המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כֹּחַ הָאֱמוּנָה
יָדוּעַ שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה משלי ג', י''ז. דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִיא לְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים וְלֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא. לֹא הֻתַּר לָנוּ לִשְׂנֹא אַף יְהוּדִי עַל אַף מַעֲשָׂיו הָרָעִים, רַק לִכְאֹב עַל מַר גּוֹרָלוֹ וְעַל מַעֲלָלָיו הַמְּקֻלְקָלִים שישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא (סנהדרין מ''ד ע''א). וכמו שאמרה בגמרא (ברכות י' ע''א) ברוריה לרבי מאיר בעלה: ''יתמו חטאים מן הארץ'' כתוב, ולא ''יתמו חוטאים''. עיין שם כל המעשה. וראה לרשב''א בתשובה (חלק א' סימן קצ''ד) שכתב שלדעת רבי מאיר שאמר (קידושין ל''ו ע''א) ישראל אף בזמן שאינם נוהגים כמנהג בנים בכל זאת קרויים בנים - אף משומד הוא בכלל ''בנים אתם לה' אלקיכם'' . ועוד עיין בספר ''בר לבב'' פרק ל''ו מה שכתב דברים נפלאים בנושא. . וּבֶטַח שֶׁאִם בָּא אֶחָד שֶׁכָּזֶה עִם רָצוֹן טוֹב לְקַיֵּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְקָרְבוֹ בְּחֹם וּלְקַבְּלוֹ, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ''ל עַל הַפָּסוּק ישעיה נ''ז, י''ט. ''שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה''' - ראה ברכות (ל''ד ע''ב) שנחלקו האמוראים בפירוש פסוק זה. בַּתְּחִלָּה לָרָחוֹק מִן הַמִּצְווֹת, וְאַחַר כָּךְ לַקָּרוֹב. וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ לִכְאוֹרָה בְּמִצְוָה זוֹ מְשַׁנָּה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֶת דַּרְכָּהּ וּפוֹטֶרֶת אֶת הַמְשֻׁמָּד מִמִּצְוָה זוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם אוֹסֶרֶת עָלֵינוּ לְאַפְשֵׁר לוֹ לְקַיְּמָהּ, מַה שֶּׁלֹּא מָצָאנוּ בִּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה?
אָמְנָם בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ כָּתַב בְּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ דָּבָר נִפְלָא: שֶׁהֲרֵי עִקַּר עִנְיַן אֲכִילַת קָרְבַּן הַפֶּסַח הוּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַכֹּל שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹדִים בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מִצְרַיִם, וּלְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נָבוֹא לְהוֹדוֹת עַל שֶׁגְּאָלָנוּ מִמִּצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וּנְשָׂאָנוּ עַל כְּנָפָיו דברים ל''ב, י''א. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, לָכֵן נִצְטַוֵּינוּ עַל אֲכִילַת קָרְבַּן הַפֶּסַח. וְאִם כֵּן, אֵין זֶה מִן הָרָאוּי שֶׁנַּאֲכִיל מֵאוֹתוֹ קָרְבָּן לְאָדָם הַמַּכְחִישׁ וּמוֹרֵד בֶּאֱמוּנָה זוֹ, וּמוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכוֹפֵר בָּעִקָּר!
עַם יִשְׂרָאֵל כֹּחָם בֶּאֱמוּנָתָם, וְחַג הַפֶּסַח נִקְרָא ''חַג הָאֱמוּנָה'' כֵּיוָן שֶׁרַק בְּכֹחָהּ וּבִזְכוּתָהּ נִשְׁאֲרוּ עַם יִשְׂרָאֵל חַיִּים וְקַיָּמִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת וְהַגָּלֻיּוֹת.
מְסֻפָּר עַל הָרה''ק רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשׁוֹב זִיעָ''א, שֶׁשָּׁנָה אַחַת בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם יָצָא לַשּׁוּק, קָרָא לְגוֹי אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ''הֲרֵי לְךָ קוֹפִּיקָא (מַטְבֵּעַ), לֵךְ וְהָבֵא לִי מְעַט טָבָּק תּוֹצֶרֶת חוּץ''. אוֹתוֹ טָבָּק הָיָה אָסוּר בְּמִסְחָר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אֲבָל הַגּוֹי נָטַל אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְכַעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים הֵבִיא אֶת הַסְּחוֹרָה הָאֲסוּרָה. הוֹדָה לוֹ הָרַבִּי וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לִיהוּדִי אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ''הֲרֵי לְךָ קוֹפִּיקָא, הָבֵא לִי כִּכַּר לֶחֶם מִבֵּיתוֹ שֶׁל אֵיזֶה יְהוּדִי''. נֶחֱרַד הַיְּהוּדִי וּשְׁאָלוֹ: ''רַבִּי! הֲרֵי עֶרֶב פֶּסַח הַיּוֹם, וְאֵין לִמְצֹא חָמֵץ כָּל שֶׁהוּא אֵצֶל אַף אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים!''. נָשָׂא הָרה''ק אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: ''רְאֵה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל! הַדֻּכָּס אָסַר עַל הַמִּסְחָר בְּטָבָּק סַךְ הַכֹּל לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים, וְהֶעֱמִיד אַלְפֵי שׁוֹטְרִים וּפַקָּחִים, וְהִזְהִיר בְּכַמָּה בִּקְנָסוֹת וָעֳנָשִׁים, וְעִם כָּל זֹאת בְּנֵי הַמְּדִינָה מַבְרִיחִים בַּסֵּתֶר כַּמֻּיּוֹת מֵהַסְּחוֹרָה הָאֲסוּרָה. וְאִלּוּ אַתָּה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים אַרְבַּע מִלִּים: ''לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ'' וְלֹא הִצַּבְתָּ שׁוּם שׁוֹטֵר אוֹ פַּקָּח, וּבְכָל זֹאת אֵין לְהַשִּׂיג בְּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁל חָמֵץ! מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל!