אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - מִשְׂחָק מָכוּר

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מִשְׂחָק מָכוּר

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בִּכְלָל אַזְהָרָה זוֹ אָנוּ מְצֻוִּים שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בְּשׁוּם מָקוֹר אַחֵר לְחַיּוּתוֹ וּלְפַרְנָסָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְאַף לֹא לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת מִטּוֹב וְעַד רַע לְאַחֵר אוֹ לְעַצְמֵנוּ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: הושע י''ד, ד'. ''וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ''. כִּי אָדָם הַחוֹשֵׁב וּמַאֲמִין שֶׁ דברים ח', י''ז. ''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה'', וְשֶׁבִּזְכוּת שֶׁעָבַד אוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל הִשִּׂיג אֶת פַּרְנָסָתוֹ, הֲרֵי זֶה כּוֹפֵר בְּאֶחָד מֵעִקְּרֵי וִיסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה, שֶׁמְּשַׁתֵּף עוֹד כֹּחַ עִם כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ''ה. שֶׁהֲרֵי נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבִלְעָדִית שֶׁרַק הוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, אֶלָּא סוֹמֵךְ גַּם עַל כֹּחַ אַחֵר בִּלְתּוֹ. וְלָכֵן עָלֵינוּ לִזְכֹּר וּלְשַׁנֵּן תָּמִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זֶה שֶׁשּׁוֹלֵחַ לָנוּ אֶת הַקְּלִיֵנְטִים, וְלֹא הַשָּׁעוֹת הַנּוֹסָפוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֵלּוּ שֶׁיַּגְדִּילוּ לָנוּ אֶת מַשְׂכֻּרְתֵּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁהֵיטִיב רַבֵּנוּ בספרו ''מסילת ישרים'' בביאור דרכי קנית החסידות (פרק כ''א). הָרַמְחָ''ל זִיעָ''א לְהַגְדִּיר אֶת הַדָּבָר: שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת הִיא מֻכְרַחַת, אַךְ אֵינָהּ מוֹעִילָה בִּמְאוּמָה!

רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר כָּתְבוּ שֶׁהַצִּוּוּי שֶׁל ''לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי'' הוּא לָאו דַּוְקָא בְּמֻשָׂג שֶׁל אֱלֹהוּת. אֶלָּא כָּל הִשְׁתַּעְבְּדוּת וּכְפִיפוּת לְדָבָר אַחֵר בִּלְתִּי לַה' וּלְתוֹרָתוֹ הֲרֵי הִיא בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה לְדָבָר אַחֵר, בְּכָךְ שֶׁמַּרְגִּישׁ הוּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל בִּלְעָדָיו וְשֶׁמִּמֶּנּוּ מְקַבֵּל הוּא אֶת חַיּוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ. נִמְצָא, שֶׁאָדָם הַכָּפוּף לְיִצְרוֹ וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹתָיו וַחֲשָׁקָיו, וּמְאַבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁאִם לֹא יַשִּׂיג אֶת תַּאֲוָתוֹ לֹא יְהֵא רָגוּעַ, הֲרֵי זֶה נִכְנָס עַל פִּי בַּעֲלֵי הַמּוּסָר בְּמֻשָׂג שֶׁל עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, בָּזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה מְשֻׁעְבָּד לְדָבָר אַחֵר בָּעוֹלָם מִלְּבַד לַה' לְבַדּוֹ.

וְכָךְ אָמְרוּ קדושין כ''ב ע''ב. חֲכָמֵינוּ זַ''ל בְּעִנְיַן רְצִיעַת עֶבֶד עִבְרִי: רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ: מַה נִּשְׁתַּנְּתָה הָאֹזֶן מִכָּל הָאֵיבָרִים שֶׁבַּגּוּף שֶׁדַּוְקָא בָּהּ רוֹצְעִים אֶת הָעֶבֶד? אֶלָּא שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה אֶת קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי ''כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים'' וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ -תֵּרָצַע!

תְּבִיעָה נוֹרָאָה זוֹ מוּפְנֵית כְּלַפֵּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הַמְשַׁעְבֵּד אֶת עַצְמוֹ וּ''מִתְמַכֵּר'' לְדָבָר גַּשְׁמִי כָּזֶה אוֹ אַחֵר: לְכוֹס הַקָּפֶה בַּבֹּקֶר וְלַפֶּלֶאפוֹן הַיִּחוּדִי שֶׁלּוֹ, לַיָּדִיד הַטּוֹב וּלְאִשְׁתּוֹ, לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּרֶגֶל וְלִשְׁאָר עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. הֵיאַךְ הֶחְלַפְתָּ אוֹתִי ואגב הזכירנו את הכינוי ''באר מים חיים'' אציג בפניך קורא יקר נקודת חן נפלאה שראיתי בספר ''עלי באר'' להרה''ג יוסף בן עמרם בענין זה כי המים הם דבר מיוחד המסמל את השכינה הקדושה (ראה דרשת הגר''ח מוולאז'ין שהודפסה בסוף ספרו ''נפש החיים''). ועוד שגדול כחם להעניק לאדם התעוררות ורוח קדושה ממרומים כפי שאמרו חז''ל שלימוד ליד מים זורמים פותח את לב הלומד. והמהר''ם עראמה בפירושו לתהלים (מזמור קל''ז) כתב על הפסוק ''על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו'' שבסתם אין רוח נבואה שורה על ישראל מחוץ לארץ ישראל, אולם בזכות היותם ליד נהרות זכו לנבואה אף בחו''ל. ובספר ''ארץ החיים'' הוכיח כן ממעמד קריעת ים סוף שבו ראתה שפחה על הים וכו' וגם זה היה מחמת היותם ליד המים. ועל פי זה ביאר את הכתוב ''לה' הארץ ומלואה'' – דהיינו שהקב''ה מתגלה על הארץ היא ארץ ישראל, ''תבל ויושבי בה'' – היא חו''ל שפעמים אף שם מתגלה הקב''ה, ומתי? ''כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה''. שליד המים ניתן לזכות לנבואה אף בחו''ל. ולכן גם כן המים הם האמצעי והתנאי להסרת טומאה בטבילת המקוה כידוע. והדברים נפלאים! בְּאֵר מַיִם חַיִּים בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּם הַמַּיִם?! עַבְדִּי אַתָּה! עֶבֶד ה'! וְעַתָּה עָשִׂיתָ אֶת עַצְמְךָ עֶבֶד לְדָבָר אַחֵר?! ומזה הטעם המליצו לנו חז''ל (אימרת רבי חייא במסכת גיטין דף ע' ע''א): סעודתך שהנאתך ממנה – משוך ידך הימנה. שלא תבוא להשתעבד לה ולהיות תלוי בה.

אֵין שׁוּם מְנִיעָה מֵהָאָדָם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ וְלֵהָנוֹת מֵאֶמְצָעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. אַדְּרַבָּה: כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא - לֹא נִבְרָא אֶלָּא בַּעֲבוּרֵנוּ. אֶלָּא שֶׁלְּהִתְמַכֵּר וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד לְדָבָר כָּל שֶׁהוּא מִלְּבַד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הֲרֵי זֶה דָּבָר הַגּוֹבֵל בְּסוּג שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא עָלֵינוּ, וּמִכָּךְ עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵר וּלְהִזָּהֵר.

מְבַקְּשִׁים אָנוּ מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ: וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ - שֶׁאַהֲבָתֵנוּ וְיִרְאָתֵנוּ תִּהְיֶה אַחַת וִיחִידָה - כְּלַפֶּיךָ ה', מִבְּלִי לְשַׁתֵּף שׁוּם אַהֲבָה אַחֶרֶת. אַךְ הַאִם אָנוּ בֶּאֱמֶת מְקַיְּמִים זֹאת? הַאִם בֶּאֱמֶת אוֹהֲבִים אָנוּ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵאֵת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, אוֹ אֶת הַבִּלּוּיִים וְהַחֲבֵרִים? וּמָה עוֹשֶׂה אָדָם אִם קָנָה אֲרוּחַת צָהֳרָיִם מְפַתָּה וּדְשֵׁנָה וּלְפֶתַע מְגַלֶּה שֶׁכַּשְׁרוּת הַמָּקוֹם הִיא לֹא כָּל כָּךְ תּוֹאֶמֶת לְשִׁיטָתוֹ וּלְהַשְׁקָפָתוֹ? וְאִם תִּכְנֵן אָדָם לִנְסֹעַ אוֹ לָלֶכֶת לְמָקוֹם מְסֻיָּם וּלְפֶתַע מְגַלֶּה שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרוּ שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, מָה עוֹשֶׂה הוּא כָּעֵת? מִצְטַדֵּק בְּתֵרוּצִים שֶׁל ''מַה יֵּשׁ בָּזֶה?'', וּ''מִי אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַחְמִיר?'', ''לֹא אֵלַי הִתְכַּוְּנוּ'' וְ''אַדְּרַבָּה - לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּוָּנָתִי''. הַאִם בָּזֶה מִתְבַּטֵּאת אַהֲבָתֵנוּ הָעַזָּה לְבוֹרֵא עוֹלָם?! וַדַּאי שֶׁלֹּא!

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה