המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִתְבָּאֵר ראה מה שכתבנו בסיעתא דשמיא לעיל מצוה ו'. לְעֵיל שֶׁזְּמַן אֲכִילַת בְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח הוּא בְּלֵיל ט''ו בְּנִיסָן, הוּא לֵיל הַסֵּדֶר. וְכָאן מַזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה לְבַל נוֹתִיר כְּלָל מִבְּשַׂר הַקָּרְבָּן עַד לִשְׁעַת עֲלוֹת הַשַּׁחַר, אֶלָּא נְסַיֵּם לֶאֱכֹל אֶת כֻּלּוֹ בְּעוֹד לַיְלָה.
כן כתב הרמב''ם בהלכות קרבן הפסח (פרק ח' הלכה י''ד). ויש אומרים שדין תורה הוא שאין לאוכלו אלא עד חצות הלילה, ראה בגמרא זבחים (נ''ז ע''ב) ובראשונים שם. אוּלָם חֲכָמֵינוּ זַ''ל בִּקְּשׁוּ לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְלָכֵן גָּזְרוּ שֶׁיֹּאכַל אָדָם אֶת בְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח לֹא יְאֻחַר מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וְאִם בְּכָל זֹאת עָבַר אָדָם וְהוֹתִיר מִן הַקָּרְבָּן אַחַר עֲלוֹת הַשַּׁחַר - הֲרֵי זֶה ומכל מקום אין חייבים מלקות על לאו זה, הואיל והוא ניתק לעשה של ''והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו'', וכל לאו הניתק לעשה אין לוקים עליו. ראה ברמב''ם הלכות קרבן הפסח פרק י' הלכה י''א. עָבַר עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה.