המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כֻּלָּם אֲהוּבִים
הַסְּפוֹרְנוֹ בְּבֵאוּרוֹ עַל אִסּוּר זֶה שֶׁל קִלְלַת הַדַּיָּנִים כָּתַב כִּי יָדְעָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמִּנְּטִיָּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם לְדַמְיֵן וְלַחְשֹׁב תָּמִיד כִּי הוּא הַזַּכַּאי וְהַצּוֹדֵק, וְלִהְיוֹת מְשֻׁכְנָע שֶׁכָּל אַשְׁמָה שֶׁתּוּטַל עָלָיו הִיא עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּיו. וּכְפִי במסכת נגעים (פרק ב' משנה ה'). שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: ''אֵין אָדָם רוֹאֶה נִגְעֵי עַצְמוֹ''. וְעַל כֵּן, בְּנָקֵל הוּא שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לִידֵי הִתְרַעֲמוּת בְּשָׁעָה שֶׁיִּפָּסֵק הַדִּין לְרָעָתוֹ. וּבִפְרָט שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הַהַכְרָעָה בַּמִּשְׁפָּט אֵינָהּ דָּבָר הַמְפֹרָשׁ וּמְבֹרָר בְּחֻקֵּי הַתּוֹרָה, אֶלָּא דָּבָר הַנָּתוּן לְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ הַמַּעֲמִיקָה וְלִרְאוּת עֵינָיו שֶׁל הַדַּיָּן.
וְכָאן מוֹצֵא לוֹ הַשָּׂטָן פֶּתַח נִרְחָב לְהַטּוֹת אֶת הָאָדָם מֶאֱמוּנָתוֹ בַּתּוֹרָה וּבִשְׁלִיחֶיהָ, וּלְהַרְהֵר אַחַר הַחֲכָמִים וּפְסִיקוֹתֵיהֶם. וְלָכֵן פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁגַּם גְּדוֹלִים וְטוֹבִים נוֹפְלִים בְּזֶה הַדָּבָר כן כתב רבינו החזון איש זצוק''ל בספרו ''אמונה ובטחון'' (פרק ג' פיסקה י''ז). והוסיף שבמקרה הזה דווקא גדלותם היא המשמשת להם לרועץ להביאם לסרב להכנע לפסק הדיינים. עיין שם. . וְעַל כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם בְּאַזְהָרָה מְיֻחֶדֶת שֶׁנְּטִיַּת לִבּוֹ זוֹ לֹא תְּבִיאֵהוּ לְהִתְמָרֵד בִּפְסַק הַדַּיָּנִים וְלַחֲלֹק עֲלֵיהֶם וּלְקַלְּלָם.
בפירושו על התורה כאן. רַבֵּנוּ הָאִבְּן עֶזְרָא זַצַ''ל הוֹסִיף כִּי בַּמִּלָּה ''אֱלֹקִים'' נִכְלָלִים לֹא רַק הַדַּיָּנִים, אֶלָּא גַּם גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה מַנְהִיגֵי הַדּוֹר הַמּוֹרִים לִבְנֵי הָאָדָם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ. גַּם עֲלֵיהֶם הַתּוֹרָה הִזְהִירָה לְבַל נִפְעַר אֶת פִּינוּ חָלִילָה לַחְלֹק עֲלֵיהֶם וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם בְּחֶסְרוֹן כָּבוֹד וְיִרְאָה. כִּי כְּשֵׁם ראה סנהדרין (ל''ח ע''א) שהקב''ה ברא את הבריות במכוון כשפרצופיהם שונים זה מזה, כדי שלא יבואו לומר זו אשתי וזה עבדי וכיוצא בזה. ונלע''ד שרצו חז''ל באימרה זו ללמד שגם הדעות השונות של בני האדם זה דבר שנעשה במכוון מלכתחילה מאת הבורא ברוך הוא לתועלת העולם וקיומו. שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם שָׁוִים כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, וְכָל שֶׁכֵּן דַּעַת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא דַּעַת תּוֹרָה צְרוּפָה וּמְזֻקָקָה וַדַּאי שֶׁלֹּא הַכֹּל תּוֹאֲמִים לְדֵעוֹתֶיהָ. וּפְעָמִים שֶׁהַנְהָגַת הַגָּדוֹל וּפְסִיקָתוֹ אֵינָהּ מוּבֶנֶת וּבְרוּרָה לַכֹּל, שֶׁכֵּן זֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁל תמיד (ל''ב ע''א). וכאן המקום לציין כי ישנם הטועים לחשוב כי ההתבטלות בפני התלמידי חכמים היא ביטול האישיות והעצמיות של האדם, מה שמעורר לפעמים התקוממות והתנגדות טבעית מצד בני אדם. אולם האמת היא כי ההיפך הוא הנכון: שההתחברות אליהם וההתבוננות בדרכיהם ובהליכותיהם היא זו המסייעת לאדם לגלות את ה''אני'' האמיתי שבו, ולהוציא את הטוב שבו מהכח אל הפועל. ובינו נא זאת! הֶחָכָם לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד - מַה שֶּׁלֹּא כֻּלָּם רוֹאִים. וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל בְּדַעְתּוֹ וּבְדִבּוּרוֹ, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מָרוּת הַחֲכָמִים בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת עָלוּל לְהַגִּיעַ חָלִילָה לְמַחְשָׁבוֹת וּלְדִבּוּרִים חֲמוּרִים אוֹדוֹת הַגְּדוֹלִים.
הַפֶּה שֶׁל הָאָדָם הִנּוֹ כְּלִי בַּעַל עֵרֶךְ עֶלְיוֹן, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל מוֹצָא פִּינוּ לִשְׁקֹל הֵיטֵב כָּל מִלָּה בְּטֶרֶם נוֹצִיאֶנָּה מִפִּינוּ. לְצַעֲרֵנוּ יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְמַהֲרִים לִפְסֹל שִׁיטוֹת וְאִישִׁים בְּהֶבֶל פִּיהֶם מִבְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, וְגוֹרְמִים בְּכָךְ לִנְזָקִים גְּדוֹלִים וּבִלְתִּי הֲפִיכִים לְשָׁנִים רַבּוֹת. לֹא חָכְמָה גְּדוֹלָה הִיא לִשְׁלֹל וּלְהַמְעִיט בְּעֵרֶךְ הַזּוּלָת. זוֹהִי מֵהַמְּלָאכוֹת הַקַּלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה הִיא לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשֵּׁנִי וּלְגַלּוֹתוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם כמו שכתב הרה''ק מוהר''ן מברסלב זיע''א שבכל אדם ובכל דרך יש דבר טוב, וחובתנו היא לחפש ולמצוא את אותו הטוב. וראה עוד בספה''ק ''היכל הברכה'' (פרשת ויקרא) שכתב שטוב אמיתי, טבעו להיכלל גם ברע, ולהופכו לטוב כמוהו. ובכתבי הראי''ה קוק זצ''ל כתב: מי שמגלה את הטוב שברע, הוא מציל את הגרעין הטוב עצמו, ושומרו מכל הגורמים הרעים, ואז יכול לגרום שאפילו הגורמים הרעים עצמם יתהפכו לטוב. והדברים יקרים ועמוקים למתבונן בהם. . אֶת זֹאת לֹא כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת. אֵיךְ אַתָּה בָּא לָדוּן וְלִפְסֹל דֶּרֶךְ אוֹ אָדָם שהרי לחוות דעת על טעם תבשיל אי אפשר בראיה מן הצד בלבד מבלי לטועמו, ואם כן כל שכן לחוות דעת על דרך או שיטה איך אפשר מבלי לנסותה ולטועמה לפני כן, אם לא שהתורה פוסלתה ושוללתה?! מִבְּלִי שֶׁנִּסִּיתָ אוֹתָהּ אוֹ שכך הוזהרנו מפי רבותינו התנאים הקדושים: ''אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו''. וכל שכן את רבותיך וגדולי ישראל!!! מִבְּלִי לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ? וְכִי בִּגְלַל שֶׁלְּךָ הִיא אֵינָהּ תּוֹאֶמֶת וְנִרְאֵית לָכֵן כָּל הָעוֹלָם מְחֻיָּב לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ?! וַהֲרֵי מדרש רבה במדבר (פרשת נשא). ובשם הגר''א וסרמן זצ''ל מקובלנו שבמקום שיש שני יהודים עלולות להשמע שלוש דעות... שִׁבְעִים פָּנִים לְתוֹרָה, וְאַף פָּן אֵינוֹ סוֹתֵר אֶת חֲבֵרוֹ, אָז לָמָּה דַּרְכְּךָ פּוֹסֶלֶת וְשׁוֹלֶלֶת כָּל דֶּרֶךְ שֶׁאֵינָהּ הוֹלֶכֶת עִם דַּרְכְּךָ יָד בְּיָד?! אֵין זוֹ אֶלָּא מִשְּׁחִיתוּת מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם הַמְבַקֵּשׁ וְדוֹרֵשׁ מִכֻּלָּם ''קַבְּלוּ דַּעְתִּי'', וְ''אֵין חָכָם כָּמוֹנִי''. וְלֹא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל הַתּוֹרָה.
עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ לִשְׁמֹר וְלִנְצֹר אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְלָשׁוֹן נְקִיָּה כְּלַפֵּי כָּל יְהוּדִי, וְכָל שֶׁכֵּן כְּלַפֵּי הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.