המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּל הַבָּא לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַקְרָבַת קָרְבַּן הַפֶּסַח, בֵּין הַשּׁוֹחֵט וּבֵין זוֹרֵק הַדָּם וּבֵין הַמַּקְטִיר אֶת הַחֵלֶב וְכֵן שְׁאָר בְּנֵי הַחֲבוּרָה, עַל כֻּלָּם לִדְאֹג לְבָעֵר כָּל חָמֵץ הַנִּמְצָא בִּרְשׁוּתָם עוֹד בְּטֶרֶם בּוֹאָם לְהִתְעַסֵּק בְּקָרְבָּן וּבְהַקְרָבָתוֹ. וְרַק לְאַחַר מִכֵּן רַשָּׁאִים הֵם לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנָם. רמב''ם הלכות קרבן הפסח (פרק א' הלכה ה'). וְאִם הָיָה כַּזַּיִת חָמֵץ בִּרְשׁוּת אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה בְּעֵת הִתְעַסְּקוּתָם בַּקָּרְבָּן הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת, וְהַקָּרְבָּן כָּשֵׁר.