המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַחַד הַגְּדָרִים שֶׁגָּדְרָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּעִנְיְנֵי אִישׁוּת הוּא שֶׁלֹּא יִקְרַב אִישׁ לִקְרוֹבוֹתָיו, וְלֹא לְאֵשֶׁת אִישׁ אַחֵר, שֶׁזֶּה מִדֶּרֶךְ יִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁלֹּא יָבוֹא אֶל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם יְשָׁרִים וּמְתֻקָּנִים.
בתחילת חלק אבן העזר. עיין שם. בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הוּבְאוּ מִי הֶן הַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת עַל הָאָדָם, וּמִי הֶן הַנָּשִׁים הַמֻּתָּרוֹת, וּבְאֵלוּ אֳפָנִים. וּפְעָמִים שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה אֲסוּרָה לָאָדָם רַק עַד זְמַן מְסֻיָּם, אוֹ רַק בְּמַצָּב כָּל שֶׁהוּא, וּמֵאָז כְּבָר נִתֶּרֶת לוֹ לְנָשְׂאָהּ.