אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - פַּרְנָסָה מִשָּׁמַיִם

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - פַּרְנָסָה מִשָּׁמַיִם

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם בְּקֶרֶב כַּמָּה מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִזְהָרִים וּמַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לְהַשְׁאִיר מִמַּאֲכָלָם לְיוֹם הַמָּחֳרָת, בִּכְדֵי לְהַחְדִּיר וּלְהַשְׁרִישׁ בְּלִבָּם אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה וְהַשְּׁלֵמָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְשֶׁהוּא זֶה שֶׁיִּדְאַג לְפַרְנָסָתָם גַּם לְמָחָר ונראה שבזה מרויחים גם כן שניצולים ממאמר חז''ל (סוטה מ''ח ע''ב): ''כל שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה'', וממילא כשאין לאדם פת בסלו ומתגנבת למוחו חששא כל שהיא על המחר אינו נכלל בין קטני האמנה... . שֶׁבִּהְיוֹת וְהָאָדָם מִטִּבְעוֹ שכן כולנו יציר כפיו של מלך מלכי המלכים הקב''ה, ולעולם התולדות דומים לאב והיציר דומה ליוצר, ולכן הקב''ה שהוא בלתי תלותי וכל כולו נותן מבלי לקבל, כך אנו מעשי ידיו מטבענו אוהבים להיות עצמאיים ובלתי תלויים בזולת. אֵינוֹ אוֹהֵב לְהַרְגִּישׁ תָּלוּי בְּאַף אֶחָד, וְאַף לֹא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא(!!!), וּכְשֶׁאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה - בְּעַל כָּרְחוֹ מֻכְרָח הוּא לְהַאֲמִין שֶׁהַקָּבָּ''ה יְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ, לָכֵן מְמַהֵר הוּא לְהָצֵר אֶת צָרַת הַמָּחָר וְלִדְאֹג ''לְהָכִין'' אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הַבָּאוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ילקוט שמעוני פרשת עקב. בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק ''וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן'' - וְכִי מַהוּ הָעִנּוּי שֶׁהָיָה בַּאֲכִילַת הַמָּן? אֶלָּא שֶׁהָיָה הַמָּן יוֹרֵד בְּכָל יוֹם לְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד, מִבְּלִי שׁוּם יִתְרָה לְיוֹם הַמָּחָר, וְהָיוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דּוֹאֲגִים בְּכָל יוֹם עַל יוֹם הַמָּחָר, שֶׁזֶּהוּ עִנּוּי גָּדוֹל שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ. שֶׁכָּךְ יומא ס''ז ע''א. לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.

מְפֻרְסֶמֶת הָעֻבְדָּה שֶׁלְּרַבֵּנוּ הֶ''חָפֵץ חַיִּים'' זִיעָ''א הָיְתָה מַכֹּלֶת שֶׁמִּמֶּנָּה הָיָה מִתְפַּרְנֵס, כמו שאמרו חז''ל (ברכות ח' ע''א) גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מִמַּתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלִהְיוֹת סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים. אַךְ הַמְיֻחָד שֶׁבּוֹ הָיָה שֶׁמִּיָּד מִשֶּׁהָיָה מַשִּׂיג אֶת הַסְּכוּם הַנִּצְרָךְ לוֹ לְפַרְנָסַת אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד, הָיָה סוֹגֵר אֶת מַכָּלְתּוֹ מִבְּלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְרָץ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּשִׂמְחָה לָשׁוּב לְלִמּוּדָיו.

כֻּלָּנוּ אוֹמְרִים בְּפֶה מָלֵא שֶׁפַּרְנָסָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְכֻלָּנוּ מַאֲמִינִים כך אמר רב תחליפא בביצה (ט''ז ע''א): כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים ותלמוד תורה. שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם קְצוּבִים וּכְתוּבִים לוֹ כְּבָר מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוּלָם כַּמָּה מֵאִתָּנוּ מְקַיְּמִים אֶת הַדָּבָר בֶּאֱמֶת לַהֲלָכָה וּלְמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לִדְאֹג לְיוֹם הַמָּחָר? אֲנָשִׁים אוֹסְפִים וְאוֹגְרִים כַּסְפָּם וּזְהָבָם, שׁוֹמְרִים הַכֹּל בְּכַסָּפוֹת נְעוּלוֹת, וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּחְיוּ לְנֶצַח נְצָחִים. וּבֵינְתַיִם - לֹא מַשְׂכִּילִים הֵם לְנַצֵּל אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְהָאֲמִתִּית, לְהַרְבּוֹת וּלְהַגְדִּיל אֶת חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַבָּא בַּעֲשִׂיַּת צְדָקָה וְחֶסֶד, וּבְהַחְזָקַת תּוֹרָה וּבְזִכּוּי הָרַבִּים, הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁיַּעֲמֹד לוֹ לָאָדָם לָעָתִיד לָבוֹא לְמֵלִיץ יֹשֶׁר אֲמִתִּי בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

בַּמִּדְרָשׁ מְסֻפָּר עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקַב, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל כָּל הָעוֹלָם עָמַד וְקִבֵּץ לְעַצְמוֹ מָמוֹן רַב כְּחוֹל הַיָּם. אוּלָם עֵינוֹ הָיְתָה צָרָה בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא רָצָה שֶׁבְּנוֹ שֶׁלּוֹ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. לָכֵן מֶה עָשָׂה? עָמַד וּבָנָה אֳנִיּוֹת עֲשׂוּיוֹת נְחֹשֶׁת, וְהִטְמִין בְּתוֹכָן אֶת רוֹב מָמוֹנוֹ, וְהָלַךְ וּשְׁקָעָן בַּיָּם שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִמָּמוֹנוֹ שׁוּם אָדָם. וַדַּאי שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֹאמַר שֶׁזֶּה מַעֲשֵׂה שִׁגָּעוֹן, וְשֶׁמָּמוֹנוֹ כַּנִּרְאֶה הֶעֱבִירוֹ עַל דַּעְתּוֹ, אֲבָל כַּמָּה אֲנָשִׁים ''נוֹרְמָלִים'' אוֹסְפִים וְאוֹסְפִים כָּמוֹהוּ מִבְּלִי גְּבוּל וּמִדָּה, וּמִבְּלִי שׁוּם צֹרֶךְ לְכָךְ, וְאֵינָם מַשְׂכִּילִים לֵהָנוֹת מִיגִיעַ כַּפָּם עַד שֶׁלְּבַסּוֹף בָּא אֵיזֶה אָדָם קָרוֹב אוֹ זָר וְאוֹכֵל אֶת כָּל מַה שֶּׁאָסְפוּ, וְכָל טָרְחָם וִיגִיעָם הוֹלֵךְ לְטִמְיוֹן?! וְסִפְּרוּ לָנוּ עַל אָדָם אֶחָד עָשִׁיר בְּאַרְהָ''בּ שֶׁהָיָה לֹא עָלֵינוּ עֲרִירִי, וּבְמוֹתוֹ הוֹרִישׁ אֶת כָּל הַ''מִּלְיוֹנִים'' שֶׁלּוֹ לַ... כֶּלֶב שֶׁלּוֹ!!! הֲיֵשׁ עֵרֶךְ לְעֹשֶׁר שֶׁכָּזֶה הַשָּׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ?! וְאָכֵן נִתָּן לְהַמְלִיץ עַל שֶׁכְּמוֹתוֹ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ''ל: סוטה מ''ט ע''ב. ''פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב''!

וְכָךְ לִמְּדָנוּ רבי שלמה אבן גבירול זצ''ל. הֶחָכָם בְּחָכְמָתוֹ: אָדָם דּוֹאֵג עַל אִבּוּד דָּמָיו, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג עַל אִבּוּד יָמָיו. אֲבָל דָּמָיו אֵינָם עוֹזְרִים, וְיָמָיו אֵינָם חוֹזְרִים, לָכֵן רְדֹף אַחַר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת - כִּי הֵם לָעַד קַיָּמִים!

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה