אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

יָדוּעַ הוּא עִנְיַן מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַקְטִירָם קְטֹרֶת מֵאֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה ה'. ראה בילקוט שמעוני (פרשת שמיני). וראה ב''כלי יקר'' בפירושו על התורה (פרשת שמיני) שביאר כל אחת מהסברות בטוב טעם ודעת ואכמ''ל. וְרַבּוּ הַדֵּעוֹת מֶה הָיָה הַדָּבָר עָלָיו נִתְפְּסוּ וְנֶעֶנְשׁוּ, אוּלָם לְכָל הַדֵּעוֹת אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכמו שכתוב ''בקרובי אקדש'' – שהקב''ה תובע יקרו וקדושתו ביותר מן הקרובים אליו. ועל זו הדרך פירש הכלי יקר (ויקרא ט''ז, א') את הפסוק ''בקרבתם לפני ה' וימותו'' – שבשל היותם קרובים לה' יתברך לכן נתחייבו מיתה על דבר קל שכזה. דִּקְדֵּק עִמָּהֶם לְפָנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהֵמִיתָם עַל דָּבָר שֶׁאֵין עָלָיו בִּכְלָל עֹנֶשֱׁ מִיתָה, וְזֶה מִפְּנֵי בבא קמא (נ' ע''א) ויבמות (קכ''א ע''ב). שֶׁכָּךְ הִיא הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

גִּלּוּנוּ בברכות (נ''ח ע''א) ובזוהר הקדוש פרשת מקץ (בראשית קצ''ז ע''א) חַכְמֵי הַגְּמָרָא זַ''ל שֶׁמַּלְכוּת הַשָּׁמַיִם וּמַלְכוּת הָאָרֶץ דּוֹמוֹת מְאֹד זוֹ לְזוֹ בְּהַנְהָגָתָן. וּכְשֵׁם שֶׁכָּאן בְּעוֹלַם הַחֹמֶר יִכְאַב אָדָם עַל מַכָּה וּפְגִיעָה שֶׁקִּבֵּל מִקְּרוֹבוֹ יוֹתֵר מֵעַל מַכָּה שֶׁקִּבֵּל מֵאָדָם זָר, וּכְמַאֲמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ משלי כ''ז, ו'. ויתפרש שפציעה ופגיעה מהאוהב תכאב פי עשרת מונים מפגיעה של אדם אחר. והדברים ידועים לכל אשר אדם ייקרא. וראה לקמן (מצוה ק''ח) מה שכתבנו מענין זה בסיעתא דשמיא. ''נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב'', כָּךְ כִּבְיָכוֹל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֶשְׁנָה יוֹתֵר קְפִידָה וְדַקְדְּקָנוּת עַל הַקְּרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן קהלת ז', ט''ו. ופירש ה''מצודת דוד'' שם שפעמים שבגלל צדקותו של האדם נענש הוא על דבר שאילולי צדקותו לא היה נענש עליו. ''יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ'', שֶׁצִּדְקוּתוֹ הִיא זוֹ שהֶאֱבָידָתוֹ. וּמִטַּעַם זֶה פסחים מ''ט ע''ב. ובפירוש רש''י ז''ל שם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁמִּי שֶׁשָּׁנָה בַּתּוֹרָה וּפֵרֵשׁ מִמֶּנָּה הוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי הָיָה קָרוֹב לַמֶּלֶךְ וְנִתְרַחֵק, וְעָלָיו כִּבְיָכוֹל כּוֹאֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹתֵר, וּמִמֵּילָא תְּשׁוּבָתוֹ וַחֲזָרָתוֹ תִּהְיֶה רְצוּפָה בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר קְשָׁיִים וּמִכְשׁוֹלוֹת.

שְׁאָלָנוּ פַּעַם אָדָם אֶחָד ''מַדּוּעַ הַקָּבָּ''ה מְיַסֵּר אוֹתִי כָּל כָּךְ? מַה חֶטְאִי וּמַה פִּשְׁעִי? וְכִי פְּלוֹנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַצְלִיחַ וּמְשַׂגְשֵׂג וְכָל מַה שֶּׁרַק מְבַקֵּשׁ יֵשׁ לוֹ - הוּא אֵין לוֹ עֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים?!'' אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁרְאִיַּת אוֹתוֹ יְהוּדִי יָקָר הִיא הֲפוּכָה לְגַמְרֵי מֵהָאֱמֶת! שֶׁדַּוְקָא פְּלוֹנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַצְלִיחַ - יִתָּכֵן שֶׁהַקָּבָּ''ה לֹא כָּל כָּךְ חָפֵץ בּוֹ, וְאוּלַי אוֹתוֹ דַּוְקָא הַבּוֹרֵא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, וְעַל כֵּן נוֹתֵן הוּא לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְנֶה אֵלָיו. וְאִלּוּ אוֹתְךָ, הַמְיֻסָּר וְהַמְדֻכָּא בִּפְצִיעוֹת וּבְחַבָּלוֹת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ - דַּוְקָא אוֹתְךָ ה' מְחַפֵּשׂ, משלי ג', י''ב. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאהַב ה' יוֹכִיחַ.

כֻּלָּנוּ זוֹכְרִים אֶת חֵטְא עֵץ הַדַּעַת. שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִים הָיוּ בַּמַּעֲשֶׂה: אָדָם, חַוָּה וְהַנָּחָשׁ. וּמֶה הָיָה עָנְשָׁם? הָאָדָם - בראשית ג', י''ז-י''ט. אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, וְעָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. קְלָלוֹת נוֹרָאִיּוֹת אוֹתָן סוֹפְגִים אָנוּ עַד לְיָמִים אֵלּוּ. הָאִשָּׁה - בראשית ג', ט''ז. הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וּבְעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים. גַּם אֵלּוּ לֹא בְּדִיּוּק חֲוָיוֹת נְעִימוֹת לְכָל אִשָּׁה בָּעוֹלָם. אַךְ הַנָּחָשׁ, לְשֵׁם שִׁנּוּי, קִבֵּל עֹנֶשׁ אַחֵר לְגַמְרֵי: בראשית ג', י''ד. עָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

מַה פֵּרוּשׁ? שֶׁאֵין לוֹ מַה לֶּאֱכֹל? שֶׁתָּמִיד הוּא בְּמִינוּס וְאֵין מִנַּיִן לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּשְׁכַּנְתָּא? לֹא וְלֹא! לְהֵפֶךְ! חֲזָ''ל הַקְּדוֹשִׁים מְבָאֲרִים שֶׁכַּוָּנַת הַתּוֹרָה הִיא ראה ברכות (נ''ז ע''א) ובפירוש רש''י ז''ל שם. וכן הביא החסיד רבינו בחיי ז''ל בספרו ''חובות הלבבות'' כי ג' סיבות ייתכנו בעושרו של אדם: א- כשכר על מעשיו הטובים, ב- כנסיון היאך ינהג בו, ג- כעונש על מעשיו הרעים. עיין שם שהביא ראיות לכך מן הכתובים. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ - מָזוֹן מוּכָן וּמָצוּי לוֹ. תָּמִיד יֵשׁ לוֹ, תָּמִיד טוֹב לוֹ, כָּל מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ מָצוּי לוֹ. מֻכָּר לָכֶם אֶחָד כָּזֶה? זֶהוּ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי הַמֻּזְכָּר לְעֵיל שֶׁכָּל כָּךְ מַצְלִיחַ וּמְשַׂגְשֵׂג, וְכָל מַה שֶּׁרַק מְבַקֵּשׁ יֵשׁ לוֹ. מִיהוּ זֶה? שֶׁמָּא יוֹצֵא חֲלָצָיו שֶׁל הַנָּחָשׁ הוּא?! גַּם הוּא קִבֵּל הַכֹּל עַל מוּכָן, הָעִקָּר שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ. שֶׁלֹּא תְּהֵא לוֹ סִבָּה לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ לִפְנֵי ה' בִּתְפִלָּה, שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב וְלֹא יִקְפֹּץ לְבִקּוּר. שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְלֹא לְהִתְרָאוֹת.

שׂוֹחַחְנוּ פַּעַם עִם אָדָם אָמִיד בַּעַל הוֹן, אֲשֶׁר מָמוֹנוֹ לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, מַמָּשׁ כְּחוֹל הַיָּם. שְׁאַלְנוּהוּ: מַדּוּעַ לֹא תָּבוֹא פַּעַם לְבֵית הַכְּנֶסֶת? לְהוֹדוֹת, לְבַקֵּשׁ, אוֹ סְתָם לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹקֶיךָ?! וְאוֹתוֹ יְהוּדִי עָנָה לָנוּ בִּבְדִיחוּת:''אֵינִי רוֹצֶה שֶׁאֱלֹקִים יִזָּכֵר בִּי...''.

וְאָז נוֹכַחְנוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵינוּ כִּי אָכֵן צָדְקוּ דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ''ל בְּאָמְרָם אימרת רבי יוחנן בבבא בתרא (י''ב ע''ב). שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה הַנְּבוּאָה מִן הַחֲכָמִים וְנִתְּנָה לַשּׁוֹטִים!!! שֶׁהֲרֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שׁוֹטֶה הָיְתָה תּוֹאֶמֶת בְּדִיּוּק לִדְבָרֵינוּ הַנַּ''ל: שֶׁכָּל מַה שֶּׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ אֶחָד הוּא רַק בְּמַטָּרָה אַחַת: שֶׁלֹּא אֶזָּכֵר בְּךָ! שֶׁלֹּא אֶרְאֶה פָּנֶיךָ! וְכַנִּרְאֶה שֶׁאוֹתוֹ אֶחָד אָכֵן מִלֵּא אֶת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ כַּיָּאוּת...

כָּל אָדָם שֶׁזָּכָה בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו לְהִתְרוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְעַלּוּת רוּחָנִית כָּל שֶׁהִיא מֻכְרָח הוּא לְהַכִּיר אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַיְדוּעָה שֶׁבָּאָה לְאַחַר מִכֵּן: ''רַק הִתְחַזַּקְתִּי וְהֵחֵלּוּ הַצָּרוֹת''. ''רַק קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי וְנוֹצְרוּ קְשָׁיִים''. הַרְגָּשָׁה נְכוֹנָה הִיא, אֵין שׁוּם טָעוּת בְּשִׁקּוּלְכֶם. אַךְ דַּי לָנוּ בָּאָמוּר לְעֵיל כְּדֵי לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה הַמּוּזָרָה. הִתְקָרַבְתָּ - גְּדֵלָה הַתְּבִיעָה. כְּבָר מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת. לְךָ נָא רְאֵה אֵיזֶה עֹנֶשׁ יוּשַׁת עַל חַיָּל זוּטָר שֶׁיִּמְעַל בִּמְדִינָתוֹ, וְאֵיזֶה עֹנֶשׁ קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם יוּשַׁת עַל מְפַקֵּד בָּכִיר אוֹ רַמַּטְכָּ''ל שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. מַה נִּשְׁתַּנָּה זֶה מִזֶּה? אֶלָּא מְבִינִים כֻּלָּנוּ שֶׁ''הַתַּפְקִיד מְחַיֵּב''. וְכָךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ. אַךְ אַל לָנוּ לִרְאוֹת זֹאת כְּעֹל אוֹ כְּמַעֲמָסָה, כְּעֹנֶשׁ אוֹ כַּאֲבֵדָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה: מֵעִיד הַדָּבָר עַל הַשָּׂגָתֵנוּ, עַל שֶׁעָלִינוּ בְּדַרְגָּה.

וְכָךְ מוּבָא מֵהָרה''ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעָ''א שֶׁבַּעֲבוֹדַת ה' יֵשׁ לָאָדָם לִהְיוֹת ''עַקְשָׁן גָּדוֹל''. כִּי זוֹהִי הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא עִם הַבָּאִים לְהִכָּנֵס וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁבַּתְּחִלָּה מַרְאִים לוֹ לָאָדָם מִשָּׁמַיִם הַרְחָקָה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּל הַהִתְרַחֲקוּת הַזּוֹ הִיא הִתְקָרְבוּת אַחַת גְּדוֹלָה. וּכְדֻגְמַת הַיּוֹרֶה בַּקֶּשֶׁת שֶׁמֻּכְרָח הוּא תְּחִלָּה לִיקָח אֶת הַחֵץ לְאָחוֹר, וּכְכָל שֶׁיִּמְתְּחֵנוּ יוֹתֵר לְאָחוֹר כָּךְ יִיָּרֶה הַחֵץ יוֹתֵר קָדִימָה, כָּךְ מַרְחִיקִים אֶת הָאָדָם וּמַקְשִׁים עָלָיו בְּעֵת הִכָּנְסוֹ בְּשַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת ה' עַד שֶׁפּוֹתְחִים בְּפָנָיו אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ וכך פירשו בעלי המוסר את המשלת עם ישראל בשיר השירים ל''שושנה בין החוחים'' שעיקר חסינותה שגדולתה של השושנה באה מתוך היותה בין החוחים, מה שמחייבה ומצריכה להתנוסס מעלה מעלה שלא להדקר ולהנזק מהם, וממילא מתעלית היא למרומים. כך ישראל מתוך הקשיים וההפרעות מתעלים הם ומתקרבים לה'. ורבינו בחיי ז''ל כתב בחובות הלבבות (שער התשובה פרק י') בזו הלשון: ''מי שרוצה להגיע לרצון בוראו, יכנס מן הפתח הצר שיכנסו ממנו החסידים הסובלים''. ושפתיים ישק. .

וּבְדֶרֶךְ זוֹ אָמַרְנוּ לְפָרֵשׁ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע''ה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים: ''מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ'' שֶׁלִּכְאוֹרָה כָּל הַפָּסוּק אֵינוֹ עוֹמֵד עַל מְכוֹנוֹ: שֶׁפָּתַח בְּ''מָשְׁכֵנִי'' - מַשְׁמַע בְּכֹחַ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי, וְהִמְשִׁיךְ בְּ''אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה'' - מַשְׁמַע מֵרְצוֹנִי אַךְ לֹּא מֵרְצוֹנוֹ, וְשׁוּב חָזַר אָמַר ''הֱבִיאַנִי'' - מֵרְצוֹנוֹ?! וְעוֹד לֹא מוּבָן שֶׁבַּתְּחִלָּה אָמַר ''חֲדָרָיו'' - לְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאִלּוּ לְבַסּוֹף אָמַר ''נִשְׂמְחָה בָּךְ'' - לְשׁוֹן נוֹכֵחַ?!

וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר שֶׁכָּאן טָמוּן סוֹד הַהַנְהָגָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם כְּשֶׁחָפֶץ הוּא לְקָרְבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: שֶׁבַּתְּחִלָּה מְעָרֶה הַקָּבָּ''ה עָל הָאָדָם רוּחַ טָהֳרָה מִמָּרוֹם שֶׁלֹּא מִדַּעַתוֹ בִּבְחִינַת ''מָשְׁכֵנִי'', בָּהּ טוֹעֵם הָאָדָם אֶת מְתִיקוּתוֹ וְנֹפֶת צוּפוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ וְהַקִּרְבָה אֵלָיו. אֲבָל אָז מִשֶּׁמַּחְלִיט הָאָדָם לְהִכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא מַתְחִיל הַשָּׁלָב שֶׁל ''אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה'', שֶׁנִּרְאֶה לָאָדָם כְּאִלּוּ הַשׁי''ת בּוֹרֵחַ וְחוֹמֵק וּמִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְנֶעֱרָמִים עַל גַּבּוֹ קְשָׁיִים וְנִסְיוֹנוֹת וּמִלְחָמוֹת. וְאִם נִשְׁאָר הָאָדָם ''עַקְשָׁן גָּדוֹל'' וּמַחֲזִיק אֵיתָן בְּדֶרֶךְ ה' אֲזַי זוֹכֶה שֶׁ''הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו'' לְהִכָּנֵס אֶל הֵיכַל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְסָרִים מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּשָׁיִים וְהַהַפְרָעוֹת שֶׁהָיוּ. אַךְ עֲדַיִן לֹא מַרְגִּישׁ הוּא אֶת קִרְבַת ה' אֶלָּא בִּבְחִינַת ''חֲדָרָיו'', דְּהַיְנוּ נִסְתָּר, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן עוֹלֶה וּמִתְעַלֶּה עַד לְדַרְגַּת ''נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ'', דְּהַיְנוּ נוֹכֵחַ, שֶׁזוֹכֶה לִרְאוֹת משלי ט''ז, ט''ו. וראה בספר ''תורת המגיד'' בביאורים על שיר השירים שהביא רעיון דומה לזה. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֵצַח.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה