המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כַּף זְכוּת
רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִיעָ''א פֵּרֵשׁ אֶת פָּסוּק זֶה בָּעִנְיָן הַיָּקָר שֶׁל ''הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת''. וּבֵאֵר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ הִיא לְתַעְתֵּעַ בָּאָדָם וּלְהַכְשִׁילוֹ בַּעֲבֵרָה, וּלְאַחַר מִכֵּן הוֹלֵךְ וּמֵעִיד הוּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם וְדוֹרֵשׁ שֶׁיַּעֲנִישׁוּהוּ בִּמְלֹא חֻמְרַת הַדִּין כפי שאמרו בגמרא (בבא בתרא ט''ז ע''א): ''יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה''. . אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּצָּב הוּא לְהָעִיד בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל מַעֲשֵׂי הָאָדָם, אוֹמְרִים לוֹ: ''עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר. לֵךְ וְהָבֵא עִמְּךָ עֵד נוֹסָף''. וְאִם אָכֵן יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁרָאָה אֶת אוֹתוֹ אָדָם חוֹטֵא וְדָן אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה - מִיָּד לוֹקֵחַ הַשָּׂטָן אֶת נִשְׁמָתוֹ לְהָעִיד עַל הַדָּבָר וְנֶחֱרָץ דִּינוֹ שֶׁל הַחוֹטֵא לְרָעָה. אוּלָם אִם אֵלּוּ שֶׁרָאוּהוּ חוֹטֵא דָּנִים אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת שֶׁאוּלַי זֶה לֹא כְּפִי שֶׁזֶּה נִרְאֶה, וְאוּלַי אָנוּס הָיָה, וְאוּלַי יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר לַדָּבָר, אֲזַי אֵין לַשָּׂטָן עֵד נוֹסָף לִדְבָרָיו וּמִמֵּילָא נִפְטַר אוֹתוֹ אָדָם מִן הַדִּין.
וְכָל זֶה נִרְמָז בְּפָסוּק ''אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס'' הַיְנוּ אוֹתוֹ רָשָׁע יָדוּעַ הַמְּקַטְרֵג תָּמִיד עַל הָאָדָם אַל תָּשִׁית יָדְךָ עִמּוֹ בְּהָדִינְךָ אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף חוֹבָה וְנִמְצֵאתָ בְּכֹחַ מַחְשַׁבְתְּךָ מְחַיְּבוֹ עַל מַעֲשָׂיו.