המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּהַלְווֹתֵנוּ הַלְוָאָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְבַל נִקַּח זֶה מִזֶּה נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית כמו שכתוב (ויקרא כ''ה, ל''ה): ''וכי ימוך אחיך...אל תקח מאתו נשך ותרבית...את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך''. ויבואר אי''ה במצוה שמ''ג. . וּבְנוֹסָף לְאוֹתוֹ אִסּוּר חָמוּר הִזְהִירָה הַתּוֹרָה כָּאן לְבַל נָשִׁית יָדֵנוּ לִטּוֹל חֵלֶק וּלְסַיֵּעַ בְּמִלְוֶה בְּרִבִּית, כְּגוֹן לְשַׁמֵּשׁ כַּעֲרֵבִים אוֹ כְּעֵדִים בְּהַלְוָאָה שֶׁכָּזוֹ, וּלְבַל נִכְתֹּב לָהֶם אֶת שְׁטַר הַלְוָאָתָם וראה בשלחן ערוך (חלק יורה דעה סימן ק''ס) מי הם העוברים בכך. ובאחרונים הוסיפו שפעמים שהמסייע עובר גם כן משום ''לפני עור לא תתן מכשול''. עיין במה שהבאנו בסיעתא דשמיא לקמן בהמשך הדברים. . כִּי זֶהוּ סִיּוּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְנַעֲשֶׂה בָּזֶה כְּשֻׁתָּף בְּהַלְוָאָתָם. וּכְפִי אימרת אביי בבבא מציעא (ע''ה ע''ב). שֶׁסִּכְּמוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל אֶת הַדְּבָרִים: הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר בְּשִׁשָּׁה לָאוִין, וְהַלּוֹוֶה בִּשְׁנַיִם, וְהַמִּתְעַסְּקִים עִמָּם בְּאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ''.