המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא שֶׁבְּאִם יִמָּצֵא שׁוֹר אוֹ כָּל בַּעַל חַיִּים אַחֵר שֶׁהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, קָטָן אוֹ עֶבֶד, אֶחָד דִּינוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר לְהִסָּקֵל לַמָּוֶת. וּבְנוֹסָף עַל כָּךְ אָסְרָה הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לָקְחוּ אֶת הַשּׁוֹר וּשְׁחָטוּהוּ לִפְנֵי סְקִילָתוֹ בִּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּכָל זֹאת בְּשָׂרוֹ אָסוּר בָּאֲכִילָה. וְטַעַם הַדָּבָר הוּא שֶׁהוֹאִיל וְיָצְאָה תַּקָּלָה שֶׁכָּזוֹ מִתַּחַת יָדוֹ אֵין זֶה מִן הָרָאוּי לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ. וְעַל אַף שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת וּתְבוּנָה, עִם כָּל זֹאת נִצְטַוֵּינוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְלִפְרֹשׁ מֵאֲכִילָתוֹ.