המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁעֲלֵיהֶן מְצֻוֶּה הָאָדָם לְהֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבֹר הִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים. וּבְסֵפֶר הַחִנּוּךְ בֵּאֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ וְאֶת בְּנֵי הָאָדָם שֶׁבְּתוֹכוֹ בִּכְדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ בּוֹ, וְאָדָם הַבָּא וְהוֹרֵג צֶלֶם אֱנוֹשׁ הֲרֵי זֶה מְמַעֵט וּמַחְלִישׁ אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ''ה וּמְעַכֵּב כִּבְיָכוֹל מֵהַקָּבָּ''ה מִלְּהַרְחִיב אֶת עוֹלָמוֹ וּלְיַשְּׁבוֹ. וּבִהְיוֹת שֶׁכָּל מַטְּרַת בּוֹאוֹ שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת הִיא אַדְּרַבָּה לְהַגְדִּיל וּלְפָאֵר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם עוֹד חַי וְקַיָּם בְּזֶה הָעוֹלָם יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה' וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם בָּעוֹלָם, וְאִלּוּ מִשֶּׁמֵּת הָאָדָם נִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ הָאֶפְשָׁרוּת הַזּוֹ, עַל כֵּן אָדָם שֶׁבָּא וְנוֹטֵל נֶפֶשׁ אָדָם הֲרֵי זֶה מְמַעֵט מִכְּבוֹד שָׁמַיִם בְּכָךְ שֶׁמָּנַע מֵאוֹתוֹ אֶחָד מִלְּקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא.