המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ בֵּית הַדִּין לְעֵדוּת אָדָם הָעוֹבֵר עַל חֻקֵּי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, וְשֶׁלֹּא יִפְעֲלוּ עַל פִּי דְּבָרָיו לְחַיֵּב אוֹ לְזַכּוֹת, לֶאֱסֹר אוֹ לְהַתִּיר. וְסִבַּת הַדָּבָר כָּתַב בַּעַל סֵפֶר הַחִנּוּךְ בִּהְיוֹת שֶׁכְּלָל נָקוּט בְּיָדֵינוּ שֶׁכָּל שֶׁעַל עַצְמוֹ אֵינוֹ חָס וְאֵינוֹ מְרַחֵם, וַדַּאי שֶׁאַף עַל אֲחֵרִים לֹא יָחוּס וְלֹא יְרַחֵם. לָכֵן אוֹתוֹ בַּעַל עֲבֵרָה שֶׁאֵינוֹ חָס עַל נִשְׁמָתוֹ שֶׁלּוֹ וְעוֹבֵר עַל צִוּוּיֵּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לַמְרוֹת כָּל הָעֳנָשִׁים הַכְּבֵדִים הַצְּפוּיִים לוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יָחוּס וִירַחֵם עַל חֲבֵרוֹ בַּדִּין, וְעָלוּל הוּא בְּקַל לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר וְלוֹמַר דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מֻצְדָּקִים וּנְכוֹנִים.
הַהַגְדָּרָה שֶׁל ''רָשָׁע'' לְעִנְיָן זֶה הִיא כן כתב הרמב''ם ז''ל בהלכות עדות (פרק י' הלכה ג') והטור והשלחן ערוך (חושן משפט סימן ל''ד). כָּל שֶׁעָבַר עַל דָּבָר הָאָסוּר מִן הַתּוֹרָה שכן כתוב ''אל תשת ידך עם רשע''. ובחייבי מלקות כתוב ''והיה אם בן הכות הרשע''. שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מַלְקוֹת אוֹ כָּרֵת, וְכָל שֶׁכֵּן חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מֵהַתּוֹרָה. וְהָעוֹבֵר עַל דָּבָר הָאָסוּר מִדְּרַבָּנָן פָּסוּל לְעֵדוּת מִדְּרַבָּנָן.
בִּכְלַל צִוּוּי זֶה כְּלוּלִים עוֹד תִּשְׁעָה סוּגֵי אֲנָשִׁים הַפְּסוּלִים לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה וְהֵם: נָשִׁים, עֲבָדִים, קְטַנִּים, חֵרְשִׁים, שׁוֹטִים, סוּמִים, אֲנָשִׁים הַבְּזוּיִים בְּיוֹתֵר, קְרוֹבִים וְהַנּוֹגְעִים בְּעֵדוּת. וְאִם בָּא וְהֵעִיד אֶחָד מֵאֵלּוּ בְּבֵית הַדִּין עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה וְאֵינָהּ מַעֲלָה וְאֵינָהּ מוֹרִידָה בִּפְסַק הַדִּין כְּלָל.
בְּנוֹסָף לְכָךְ, הוֹסִיפוּ חֲכָמֵינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַפְּסוּלִים לְעֵדוּת מִדְּרַבָּנָן וְהֵם: הַמְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּה וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה וָעוֹד ראה מסכת סנהדרין פרק א' ושלחן ערוך (חושן משפט סימנים ל''ג- ל''ה). .