המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כַּוָּנָה טוֹבָה
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי עַל אַף שֶׁלֹּא הִלְוָה אוֹ לָוָה אָדָם בְּעַצְמוֹ בְּרִבִּית, אֶלָּא רַק סִיֵּעַ וְעָזַר בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן, עִם כָּל זֹאת נֶחְשָׁב הוּא כְּמִי שֶׁהֵטִיל נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְנִתְחַיֵּב בְּעֹנֶשׁ חֲמוּר מֵהַתּוֹרָה. וְלֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם מִכָּאן שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהָאָדָם בָּא לְסַיֵּעַ וְלִתְמֹךְ בִּידֵי אֲחֵרִים, יֵשׁ לוֹ לִבְדֹּק וּלְבָרֵר עַל מָה נוֹתֵן הוּא אֶת סְמִיכָתוֹ וְסִיּוּעוֹ, וְהַאִם בֶּאֱמֶת מְחַזֵּק הוּא יְדֵי עוֹשֵׂי מִצְוָה אוֹ שֶׁמָּא חָלִילָה נִכְנָס הוּא בְּגֶדֶר שֶׁל מְסַיֵּעַ בְּיַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.
לֹא פַּעַם קוֹרֶה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה גָּדוֹל וְחִיּוּבִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זְכוּת וּמַעֲלָה, אוּלָם אִם יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּמַעֲשָׂיו וּבַתּוֹצָאוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִגָּרֵם מֵהֶם, יִמָּצֵא שֶׁטָּעוּת גְּדוֹלָה בְּיָדוֹ, וּמַה שֶּׁהֶחְשִׁיב הוּא לְמִצְוָה - בְּעֶצֶם אֵינוֹ אֶלָּא עֲבֵרָה. כָּךְ דָּנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַפּוֹסְקִים ראה שו''ת ''תשובות והנהגות'' להג''ר משה שטרנבוך שליט''א (חלק א' סימן תש''ל) מה שהעלה בזה להלכה. אולם מכל מקום בנידון רגיש ומשמעותי שכזה חובה להתייעץ עם מורה הוראה על כל מקרה לגופו. הַאִם מֻתָּר לְאָדָם לְשַׁדֵּךְ בֵּין בְּנֵי זוּג שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת לְמַטְּרַת נִשּׂוּאִין, בִּזְמַן שֶׁעֲלוּלִים הֵם לְהַגִּיעַ לְאִסּוּרֵי כְּרִיתוּת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא עָלֵינוּ? ראה ספר ''טובך יביעו'' מה שכתב בשם הגר''י זילברשטיין שליט''א בענין נתינת צדקה בדרכים לאנשים שאינם מהוגנים. ובספר ''לקט תשובה וצדקה'' (עמוד רל''ג) מה שכתב בענין נתינת צדקה לאדם שאינו מברך על מאכלו. וְהַאִם מֻתָּר לְאָדָם לִיתֵן צְדָקָה לַפּוֹשֵׁט יָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָהּ צְדָקָה עֲלוּלָה לְשַׁמֵּשׁ לוֹ לְמַטָּרוֹת שְׁלִילִיּוֹת וּמְסֻכָּנוֹת? וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת וּמְגֻוָּנוֹת.
במדבר ט''ו, ל''ב. בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְסֻפָּר אוֹדוֹת אוֹתוֹ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים שֶׁהוּצָא לַהוֹרֵג בַּמִּדְבָּר עַל שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. וְרַבּוֹתֵינוּ ראה תוספות (בבא בתרא קי''ט ע''ב) שכתבו כן בשם המדרש. בַּמִּדְרָשׁ גִּלּוּ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְיִמָּנְעוּ מִלְּחַלְּלָהּ. וְהִנֵּה עִם כָּל הַכַּוָּנָה הַטְּהוֹרָה שֶׁבְּלֵב אוֹתוֹ מְקוֹשֵׁשׁ, לֹא נִמְנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּהַעֲנִישׁוֹ בִּמְלֹא חֻמְרַת הַדִּין. וּמַדּוּעַ? הֲרֵי כַּוָּנָה טוֹבָה הָיְתָה לוֹ?! אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעַל אַף שֶׁכַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה, עִם כָּל זֹאת מַעֲשָׂיו אֵינָם רְצוּיִים!
כָּךְ אימרת רבי לוי בבבא בתרא (ט''ז ע''א). מַסְבִּירִים חֲזַ''ל גַּם כֵּן אֶת הַמַּעֲשֶׂה עִם חַנָּה וּפְנִינָה בּוֹ הָיְתָה פְּנִינָה מְצַעֶרֶת וְעוֹקֶצֶת אֶת חַנָּה בִדְבָרֶיהָ אוֹדוֹת יְלָדֶיהָ, וַחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים מַבְהִירִים שָׁם חַד מַשְׁמָעִית כִּי כַּוָּנָתָהּ שֶׁל פְּנִינָה הָיְתָה אַךְ וְרַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁחַנָּה תַּרְבֶּה בִּבְכִיּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים מֵעֹמֶק לִבָּהּ עַד שֶׁה' יִשְׁמַע אֶת קוֹלָהּ וְיִפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וְאָכֵן כָּךְ הָיָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִיק לָהּ שִׁבְעָה בָּנִים, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁלִּפְנִינָה אַף הָיָה חֵלֶק לֹא קָטָן בְּאוֹתָהּ יְשׁוּעָה, אוּלָם עִם כָּל זֹאת לֹא פָּסְחָה מִדַּת הַדִּין עַל פְּנִינָה, וְעַל הַצַּעַר שֶׁגָּרְמָה לְחַנָּה אִבְּדָה פְּנִינָה לֹא עָלֵינוּ אֶת כָּל יְלָדֶיהָ. וְגַם כָּאן שִׂכְלֵנוּ וְלִבֵּנוּ זוֹעֲקִים: הֲזוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? וַהֲרֵי לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּנָה? וְאִם כֵּן עַל מָה יֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ?! אֶלָּא שׁוּב לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא כָּל מַה שֶּׁנִּרְאֶה לָנוּ כְּרָצוּי וּכְנָכוֹן אָכֵן כָּךְ הוּא.
גַּם ראה ברכות (י' ע''א) כל המעשה. עַל חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ מוּבָא שֶׁנִּמְנַע מִלִּשָּׂא אִשָּׁה וְהֶעֱבִיר אֶת רוֹב שְׁנוֹתָיו בִּפְרִישׁוּת וּבִבְדִידוּת, מִבְּלִי עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁרָאָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁאִם יִשָּׂא אִשָּׁה עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ בֵּן שֶׁיַּכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ ואכן כך היה שלכשנישא נולד לו מנשה שהכעיס את בוראו. אולם מה שלא ראה חזקיה ברוח קדשו הוא שלבסוף חזר מנשה בתשובה שלימה לפני בוראו (ראה סנהדרין ק''ג ע''א). . וְלִכְשֶׁבָּא הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, וְהוֹדִיעוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו דִּין מָוֶת, עָמַד חִזְקִיָּה הִצְטַדֵּק בְּפָנָיו שֶׁלְּמַעַן כְּבוֹד שָׁמַיִם עָשָׂה זֹאת. אָמַר לוֹ הַנָּבִיא לְחִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם?! מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֶיךָ הָיָה לְךָ לַעֲשׂוֹת!
לְאוֹר כָּל זֹאת יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלִבְחֹן הֵיטֵב אֶת מַעֲשָׂיו הַאִם בֶּאֱמֶת רְצוּיִים הֵם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים אוֹ לֹא, וְלִזְכֹּר שֶׁלֹּא תָּמִיד מַה שֶּׁהַלֵּב נִכְסַף וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אָכֵן הוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא הָאֲמִתִּי.