המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - לְשֵׁם שָׁמַיִם
בַּחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים אָנוּ מוֹצְאִים כִּי ראה מנחות (פ''ה ע''ב) שבמקום שמצוי שמן מצויה בו החכמה. ובזוהר הקדוש (ויקרא דף ס''א ע''א) כתב שהחכמה העליונה נקראת ''שמן משחת קודש''. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מְסַמֵּל אֶת חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁבָּאָדָם, וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה: תהלים קל''ג, ב'. ועניינו חכמת התורה היורדת על ראש האדם כשמן הטוב. ''כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ''. וְנִרְאֶה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לוֹמַר שֶׁבְּמִצְוַת ''וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ'' בָּאָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְהִזְהִירֵנוּ לְבַל נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב הַזֶּה, דְּהַיְנוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְחָכְמָתָהּ, לְטוֹבַת הַשָּׂגַת צְרָכֵינוּ הָאִישִׁיִּים, וְשֶׁלֹּא נְנַצְּלָהּ לִדְבָרִים אֲחֵרִים מִלְּבַד לְצֹרֶךְ עֲבוֹדַת קוֹנֵנוּ וְיוֹצְרֵנוּ.
כָּךְ עוֹמְדִים אימרת רבי צדוק באבות (פרק ד' משנה ה'). וּמַזְהִירִים רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ''אַל תַּעֲשֵׂם לְדִבְרֵי תּוֹרָה כַּעֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא כְּקַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. שֶׁכָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם!''. תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כְּלִי חֶמְדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר הֻפְקְדָה בְּיָדֵינוּ אַךְ וְרַק כְּדֵי שֶׁנִּתְקָרֵב בְּאֶמְצָעוּתָהּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְנַעַבְדוֹ כֻּלָּנוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז. כמאמר חז''ל (נדרים ס''ב ע''א): ''שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא''. לֹא כְּדֵי שֶׁעַל יָדָהּ נִתְעַשֵּׁר אוֹ נִתְכַּבֵּד אוֹ נִתְגַּדֵּל. וְלָכֵן כן דרשו רבותינו בנדרים (ל''ז ע''א) שאמר משה רבינו ע''ה לישראל: ''מה אני בחנם אף אתם בחנם''. ונפסק ברמב''ם (פרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה ז') ובשלחן ערוך (יורה דעה סימן רכ''א סעיף ב'). עיין שם באילו אופנים כן מותר, ואכמ''ל. פָּסְקוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁאָסוּר לִטּוֹל שָׂכָר עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, וראה בגליון מהרש''א (יורה דעה ריש סימן רפ''ב) שדן האם מותר להביא ספר תורה למתקשה ללדת בתור סגולה ללידה קלה. וְשֶׁאֵין מִתְרַפְּאִים עַל יְדֵי דִּבְרֵי תּוֹרָה.
ראה בספר ''מכתב מאליהו'' להגה''צ רבי אליהו דסלר זצוק''ל (חלק ג' עמוד 85) שכתב על זו הדרך. כָּל אָדָם בְּהַגִּיעוֹ לְזֶה הָעוֹלָם פּוֹסְקִים וּמַעֲנִיקִים לוֹ כֵּלִים בָּהֶם יְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ וְיַשְׁלִים אֶת יִעוּדוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת: זֶה מְקַבֵּל עֹשֶׁר, וְזֶה חָכְמָה, זֶה מְקַבֵּל טוּב לֵב וְזֶה מְקַבֵּל יָזְמָה. הַצַּד הַשָּׁוֶה בְּכֻלָּם: שֶׁכָּל אוֹתָם כֵּלִים לֹא נִתָּנִים לוֹ לָאָדָם אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיְּשָׁרֵת בָּהֶם אֶת הַבּוֹרֵא. וְאָדָם הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָם כֵּלִים לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב בְּמִשְׁפָּט שָׁמַיִם לְגַזְלָן. וְלָכֵן מִי שֶׁזָּכָה לְקִנְיָן רוּחָנִי כְּגוֹן לְחָכְמַת הַתּוֹרָה אוֹ לְכִתְרָהּ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָךְ לִצְרָכָיו הָאִישִׁיִּים הֲרֵי זֶה כְּגוֹזֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, כן אמר רבי יוחנן בנדרים (ס''ב ע''א): ''כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם''. ראה שם מניין למדו זאת בקל וחומר. וְסוֹפוֹ לְהֵעָקֵר מִן הָעוֹלָם!!!
נדרים (ס''ב ע''א). בַּתַּלְמוּד מְסֻפָּר עַל רַבִּי טַרְפוֹן שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה לְיַד כֶּרֶם עֲנָבִים, וּבַעַל הַמַּטָּע שֶׁהָיָה רָגִיל שֶׁגַּנָּבִים חוֹדְרִים אֶל כַּרְמוֹ לֹא זִהָהוּ וְחָשַׁב אוֹתוֹ לְגַנָּב. בָּא הַלָּה בַּחֲשַׁאי וְקָפַץ עַל רַבִּי טַרְפוֹן, הִטְמִינוֹ בְּתוֹךְ שַׂק גָּדוֹל וּנְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ לְקַחְתּוֹ וּלְזָרְקוֹ אֶל תּוֹךְ הַנָּהָר. רַבִּי טַרְפוֹן, מִגֹּדֶל הַבֶּהָלָה, זָעַק מִתּוֹךְ הַשַּׂק ''אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁבָּא זֶה לְהַשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר לְהָרְגוֹ''.
הָאִישׁ מִשֶּׁשָּׁמַע אֶת שְׁמוֹ, וּכְבָר זִהָה אֶת קוֹלוֹ, הֵבִין כִּי הַמְּדֻבָּר הוּא בַּאֲמוֹרָא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי טַרְפוֹן גְּדוֹל יִשְׂרָאֵל, וּמֵרֹב בּוּשָׁה הִשְׁלִיכוֹ מִיָּדוֹ וּמִהֵר לָנוּס וּלְהֵחָבֵא בְּטֶרֶם יִרְאֵהוּ הָרַב. יָצָא רַבִּי טַרְפוֹן מֵהַשַּׂק, וְשָׁב לְלִמּוּדוֹ, אַךְ מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה צִעֵר וְסִגֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין כְּכַפָּרָה עַל כָּךְ שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנּוֹתֵן חֹמֶר לְמַחְשָׁבָה לְכֻלָּנוּ...