המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - עֶרְכָּם שֶׁל חַיִּים (א)
אָמַר אֶחָד הַחֲכָמִים: ''אֵין יָקָר בַּנִּבְרָאִים כְּמוֹ הַזְּמַן''. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם עוֹד חַי וְקַיָּם עֲלֵי אֲדָמוֹת יָכוֹל הוּא לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו וְלִצְבֹּר לְעַצְמוֹ זְכֻיּוֹת עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. אֲבָל מִשֶּׁעָבַר זְמַנּוֹ וְחָלַף מִן הָעוֹלָם - אֲזַי בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו, וְכָל נְכוֹנוּתוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו לֹא יוֹעִילוּ לוֹ בִּמְאוּמָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זִיעָ''א: כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר (נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם) דּוֹלֵק אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן, אֲבָל מִשֶׁכָּבָה הַנֵּר וְנִפְטָר מִן הָעוֹלָם, אֲזַי מַה שֶּׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, אֲבָל לְתַקֵּן יוֹתֵר אִי אֶפְשָׁר.
חֲכָמֵינוּ ראה פירוש רש''י על התורה (שמות ט''ו, ה'). מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה כָּתְבוּ שֶׁבְּמַעֲמַד קְרִיעַת יַם סוּף, בּוֹ טָבְעוּ הַמִּצְרִים בַּיָּם, הָיוּ שְׁלוֹשָׁה סוּגִים: הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם - טָבְעוּ כְּמוֹ קַשׁ, שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים וּמִטָרְפִין עוֹלִים וְיוֹרְדִים. הַבֵּינוֹנִיִּים שֶׁבָּהֶם - צָלְלוּ כָּאֶבֶן הַשּׁוֹקַעַת אַט אַט. וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם - שָׁקְעוּ מִיָּד כָּעוֹפֶרֶת שֶׁהִיא כְּבֵדָה מְאֹד. וְלִכְאוֹרָה, מָה הָעִנְיָן בְּכָךְ שֶׁהָרְשָׁעִים טָבְעוּ כְּמוֹ קַשׁ עוֹלִים וְיוֹרְדִים? וַהֲרֵי אַדְּרַבָּה הָיָה לִכְאוֹרָה נָכוֹן יוֹתֵר לַהֲבִיאָם רִאשׁוֹנִים עַל עָנְשָׁם וְלַהֲמִיתָם?
וּמְבָאֲרִים בַּעֲלֵי הַמּוּסָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ אַף לָרְשָׁעִים וּלְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, וְנוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶת מֵרַב הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת וְהָאֶפְשָׁרוּיוֹת לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו. לְפִיכָךְ, לָקַח הַקָּבָּ''ה אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁבְּמִצְרַיִם שֶׁעֲדַיִן הָיוּ כּוֹפְרִים וּבְרֵישׁ גְּלֵי צוֹעֲקִים שמות ה', ב'. ''מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ?'' וְטִלְטֵל אוֹתָם טַלְטֵלָה גְּדוֹלָה מַעְלָה וּמַטָּה וְלֹא הֲרָגָם מִיָּד, כְּדֵי שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת בְּאוֹתָם רְגָעִים קָשִׁים וּמְיַסְּרִים יִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּרְאוֹתָם אֶת יַד ה' הַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה וִיהַרְהֲרוּ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אֶחָד, מַה שֶּׁיִּתֵּן לָהֶם לְכָל הַפָּחוֹת לָמוּת מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, וְיַהַפְכֵם בִּן רֶגַע מֵרְשָׁעִים לְצַדִּיקִים וראה בבאור הלכה (יורה דעה סימן שכ''ט) שהביא בשם המאירי שמטעם זה נקבעה ההלכה שמחללין שבת אפילו עבור הצלת חיי שעה, היות ובאותה שעה יכול האדם לעשות תשובה ולהפוך מרשע לצדיק, היינו מחי למת, ועל זאת יש לנו להצילו. . נִמְצָא שֶׁבָּזֶה שֶׁנִּעְנַע וְטִלְטֵל אוֹתָם הַקָּבָּ''ה שׁוּב וְשׁוּב לֹא בָּא לְהַעֲנִישָׁם וּלְהָרֵעַ עִמָּהֶם, אֶלָּא אַדְּרַבָּה לָתֵת לָהֶם עוֹד הִזְדַּמְּנוּת לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת וּלְהַמְלִיךְ אֶת ה' עֲלֵיהֶם.
וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה מוּצֵאת לְאוֹתָם פּוֹשְׁעִים נִתְעָבִים הַטּוֹעֲנִים שֶׁ''מְּרַחֲמִים'' עַל הַחוֹלֶה בִּהְיוֹתוֹ מִתְיַסֵּר מִכְּאֵבָיו וּמִתַּחְלוּאָיו, וְלָכֵן מְבַקְּשִׁים לְקָרֵב קִצּוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנָם ''הֲמָתַת חֶסֶד'', וּבִלְשׁוֹן הַתּוֹרָה נִקְרָא רֶצַח גָּמוּר!!! וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ''ל בַּתַּלְמוּד מסכת שמחות פרק א'. ונפסק בשלחן ערוך חלק יורה דעה (סימן של''ט סעיף א'). עיין שם. ''אֵין מְעַמְּצִין (פֵּרוּשׁ: סוֹגְרִים) אֶת עֵינֵי הַגּוֹסֵס שֶׁבָּזֶה מְקָרֵב הוּא אֶת מִיתָתוֹ, וְכֹל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ וּמְזִיזוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָשָׁל לְנֵר שֶׁהוּא מְטַפְטֵף, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ אָדָם - מְכַבֶּהוּ. כָּךְ כָּל הַמְעַמֵּץ אֶת עֵינֵי הַגּוֹסֵס מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ''. וְאִם כָּל כָּךְ הֶחְמִירוּ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, אָז כָּל שֶׁכֵּן אָדָם הַמִּתְכַּוֵּן וּמְבַקֵּשׁ חָלִילָה לְזָרֵז וְלַקָּרֵב אֶת מִיתַת הָאָדָם עַד כַּמָּה הַדָּבָר חָמוּר ועל שכמותם אמר שלמה המלך (משלי י''ב, י'): ''ורחמי רשעים אכזרי''. שמה שנראה לאותם רשעים כחסד וכרחמים אינו אלא אכזריות שאין כדוגמתה, שמונעים מקרוביהם ומחבריהם את רגעיהם האחרונים וההזדמנות האחרונה להרהר בתשובה ולקנות את חלקם בעולם הבא. ומכל מקום כל מקרה הוא לגופו, ויש פעמים שהתורה מורה לנהוג אחרת במצבים שונים, ולכן יש להוועץ עם חכם על כל מקרה לכשעצמו. .
עִם כָּל חֻמְרַת הֶעָווֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל שְׁפִיכוּת דָּמִים, חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים גִּלּוּ לָנוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם שֶׁיֶּשְׁנוֹ סוּג שֶׁל רֶצַח יוֹתֵר חָמוּר מִכָּךְ: אָדָם הַהוֹלֵךְ וּמַחְלִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְגוֹרֵם לוֹ לְהִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, עָלָיו ספרי פרק כ''ג אות קי''ז. אָמְרוּ ''גָּדוֹל הַמַּחְטִיאוֹ יוֹתֵר מִן הַהוֹרְגוֹ''. שֶׁזֶּה הָרַג אֶת הַגּוּף, וְזֶה הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְהִמְשִׁילוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁגָּנַב תִּיק וְהִשְׁאִיר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁבּוֹ, אוֹ אָדָם שֶׁגָּנַב כֶּסֶף וְהִשְׁאִיר אֶת הַתִּיק שֶׁבּוֹ הָיָה הַכֶּסֶף - וַדַּאי שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי שֶׁגָּנַב אֶת הַכֶּסֶף הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָמוּר, כִּי הָעִקָּר הוּא הַכֶּסֶף, וְכָל מַטְּרַת הַתִּיק הִיא רַק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֶּסֶף! וְהוּא הַדִּין בַּמַּחְטִיא אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁבָּזֶה שֶׁמְּסִירוֹ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא בְּעֶצֶם הוֹרֵג אֶת נִשְׁמָתוֹ, שֶׁעָנְשׁוֹ גָּדוֹל פִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מֵהַהוֹרֵג אֶת הַגּוּף.