המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב
בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ בֵּאֵר שֶׁמִּשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ לְלַמְּדֵנוּ עַל חֲשִׁיבוּת הַסֵּדֶר בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת - שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לִפְעֻלָּה רוּחָנִית כָּל שֶׁהִיא בְּטֶרֶם הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת כְּלִי קִבּוּל לְאוֹתָהּ הִתְעַלּוּת. וּבְטֶרֶם שֶׁפִּנָּה הָאָדָם אֶת חֲמֵצוֹ הָרוּחָנִי מִלִּבּוֹ אֵין לוֹ מַה לְּבַקֵּשׁ לַעֲסֹק בְּקָדָשִׁים.
מֵחוֹבָתֵנוּ לְהָבִין, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁכְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ אָדָם לְהַדְבִּיק חֵפֶץ כָּל שֶׁהוּא עַל מָקוֹם מְסֻיָּם עָלָיו לְהַקְדִּים לְנַקּוֹת תְּחִלָּה אֶת הַמִּשְׁטָח עָלָיו יֻדְבַּק הַחֵפֶץ, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן יָכוֹל הוּא לְהַדְבִּיקוֹ, כָּךְ גַּם בַּעֲבוֹדַת ה' יֵשׁ לָאָדָם לְהַקְדִּים לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבָּלַת הַשֶּׁפַע וְהַהִתְעַלּוּת הָרוּחָנִית וזהו ענין ''סור מרע ועשה טוב'': שהקב''ה דורש מהאדם לעשות טוב אמיתי בתכלית, אך כל זמן שמעורב בו שמץ של רע אין מעשיו טובים בתכלית. ולכן בהכרח הוא שהאדם תחילה יסור מהרע ויבער החמץ הרע מקרבו, ורק לאחר מכן יוכל להגיע בע''ה לעשה טוב האמיתי. , וְרַק לְאַחַר מִכֵּן לִנְהֹג בְּהַנְהָגוֹת שֶׁל פְּרִישׁוּת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת. וְנִרְמָז הַדָּבָר יָפֶה בְּבַקְּשֵׁנוּ מִידֵי שַׁבָּת בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף: ''נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם'' - שֶׁקֹּדֶם נַעֲמֹד בַּחוֹבוֹת הַהֶכְרֵחִיּוֹת וְהַתְּמִידִיּוֹת כְּסִדְרָן, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן נוּכַל בע''ה לְהוֹסִיף הוֹסָפוֹת כְּהִלְכָתָן.
וְחָשַׁבְנוּ פַּעַם בס''ד לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ עוֹמֶק דִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה קל''ג, ב'. בִּתְהִלִּים: ''כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו'' שֶׁכַּיָּדוּעַ הַשֶּׁמֶן מְסַמֵּל לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַזָּקָן מְסַמֵּל לַחָכְמָה. כן אמרו חז''ל במדרש רבה (ויקרא א', ט''ו) ''כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו''. וְתוֹרָה בְּלֹא חָכְמָה אֵין לָהּ עֵרֶךְ, וְכֵן כן אמרו חז''ל במדרש רבה (איכה פרשה ב') ''חכמה בגוים - תאמין, אבל תורה בגוים - אל תאמין''. שלא כל מי שחכם זוכה לכתרה של תורה. חָכְמָה בְּלֹא תּוֹרָה אֵין לָהּ עֵרֶךְ. אֶלָּא צָרִיךְ לָאָדָם שִׁלּוּב שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וּמַהוּ הַדָּבָר הַקּוֹבֵעַ כַּמָּה שֶׁפַע שֶׁל תּוֹרָה וְחָכְמָה יֵרְדוּ וְיַגִּיעוּ לוֹ לָאָדָם? ''שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו'' - עַל פִּי טֹהַר מִדּוֹתָיו וְזֹךְ לְבָבוֹ שֶׁל הָאָדָם, כָּךְ נִקְבַּע לוֹ כַּמָּה תּוֹרָה וְחָכְמָה יֵרְדוּ וְיִנָּתְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וּכְפִי מַה שֶּׁיָּכִין אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּטְהוֹרוֹת, וּבְטָהֳרַת הַלֵּב וּבִנְקִיּוּת הַדַּעַת, כָּךְ יִזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לְחָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה ואחר זמן ראינו כעין ביאור זה בספר ''דגל מחנה אפרים'' ריש פרשת שמיני. וברוך המכוון. .
חולין ק''ה ע''א. בַּתַּלְמוּד מוּבָא עַל מַר עוּקְבָא שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ: ''הֲרֵי אֲנִי כְּחֹמֶץ בֶּן יַיִן לְעֻמַּת אָבִי! שֶׁאָבִי כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל בָּשָׂר לֹא הָיָה אוֹכֵל חָלָב עַד לְמָחֳרָת מֵעֵת לְעֵת, וְאִלּוּ אֲנִי אֵינִי מַמְתִּין אֶלָּא מִסְּעוּדָה לִסְעוּדָה''. וְהַתְּמִיהָה הִיא גְּדוֹלָה: אִם מֵבִין אַתָּה שֶׁהִנְּךָ חֹמֶץ בֶּן יַיִן, אָז קָדִימָה, תַּחְמִיר כְּמוֹ אָבִיךָ וְתִהְיֶה יַיִן?! וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ לְמַר עוּקְבָא הַקָּדוֹשׁ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ חֻמְרָה שֶׁכָּזוֹ? אֶלָּא מְבָאֲרִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדָּבָר לֹא עָצַר אֶת מַר עוּקְבָא מִלְּהַחְמִיר, מִלְּבַד דָּבָר אֶחָד: אִם עֲדַיִן לֹא הֵכַנְתִּי אֶת עַצְמִי דַּי - הֵיאַךְ אוּכַל לְקַבֵּל עַל עַצְמִי קַבָּלָה זוֹ? אִם לֹא הִגַּעְתִּי בְּנַפְשִׁי לַדַּרְגָּה הָרוּחָנִית הַזּוֹ אֵין לִי מַה לִּנְהֹג בְּחֻמְרוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְנָת חֶלְקִי! וְאַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.