המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מִשְׂחַק בַּיִת
כְּבָר נִתְבָּאֵר בביאור מצוה ק''ג. עיין שם במקורות. לְעֵיל שֶׁעִקַּר עִנְיַן הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה בִּכְדֵי לְהַבְרִיחַ וּלְבַטֵּל אֶת כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ. וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה מַדּוּעַ נֶאֱסָר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַקְּטֹרֶת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ? וֶהֲרֵי שָׁם יֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מַה לְּהוֹעִיל וּלְתַקֵּן, וְאַדְרַבָּה מִן הָרָאוּי הָיָה לִכְאוֹרָה שֶׁמִּחוּץ לַמִּקְדָּשׁ יוֹתֵר נִתְחַיֵּב וְנִתְעַסֵּק בְּזֶה הַדָּבָר?!
וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁרָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה שֶׁמִּלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הִיא מֵהַדְּבָרִים הַקָּשִׁים וְהַמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת. לֹא דּוֹמָה מַאֲבָק מוּל אָדָם כָּזֶה אוֹ אַחַר, לְמַאֲבָק מוּל הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. וּבִכְדֵי שֶׁהַנִּצָּחוֹן יִהְיֶה מֻבְטָח בְּעֵזֶר ה', מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לִדְאֹג לִלְחֹם בּוֹ דַּוְקָא בִּמְקוֹמֵנוּ וּבְמַחֲנֵנוּ, וְלֹא לָצֵאת אֵלָיו לִלְחֹם בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ וּבַטֶּרִיטוֹרְיָה שֶׁלּוֹ. שֶׁכָּךְ טֶבַע הָעוֹלָם הוּא שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר יְכֹלֶת הִתְמוֹדְדוּת, וְיוֹתֵר בְּנָקֵל הוּא לְנַצֵּחַ בְּמִלְחֲמוֹתָיו אמנם ישנם יחידי סגולה המסוגלים לצאת למקום הסטרא אחרא, ואף לרדת אל עמקי הקליפות ולהציל ולפדות משם נשמות עשוקות השבויות בידה בבחינת ''נפילת אפיים'' כידוע ליודעי ח''ן, אך אין זה אלא לאחד מעיר ולשניים ממשפחה. ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. .
כָּךְ אימרת בן זומא באבות (פרק ד' משנה א'). אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל: ''אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ''. שֶׁעִקַּר הַמְּלָאכָה הַנִּדְרֶשֶׁת מִן הָאָדָם הִיא לֹא לִגְבֹּר עַל הַיֵּצֶר אוֹ לְבַטְּלוֹ, אֶלָּא רַק לְכָבְשׁוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ תַּחַת חֲסוּתוֹ וּרְשׁוּתוֹ, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה כְּבָר בְּנָקֵל יוּכַל הוּא לִגְבֹּר עָלָיו וּלְהַגְבִּילוֹ. וְזֶהוּ עֹמֶק מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ''ל: כך היו שונים בבית מדרשו של רבי ישמעאל כמובא בסוכה (נ''ב ע''ב). ''אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ'' - וְכִי מַה יּוֹעִיל בְּכָךְ שֶׁנְּבִיאֵהוּ לְשָׁם? וְכִי שָׁם לֹא יִלָּחֵם בָּנוּ לְהַכְשִׁילֵנוּ וּלְהַחְטִיאֵנוּ? וַהֲרֵי כַּמָּה יֵצֶר הָרַע וּמִכְשׁוֹלוֹת עֲלוּלִים לָבוֹא לָאָדָם דַּוְקָא בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ?! אֶלָּא שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לִרְשׁוּתֵנוּ - כְּבָר יִהְיֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּנָקֵל עֲבוּרֵנוּ לְנַצְּחוֹ וּלְבַטְּלוֹ, כִּי נִמְצָאִים אָנוּ בַּמָּקוֹם שֶׁלָּנוּ וכך הסביר לנו פעם איזה שחקן כדורגל הי''ו שכשמשחק הכדורגל מתקיים ב''מגרש בית'', היינו במקום מושבה של הקבוצה שלו ולא במקומה של הקבוצה היריבה, אזי יותר בנקל לנצח במערכה מאשר ב''מגרש חוץ'' היינו של הקבוצה השניה. וישמע חכם ויוסף לקח. .
כָּךְ מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ ע''ה שֶׁמִּשֶּׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ מִיָּד קָמוּ עָלָיו אֱלִיפָז, וְלָבָן, וְעֵשָׂו, וְשָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְהַכְנִיעוֹ וּלְהָרְגוֹ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בְּטֶרֶם יָצָא מִמְּקוֹמוֹ וראה בפירוש אור החיים הקדוש על התורה (בראשית כ''ח, ו') שכתב שאכן זו היתה מחשבתו של עשיו ללחום ביעקב דווקא בדרך ששם כחו גדול יותר לנצוח את יעקב ובניו. . גַּם דִּינָה בַּת יַעֲקֹב לֹא נָפְלָה בִּידֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֶלָּא כְּשֶׁיָּצְאָה מִמְּקוֹמָהּ כפי שכתוב (בראשית ל''ד, א'): ''ותצא דינה בת לאה...ויראה...ויענה''. שכיוון שיצאה – נתפסה. . שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתָהּ, לֹא הָיָה יָכוֹל הַשָּׂטָן לִיגַע בָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאָה מֵרְשׁוּתָהּ - מִיָּד גָּבְרוּ עָלֶיהָ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהִכְשִׁילוּהָ.
אֲפִלּוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק לֹא הֻכְנַס לְנִסָּיוֹן עַד שֶׁהָלַךְ אֶל בֵּית אֲדוֹנָיו כפי שכתוב (בראשית ל''ט, י''א): ''ויבא הביתה...ותתפשהו בבגדו''. . רַק שָׁם הִתְעוֹרְרָהּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְתָפְסוֹ בְּבִגְדוֹ וּלְנַסּוֹת לְהַכְשִׁילוֹ. וְלָכֵן מִשֶּׁרָאָה זֹאת יוֹסֵף מִיָּד בראשית ל''ט, י''ב. ''וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה'' - מִהֵר לָשׁוּב לְמַחֲנֵהוּ וְלִמְקוֹמוֹ, שָׁם הַהִתְמוֹדְדוּת הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר קַלָּה וּמוֹעִילָה.
גַּם בַּחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים אבות פרק ו' משנה ט'. מוּבָא עַל הַתַּנָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא שֶׁסִּפֵּר ''פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד וְאָמַר לִי רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכוּ'''. וְדִיְּקוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁדַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לָכֵן קָפַץ עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע לְהַפִּילוֹ וּלְהַכְשִׁילוֹ. וּמִכָּאן יִלְמַד הָאָדָם שֶׁלֹּא לְסַכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת רוּחָנִיּוּתוֹ בִּשְׁהִיָּה יְתֵרָה בִּמְקוֹמוֹת לֹא טוֹבִים בָּהֶם עֲלוּלוֹת לֶאֱרֹב לוֹ סַכָּנוֹת רוּחָנִיּוֹת, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם אָכֵן קַיָּם בּוֹ הַכֹּחַ לַעֲמֹד מוּלָן בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת וּמַצָּבִים.
וְלָכֵן מָנְעָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה מִלְּהַקְרִיב אֶת הַקְּטֹרֶת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ, לְלַמְּדֵנוּ וּלְהַשְׂכִּילֵנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת לִלְחֹם אֶת אוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה שֶׁלָּהֶם, שֶׁמָּא לֹא תְּהֵא שִׁיבָה כְּבִיאָה. וְשׁוֹמֵעַ לָנוּ יִשְׁכֹּן בֶּטַח.