המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים
יְדוּעָה הִיא אימרת רבי שמעון חסידא בכריתות (ו' ע''ב). דְּרָשַׁת חֲכָמֵינוּ זַ''ל אוֹדוֹת הַחֶלְבְּנָה הַנִּמְנֵית עַל אֶחָד מִסַּמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת, עַל אַף שֶׁנִּבְדֶּלֶת הִיא מִשְּׁאֵר הַסַּמְמָנִים בִּתְכוּנָתָהּ שֶׁמַּדִּיפָה רֵיחוֹת רָעִים וְנוֹרָאִים, עִם כָּל זֹאת נִצְטַוֵּינוּ לְהַכְלִילָהּ בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הַמְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. וּמִכָּאן לָמְדוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁכָּל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תַּעֲנִית. שֶׁכֵּן עִקַּר מַטְּרַת הַתַּעֲנִית הִיא לְהַרְאוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָזַבְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ הָרָעָה וּבָחַרְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, וְהֵיכָן הַדָּבָר נִכָּר בְּיֶתֶר שְׂאֵת אִם לֹא בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַסָּרִים מֵהָרַע וּדְבֵקִים בְּטוֹב!
חִיּוּב הַכְלָלַת הַחֶלְבְּנָה בַּקְּטֹרֶת בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאָמְנָם עֲשֶׂרֶת הַסַּמְמָנִים הָאֲחֵרִים רֵיחָם טוֹב, וְהֵם עִקַּר הַקְּטֹרֶת, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁאוֹתוֹ סַמְמָן נוֹסָף הַמֵּדִיף רֵיחַ רַע יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְהוֹעִיל בְּמַה שֶּׁהַלָּלוּ אֵין בְּכֹחָם לְסַיֵּעַ, וּלְתַקֵּן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַלָּלוּ אֵין בִּיכָלְתָּם לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם ונלע''ד שלכן דרשו רבותינו בגמרא (חגיגה כ''ז ע''א) שאפילו הרשעים שבישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר ממזבח הזהב שהיה מצופה שכבת זהב ואין האור שלטה בו, כל שכן רשעים שהם מלאים מצוות כרימון. ולמדו זאת דווקא ממזבח הזהב בהיות שעליו היו מקטירים את הקטורת הבאה לרמוז על קרוב הרשעים ומעלתם כנזכר. . וּכְפִי ראה בפירוש ה''כלי יקר'' על התורה (בראשית כ''ה, א'). שֶׁגִּלּוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כִּי קְטוּרָה שִׁפְחַת אַבְרָהָם הִיא בְּעֶצֶם הַגָּר, וּקְרָאָהּ אַבְרָהָם בְּשֵׁם ''קְטוּרָה'' עַל שֶׁעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה וְהָפְכָה זְדוֹנוֹתֶיהָ לִזְכֻיּוֹת כְּמוֹ הַקְּטֹרֶת הַהוֹפֶכֶת אֶת הַחֶלְבְּנָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'.
וְכָךְ לִמְּדוּנוּ בַּעֲלֵי תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁכְּכָל שֶׁרָחוֹק הָאָדָם מִן הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית- כָּךְ הַדָּבָר מֵעִיד עַל גַּדְלוּתוֹ והדבר יובן היטב בכח האלקטרו-מגנט הידוע שנמשך אל המתכות, והנה ככל שירחק המגנט מן המתכת כך יידרש ממנו להיות גדול יותר בכדי להמשך אליו. וכך הדבר גם כן בקרבת הנפש אל צור מחצבתה. ובינו נא זאת. , שֶׁכְּדֵי לְהִתְקָרֵב מִמֶּרְחָק כֹּה גָּדוֹל מֻכְרָח הוּא לִהְיוֹת בַּעַל כֹּחוֹת נֶפֶשׁ רַבִּים וּמַעֲלוֹת רָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת וכן הובא מהרה''ק רבי נחמן מברסלב זיע''א שככל שגדול ורחוק האדם בטומאה כך מעיד הדבר על מסגולות נשמתו להיות גדולה וקרובה בקדושה. . ראה בפירוש ה''כלי יקר'' על התורה (ויקרא ו', ט'). וְלָכֵן תִּמְצָא שֶׁדַּוְקָא קָּרְבְּנוֹת הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, הַבָּאִים לְכַפֵּר עַל הָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, נִקְרָאִים בְּשֵׁם ''קָדְשֵׁי קָדָשִׁים''. בִּהְיוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים נֶחְשָׁבִים לְ''קֹדֶשׁ'', וְאִלּוּ בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה נֶחְשָׁבִים לְ''קֹדֶשׁ קָדָשִׁים'', עַל שֶׁתִּקְּנוּ וְהֶעֱלוּ בִּתְשׁוּבָתָם מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים לֹא הֶעֱלוּ בְּצִדְקוּתָם.
לְצַעֲרֵנוּ יֶשְׁנָם הַטּוֹעִים בְּדַעְתָּם וְתוֹהִים בְּלִבָּם ''מַה פִּשְׁעִי וּמַה חָטָאתִי כִּי נוֹלַדְתִּי רָחוֹק מִשְּׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת?! וּמוּטָב הָיָה לוּ הָיִיתִי נוֹלָד לְבֵית חֲרֵדִי וְאָדוּק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת!''. אַךְ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים ומזה הטעם ביקש דוד המלך ע''ה ''בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי'' שביקש שהקב''ה יעמידהו בנסיון וכביכול יכשל בו שלא באשמתו, ולכשיקום דוד ממנו ויתקנו יחשב הוא לבעל תשובה, מה שיותר גדול וגבוה ממה שהיה לפני. מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי אִם עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת הַסִּבּוֹת סוֹבֵב שֶׁאָדָם יִהְיֶה רָחוֹק וְיִתְקָרֵב אֲזַי מֵעִיד הַדָּבָר עַל גַּדְלוּת נֶפֶשׁ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ! שֶׁלֹּא דּוֹמֶה מִי שֶׁלֹּא טָעַם מֵעוֹלָם מִן הָעֲבֵרָה לְמִי שֶׁטָּעַם מִן הָעֲבֵרָה וּפָרַשׁ מִמֶּנָּה, וְלֹא הָיוּ מַעֲמִידִים בְּנִסָּיוֹן כֹּה גָּדוֹל אָדָם פָּשׁוּט מִן הַשּׁוּרָה.
וּמִכָּאן יִלְמַד הָאָדָם שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל חָלִילָה בְּרָחוֹק שֶׁנַּעֲשָׂה קָרוֹב, וּלְבַל יַמְעִיט בְּעֶרְכּוֹ וּבִסְגֻלָּתוֹ, כִּי ויתפרש בס''ד שהמתמודד עם נסיון ועומד בו בהצלחה נעשה כבעלים עליו, ולכן אין לך חכם ממנו. אֵין חָכָם כְּ''בַעַל'' הַנִּסָּיוֹן - שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְנִצְּחוֹ וְנַעֲשָׂה בְּעָלִים עָלָיו. ברכות ל''ד ע''ב. ויתפרש שבעל התשובה שעמד בנסיון של עזיבת החטא יוכל יותר בנקל לעמוד בו גם בשנית, ולכן נסיון שבעלי תשובה עומדים בו ייתכן שצדיקים גמורים לא יוכלו לעמוד בו. ועל זו הדרך ניתן לפרש בס''ד גם כן את עומק מאמר רבה בר רב הונא (גיטין מ''ג ע''א) ''אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם''. ודו''ק והבן. וּבְמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד.