המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - קְדֻשַּׁת הַמַּחֲנֶה
בַּחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים מֻזְכָּרוֹת הַרְבֵּה מִדּוֹת רָעוֹת וּמְגֻנּוֹת מֵהֶן אָנוּ מְצֻוִּים לָסוּר, כְּמוֹ הַגַּאֲוָה וְהַקִּנְאָה וְהָאַכְזָרִיּוּת וְעוֹד. אוּלָם מִדָּה אַחַת נֶאֱמַר עָלֶיהָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָהּ, כְּפִי שֶׁמּוּבָא ספרי סימן קנ''ז. ועוד ראה במסכת סנהדרין (ק''ו ע''א). בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר בִּלְעָם הָרָשָׁע: ''אֱלֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה שׂוֹנֵא זִמָּה''.
מִצְווֹת רַבּוֹת נִצְטַוֵּינוּ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְאַף עֳנָשִׁים כְּבֵדִים הוּטְלוּ עַל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן. אוּלָם עַל דָּבָר אֶחָד וְיָחִיד נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁמֵּסִיר הַקָּבָּ''ה אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ מִן הָאָדָם וּמַפְקִירוֹ בִּידֵי מִקְרֵי הָעוֹלָם: ''וְלֹא יִרְאֶה בְּךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ''!
אָדָם הַהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו וְיִצְרֵי לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְרַסֵּן אֶת עַצְמוֹ מִן הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים עָלָיו, עָלוּל הוּא לָרֶדֶת וּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגוֹת שְׁפֵלוֹת וּנְמוּכוֹת בְּיוֹתֵר מֵעֵבֶר לְכָל רַעְיוֹן. בִּהְיוֹת שֶׁהִתִּיר מֵעַל עַצְמוֹ אֶת אֲזִיקֵי הַתּוֹרָה וּגְדֵרוֹתֶיהָ שֶׁנִקְבְּעוּ וְנֶחְקְקוּ עַל יְדֵי בַּעַל הַיְצִירָה, אֲשֶׁר מִי כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לִיצִירָתוֹ וּמָה רַע.
וְלָכֵן יַשְׂכִּיל הָאָדָם לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה עַל בְּנֵי הָאָדָם לֹא מִתּוֹךְ צָרוּת עַיִן אוֹ רֹעַ חָלִילָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּאָגָה וַחֲפִיצָה בְּהַצְלָחַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ צִוְּתָה וְאָסְרָה עָלֵינוּ מַה שֶּׁאָסְרָה. וְכָל הַמְקַיֵּם אֲמָרֶיהָ וְשׁוֹמֵר מִצְווֹתֶיהָ - הָרֶוַח הוּא כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ.
וּבִכְדֵי לְהָבִין עַד כַּמָּה חָמוּר הַדָּבָר, וְעַד כַּמָּה מָצְאָה הַתּוֹרָה לְנָכוֹן לְהַרְחִיקֶנּוּ מֵעִנְיָן זֶה, הוּבָא סנהדרין ע''ה ע''א. בַּגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, וּמֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ וְחֶשְׁקוֹ בָּהּ הֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא (נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע וְחוֹלֶה) וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים עַל כָּךְ וְאָמְרו שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ. מִשֶּׁשָּׁמְעוּ זֹאת חֲכָמִים פָּסְקוּ: יָמוּת וְלֹא תִּבָּעֵל לוֹ! אָמְרוּ הָרוֹפְאִים לְכָל הַפָּחוֹת תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה וְאוּלַי יִתְרַפֵּא, וּפָסְקוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְלֹא תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה! אָמְרוּ לְכָל הַפָּחוֹת יַעֲמֹד וִיסַפֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְגַם עַל כָּךְ פָּסְקוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְלֹא יְסַפֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר! ומכאן ילמד אדם עד כמה חמור הדבר להרבות בשיחה עם אשה, וכל שכן לחיצת יד וכיוצא בזה, שהם מיסודי הדת שעליהם אין שום מקום לפשרות. וכל זה לאפוקי מאותם ריקים ומנוערים הלובשים חלוקא דרבנן ומתעטפים באיצטלא של ''רבנים'' שאינה ראויה להם ומפרסמים ''פסקי הלכה'' להתיר את האסור בלחיצת יד ובכיוב''ז מטעמים אשר אין להם שום שום שחר ובשקר יסודם והכל כדי למשוך תשומת לב. ה' יצילנו. וְדָבָר זֶה נִפְסַק לַהֲלָכָה בָּרַמְבָּ''ם זַ''ל פרק ה' הלכה ט'. ודע: כי הדברים אמורים אף בפנויה, כל שכן וכל שכן באשת איש החמורה. בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה.
גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת תִּקְּנוּ וְהִנְהִיגוּ הַנְהָגוֹת רַבּוֹת בִּכְדֵי לְהַפְרִישׁ וּלְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וּבֵינֵיהֶן, שֶׁאָדָם הַנִּצְרָךְ לְדַבֵּר עִם אִשָּׁה בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם אֲזַי נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִקְרָא בִּשְׁמָהּ הַפְּרָטִי וְלֹא בְּגוּף רִאשׁוֹן הַמְעוֹרֵר הַרְגָּשַׁת קִרְבָה וְחִבָּה, אֶלָּא מִדַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת שֶׁיֹּאמַר ''אַתֶּם'' אוֹ ''לָכֶם'' וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, וְהַכֹּל בְּלָשׁוֹן קְצָרָה וּנְקִיָּה.
וּכְפִי שֶׁסֻּפַּר ערובין נ''ג ע''ב. בַּגְּמָרָא עַל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשׁ אֶת בְּרוּרְיָה אֵשֶׁת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס זִיעָ''א וְשָׁאַל אוֹתָהּ: בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לְלוּד? אָמְרָה לוֹ: גְּלִילִי שׁוֹטֶה! לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה? הָיָה לְךָ לְקַצֵּר לְשׁוֹנְךָ וְלִשְׁאֹל ''בְּאֵיזוֹ לְלוּד''! וּבִינוּ נָא: מִי אָמַר? תַּנָּא קָדוֹשׁ (שֶׁוַּדַּאי שָׁמַר עַל עֵינָיו...), וּלְמִי אָמַר? לְאֵשֶׁת תַּנָּא קָדוֹשׁ (שֶׁוַּדַּאי הָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּהּ וּמְעֻטֶּפֶת בִּצְנִיעוּת...), וְעִם כָּל זֹאת הָיָה צָרִיךְ יוֹתֵר לְנַפּוֹת וּלְקַצֵּר בְּדִבּוּרוֹ. וְכָל אֶחָד כְּבָר יַעֲשֶׂה ''קַל וָחֹמֶר'' לְעַצְמוֹ...
זָכִינוּ בְּדוֹרֵנוּ לְתוֹפָעָה נִפְלָאָה שֶׁל שִׁיבַת יִשְׂרָאֵל לַמְּקוֹרוֹת, וּלְהִתְקַיְּמוּת דִּבְרֵי הַנָּבִיא: ישעיה ס', ד'. עיין שם בדברי הנביא שחזה את כל התופעות הפלאיות והבלתי צפויות הפוקדות בחסדי ה' את דורנו... ''שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ'', כְּשֶׁרַבִּים זוֹכִים לָשׁוּב אֶל צוּר מַחֲצַבְתָּם אֶל חֵיק הַתּוֹרָה שֶׁיָּשְׁבָה לָהּ בְּקֶרֶן זָוִית וְהִמְתִּינָה לָרֶגַע בּוֹ יַכִּירוּ בָּנֶיהָ בַּאֲמִתּוּתָהּ וּבִנְחִיצוּתָהּ. וְהִנֵּה לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם קוֹרֶה שֶׁאָדָם מַתְחִיל לְהִתְקָרֵב לַתּוֹרָה וּלְהַכִּיר אֶת מִצְווֹתֶיהָ, וּמַגִּיעַ הַשָּׁלָב שֶׁעָלָיו לְהִמָּנַע מִלְּחִיצַת יָד לְנָשִׁים, וּבִכְלָל הַדְּבָרִים זֶה כּוֹלֵל דּוֹדוֹת, גִּיסוֹת, מַכָּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְ תהלים מ''ח, ו. הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ'', וְשׁוֹאֲלִים אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה? וּמַה קָּרָה? וּמַה יֵּשׁ בָּזֶה? וְנִהְיֵיתָ ''דּוֹס''?! וְאָדָם עָלוּל לְעִתִּים לְהִבָּהֵל אוֹ לְהֵחָלֵשׁ מִתְּגוּבוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ כְּבָר הִקְדִּימוּ הרמ''א בהגהתו הראשונה על השלחן ערוך (אורח חיים סימן א' סעיף א'). ומסתבר שכתב כן בהתחלה להורות זאת על כל הסעיפים הבאים... וְכָתְבוּ: ''לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה'''. כך אמר עקביא בן מהללאל במסכת עדיות (פרק ה') כשביקשו ממנו לשנות את דעותיו. עיין שם. מוּטָב (לְךָ) שֶׁתִּקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמֶיךָ, וְלֹא תֵּחָשֵׁב רָשָׁע פַּעַם אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא! וְאַשְׁרֵי הַשָּׂם דְּבָרִים אֵלּוּ לְנֶגֶד עֵינָיו, תהלים קי''ב, ז'. מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'!