אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ!

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ!

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עוֹמֵד לוֹ אָדָם וְשׁוֹאֵל: וְכִי מַה לִּי וּלְצִוּוּי פָּשׁוּט זֶה? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ וְאַדִּיחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וְאִם כֵּן לָמָּה צָרִיךְ אֲנִי בְּתוֹרָתִי אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ? וְשֶׁמָּא לֹא לְשֶׁכְּמוֹתִי נֶאֱמַר צִוּוּי זֶה?!

אַךְ הָאֱמֶת הִיא כִּי לֹא בְּחָכְמָה דִּבֵּר. כִּי מִצְווֹת הַתּוֹרָה לַכֹּל נִתְּנוּ, וכמו שפירשו בעלי חסידות פירוש נאה למאמר רבא (שבת ל''א ע''א) שאחת השאלות ששואלין לאדם ביום הדין היא ''קבעת עתים לתורה?'' ופירש ששואלים בתמיהה: הקבעת עתים וזמנים למצוות התורה לומר זה היה פעם, וזה לא שייך להיום וכיוב''ז?! ודברי פי חכם חן. וּלְכָל דּוֹר וְדוֹר, וְאִם כֵּן בְּהֶכְרַח שֶׁבְּצִוּוּיֶיהָ נִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה גַּם אֵלֵינוּ! וְהֵיכָן?!

הִנֵּה חַכְמֵי הַמּוּסָר אוֹמְרִים שֶׁאֶחָד הַגּוֹרְמִים הַמַּשְׁפִּיעִים בְּיוֹתֵר עַל הָאָדָם וְעַל אֹרַח חַיָּיו הוּא הַחֶבְרָה בָּהּ הוּא מָצוּי. הַשְׁפָּעַת הַחֶבְרָה עַל הָאָדָם הִיא כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, עַד שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם יֹאהַב דָּבָר פְּלוֹנִי אוֹ יִשְׂנָא דָּבָר פְּלוֹנִי רַק מֵחֲמַת הֱיוֹתוֹ בְּחֶבְרָה בָּהּ אוֹהֲבִים אוֹ שׂוֹנְאִים אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר וכבר ערכו ניסוי בו לקחו אדם והושיבוהו בתוך קבוצת אנשים מושתלים והניחו לפניהם חפץ גדול וחפץ קטן, וביקשו מכל אחד לומר איזהו הגדול ואיזהו הקטן, כשהמושתלים קיבלו הוראה לומר שהקטן הוא הגדול. וכשהגיע תורו של אותו אחד ראו בעליל איך הוא מסופק בעצמו אם רואה הוא נכון או לא. עד כמה גדול כחה של החברה אף מול המציאות הנראית לעין. וראה בספר ''החברה והשפעתה'' (עמוד 24) שכתב ביאור נפלא על הכתוב בלאה (בראשית כ''ט, י''ז): ''ועיני לאה רכות'' ופירשו חז''ל שנשרו עיניה מרוב בכייה על שהיתה סבורה שעתידה להנשא לעשיו, כי היו הבריות אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן – הגדולה לגדול והקטנה לקטן. והנה בודאי שלאה ידעה שלא הבריות הן שיקבעו את עתידה, וללא הסכמתה לא ישיאוה בעל כרחה, רק בכתה כי חששה שדבורם ורצונם של הכלל ישפיעו עליה עד שגם היא תרצה ותחפוץ בזה. ואמר פעם חכם אחד: ''אני לא מה שאני חושב שאני, וגם לא מה שאתה חושב שאני, אלא אני מה שאני חושב שאתה חושב שאני''. ומה אתם חושבים?... . וְהָרַבִּים, כַּיָּדוּעַ, מֻרְכָּבִים מֵהַרְבֵּה יְחִידִים בּוֹדְדִים, וְאִם כֵּן עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁכָּל יָחִיד בַּחֶבְרָה הִנּוֹ בַּעַל הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל הַכְּלָל, לְטוֹב אוֹ לְרָע, לְרוֹמְמָם אוֹ לְהוֹרִידָם, כְּפִי מַעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו.

אָדָם הַמְבָרֵךְ לְדֻגְמָא בְּרָכָה בְּקַלּוּת רֹאשׁ וּבַחֲטָף בִּפְנֵי חֲבֵרָיו - בְּהֶכְרַח שֶׁהַדָּבָר יַקְרִין וְיַשְׁפִּיעַ עַל סוֹבְבָיו. וְכֵן הַשָּׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַמֵּקֵל לֶאֱכֹל מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ בְּהַשְׁגָּחָה מְהֻדֶּרֶת, וְהַנֶּעְדָּר מִן הַתְּפִלָּה בְּמִנְיָן וּמִשִּׁעוּר הַתּוֹרָה. כָּל אֵלּוּ הֵם ''מַדִּיחִים'' קְטַנִּים שֶׁמִּבְּלִי מֵשִׂים לֵב מַטִּים אֶת לִבָּם שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת וּמִי יוֹדֵעַ מַה תְּהֵא אַחֲרִיתָם!

עָלֶיךָ לִזְכֹּר וּלְהָבִין כִּי אֵינְךָ לְבַד בְּעוֹלָמְךָ, וְתָמִיד עֵין בְּנֵי הָאָדָם מִסְתַּכֶּלֶת וּבוֹחֶנֶת וְלוֹמֶדֶת מִמְּךָ: הֵיאַךְ אַתָּה מִתְפַּלֵּל, וְהֵיאַךְ אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאִם יוֹדֵעַ אַתָּה לוֹמַר תּוֹדָה עַל הָעֶזְרָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. גַּם שמואל א' ט''ו, י''ז. אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ - רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה! וְלָכֵן עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מַה הֵן הַהַשְׁלָכוֹת הַנִּגְרָמוֹת מֵעֵבֶר לִגְבוּל הָעוֹלָם הָאִישִׁי שֶׁלָּנוּ. מָה הַבְּרִיּוֹת לְמֵדוֹת מִמֶּנִּי, וְאֵיזֶה רֹשֶׁם אֲנִי מַשְׁאִיר עַל הַשּׁוֹהִים בִּמְחִצָּתִי, שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס חָלִילָה בְּגֶדֶר שֶׁל ''מַדִּיחַ אֶת הָרַבִּים''.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה