המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַחַת מֵהָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּעִנְיַן אִסּוּר עֲבוֹדַת הַאֱלִילִים הִיא שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ בְּנֵי אָדָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת וּמְסֻלָּפוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת הֶבֶל וָרִיק וּמַעֲשֵׂי תַּעְתּוּעִים. וְאַף אִם הָאָדָם עַצְמוֹ אֵינוֹ נוֹטֶה לְאוֹתָן דְּרָכִים, רַק מַטֶּה הוּא אֲחֵרִים לְכָךְ הֲרֵי זֶה נִקְרָא ''מַדִּיחַ''. שֶׁזֶּהוּ הַהֵפֶךְ מֵרְצוֹן הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיַּעַבְדוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. ראה סנהדרין (ס''ג ע''ב). וראה עוד בספר המצוות להרמב''ם (מצוה ט''ו) שהמסית הוא העובד עבודה זרה בעצמו וגם מטה אחרים אליה, ואילו המדיח הוא המטה אחרים אליה מבלי לעובדה בעצמו. וּלְמָדוּהָ מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב ''לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ'' - מִכָּאן אַזְהָרָה לַמַּדִּיחַ.
בגמרא שם, וראה עוד ברמב''ם ז''ל הלכות עבודת כוכבים (פרק ד' הלכה ב'). הַגְדָּרַת ''מַדִּיחַ'' עַל פִּי חֲכָמֵינוּ זַ''ל הִיא דַּוְקָא בְּאִם יָקוּמוּ לְכָל הַפָּחוֹת שְׁנֵי מַדִּיחִים, וְיַדִּיחוּ אֶת רוֹב בְּנֵי עִירָם בָּהּ הֵם דָּרִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְעָנְשָׁם שֶׁל הַמַּדִּיחִים הוּא בִּסְקִילָה. וְאִם לֹא נִתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים לֹא נִקְרָאִים הַלָּלוּ ''מַדִּיחִים'' אֶלָּא ''מְסִיתִים'', וְיִתְבָּאֵר דִּינָם אי''ה בְּמִצְוָה תס''ב.