפְלוֹנִי מְנָת יִסּוּרִין - צָרִיךְ שֶׁגַּם לְאִשְׁתּוֹ הַמִּצְטַעֶרֶת עִמּוֹ יַגִּיעוּ הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ, וְגַם לְמַכָּרָיו שֶׁכּוֹאֲבִים אֶת כְּאֵבוֹ, וּלְמַעֲסִיקוֹ שֶׁבְּעִקְבוֹת הַדָּבָר צָרִיךְ לְשַׁחְרְרוֹ מֵהָעֲבוֹדָה לְטִפּוּל בְּיִסּוּרָיו, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.
וְיוֹתֵר מִזֶּה: אִם פְּלוֹנִי מַגִּיעִים לוֹ יִסּוּרִין שֶׁל בִּזְיוֹנוֹת - הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל אֵלָיו הַדָּבָר עַל יְדֵי אָדָם שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ ענֶשׁ שֶׁל מְבַזֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ הַחַי וְהַדּוֹמֵם שֶׁיְּיַסְּרוּהוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ שֶׁכָּזֶה וכן להיפך דבר טוב מגלגלין לאדם רק אם סובביו ראוים לו. ולכן אמרו (כתובות כ''ח ע''ב) שצדיקים אין הקב''ה מוציא תקלה מתחת ידם. . וּבְכָךְ גַּם הַשָּׁלִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת שְׁלִיחוּת הַבּוֹרֵא יֵעָנֵשׁ עַל דָּבָר הַמַּגִּיעַ לוֹ וְלֹא עַל חִנָּם.
וּמִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן מְעַט בְּדַרְכֵי הַשְׁגָּחָה אֵלֶּה יַעֲמֹד נִפְעָם לְנֶגֶד הַחָכְמָה הַמֻּפְלָאָה וְהָאֱלֹקִית הַנִּדְרֶשֶׁת לְדָבָר שֶׁכָּזֶה, מַה שֶּׁמַּכְרִיחַ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ''ל שֶׁלִּמְדוּנוּ אימרת רבי חנינא בחולין (ז' ע''ב). ''אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְמַעְלָה''. אֲפִלּוּ מַכָּה קְטַנָּה בָּאֶצְבַּע תֵּדַע שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים עַד שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן מְאֹרָעוֹת גְּדוֹלִים בְּחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, נְעִימִים אוֹ לְהֵפֶךְ, כֻּלָּם מְחֻשָּׁבִים בְּחֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק לְהַפְלִיא. וּמֶסֶר זֶה גִּלֵּם הִלֵּל הַזָּקֵן בְּאָמְרוֹ לְגֻלְגֹלֶת אַחַת שֶׁרָאָה שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם: אבות פרק ב' משנה ו'. ''אַתְּ דְּאַטַפְתְּ - אַטְפוּך, וְסוֹף מְטַיְפַיִךְ יְטוּפוּן'' (תַּרְגּוּם: אַתְּ שֶׁהָרַגְתְּ - הֲרָגוּךָ, וְסוֹף מְהָרְגַיִךְ - שֶׁיַּהַרְגוּם גַּם כֵּן) וידוע כי גדולי ישראל תמיד היו ''יראי הוראה'' וחוששים ונזהרים לבל תצא תקלה מתחת ידם. ואם בכל זאת היה קורה חלילה שהתגלגל על ידם דבר לא טוב מיד היו עושים חשבון נפש מעמיק לבדוק ולברר בעבור מה התגלגל לידם אותו הדבר. ועל כך תיקן רבי נחוניה בן הקנה (ברכות כ''ח ע''ב) שיתפלל אדם ויבקש לפני שמתחיל את לימודו ''יהי רצון מלפניך שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וכו'''. שאין לך תקלה גדולה מזו שאדם טועה בהוראה ונמצא מכשיל את הרבים ה' ישמרנו ויצילנו. וזו היתה גם כן תפילתו של דוד המלך ע''ה שאמר ''אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו'' ופירשו (ברכות י''ז ע''ב) שביקש שלא יצא ממנו תלמיד או בן שאינו הגון ונמצא שנתגלגלה חובה על ידו. .