המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כֹּה דְּבָרַי כָּאֵשׁ
אימרת רבה בר בר חנה בתענית (ז' ע''א). לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְשׁוּלָה לָאֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ירמיה כ''ג, כ''ט. ''הֲלֹא כֹה דְּבָרַי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'''. וְיָדוּעַ הַדָּבָר שֶׁהָאֵשׁ מִטִּבְעָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּשׁ מִצַּד אֶחָד לְטוֹב: לְבִשּׁוּל וּלְהָאִיר וּלְחִמּוּם וְכַדּוֹמֶה, וּמִצַּד שֵׁנִי לְרָע: לְהַזִּיק וְלִשְׂרֹף וּלְחַבֵּל וְכַדּוֹמֶה. תָּלוּי כֵּיצַד מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ.
וּמִדָּבָר זֶה לָמַדְנוּ אָנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא יְסוֹד גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם: שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא אֵשׁ, שֶׁבְּכֹחָהּ תּוּכַל בְּעֶזְרַת ה' לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת על פי דברי רש''י בפירושו על התורה (במדבר ח', ב'). שַׁלְהֶבֶת הָעוֹלָה, וְתוּכַל אַף לְהִתְחַמֵּם בְּאוֹרָהּ בִּבְחִינַת על פי אימרת רבי אליעזר באבות (פרק ב' משנה י'). הֱוֵי מִתְחַמֵּם בְּאוֹרָן שֶׁל חֲכָמִים, וְתוּכַל גַּם לְהָאִיר אֶת נִשְׁמָתְךָ בִּבְחִינַת אימרת רב הונא ורב חייא בר אבא בפתיחה למדרש איכה רבתי. הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחְזִיר לַמּוּטָב.
אוּלָם מֵאִידָךְ גִּיסָא דַּע וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּהֲפֹךְ לְךָ הָאֵשׁ הַזּוֹ לְרוֹעֵץ. לְשַׁמֵּשׁ לְךָ שכן דרשו רבותינו (סוטה כ''א ע''ב) מהפסוק (משלי ח', י''ב) ''אני חכמה שכנתי ערמה'' כיון שנכנסה חכמה (תורה) באדם נכנסה עמה ערמומיות. כְּאֶמְצָעִי לְהַעֲרִים וּלְנַצֵּל אֲחֵרִים, אוֹ שכן לימדו חכמינו (תענית ד' ע''א) שהלומד תורה נעשה מטבעו יותר חם מזג. ראה רש''י שם בביאור הדברים. כְּגוֹרֵם לִרְתִיחָה וְכַעַס, אוֹ שכן הזהיר רבי צדוק במסכת אבות (ד', ה') ''אל תעשה קרדום לחפור בה'' להשיג טובות אישיות. כְּקַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ לְהַשָּׂגַת מְבֻקָּשְׁךָ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבִּיכָלְתָּהּ לְהוֹעִיל - כָּךְ בִּיכָלְתָּהּ לְהַזִּיק. ועל זו הדרך ביארו רבותינו (נזיר כ''ג ע''א) את הפסוק (הושע י''ד, י') ''כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'' משל לשנים שצלו קרבן פסח, אחד נאמר עליו ''צדיקים ילכו בם'' ואחד נאמר עליו ''פושעים יכשלו בם''. עיין שם. דּוֹמֶה הַדָּבָר לְעֶלֶם צָעִיר שֶׁהִפְקִידוּ בְּיָדוֹ אֶקְדָּח טָעוּן בְּמַטָּרָה לִשְׁמֹר וּלְהָגֵן עַל עַצְמוֹ מִפְּנֵי הַפּוֹשְׁעִים וּלְאַבֵּד מֵהָעוֹלָם אֶת הַמְחַבְּלִים, שֶׁאִם לֹא יַשְׂכִּיל אוֹתוֹ אָדָם, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שְׁמִירָה זֶה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן - הֲרֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ הוּא עַצְמוֹ לְאָדָם מְסֻכָּן בְּיוֹתֵר שֶׁעֶצֶם הַשְּׁהִיָּה בְּקִרְבָתוֹ הִיא סַכָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה. שֶׁכֵּן מוּנָח בְּיָדוֹ כְּלִי מְסֻכָּן וְקַטְלָנִי שֶׁבְּכֹחוֹ יוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּרוּחוֹ ואחר כתבנו יסוד גדול זה מצאנו שכבר כתבו רבינו בחיי הספרדי ז''ל בספרו הזך ''חובות הלבבות'' (שער יחוד המעשה פרק ה'), וברוך המכוון. וראה שם שכתב בלשונו הנפלאה: ''כי החכמה, כשמנהיגים אותה על דרכה, תהיה רפואה לכל מדוה. אך כשנוטים בה מנתיבתה, תהיה מדוה כולל שאין לו רפואה ולא ארוכה''. עד כאן לשונו. .
וְלָכֵן לֹא לְכָל אֶחָד מֻתָּר לִיתֵן כְּלִי זֶה. לֹא לְכָל מְבַקֵּשׁ יֵשׁ לִמְסֹר נֶשֶׁק חַם שֶׁכָּזֶה ובפרט את תורת הסוד שהיא בבחינת ''נשק אטומי'' שאין מגלים סודותיו אלא ליחידים, וכמו שאמרו חז''ל (חגיגה י''ג ע''א) שאין מלמדים ומוסרים אותה אלא למי שלבו דואג בקרבו ושהוא שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. עיין שם בגמרא שמבארת מהם אותם תוארים. . וּכְפִי שֶׁהִזְהִירוּ ראה ברמב''ם הלכות תלמוד תורה (פרק ד' הלכה א') ובשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמ''ו סעיף ז'). ומהו אופן ה''החזרה למוטב'' בימינו ראה בספרי חינוך והוראה. ואכמ''ל. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וּמִדּוֹתָיו אֵינָן מְיֻשָּׁרוֹת אֵין מְלַמְּדִים אוֹתוֹ תּוֹרָה וְאֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ עַד שֶׁיְּיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו. עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לְהַפְעִיל וּלְכַוֵּן אֶת הַכְּלִי הַזֶּה אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת שׁוֹלְחוֹ בִּלְבַד, הוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וְלֹא לְתוֹעַלְתּוֹ וַהֲנָאָתוֹ הָאִישִׁית. וְכָל הַמּוֹסֵר אֵשׁ זוֹ לִידֵי מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, וּמְלַמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אימרת רב בחולין (קל''ג ע''א). וראה בזוהר הקדוש (תקוני הזוהר דף קמ''ב ע''א) שפירש על כך את הפסוק ''לא תלין נבלתו על העץ'' שלא ישעין אדם נבל על התורה הנקראת ''עץ החיים''. הֲרֵי זֶה כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס. ראה מכות (י' ע''א). ובליקוטי מוהר''ן (תורה ס') כתב שהמלמד תורה לתלמיד שאינו הגון עלול שהרע שבתלמיד יכנס ברבו ויזיקנו, ועל כן צריך שיכוון הרב כוונה מסויימת שעל ידה אם התלמיד אינו הגון הקב''ה ישכיחו את מה שלמד מרבו. ואת צנועים חכמה. וְסוֹפוֹ שֶׁיִּגְלֶה מִמְּקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אימרת רב בחולין (קל''ג ע''א). וְעָתִיד הוּא לִפּוֹל בַּגֵּיהִנֹּם בָּעוֹלָם הַבָּא.
אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, חַיָּב לִבְחֹן וְלִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב לְאָן חָכְמַת הַתּוֹרָה מוֹבִילָה אוֹתוֹ, וְהָאִם עָשְׂתָה אוֹתוֹ יוֹתֵר הָגוּן אוֹ חָלִילָה לְהֵפֶךְ, וּלְפִי זֶה יוּכַל לָדַעַת הַאִם מַעֲשָׂיו הַ''טּוֹבִים'' הֵם בֶּאֱמֶת טוֹבִים וּרְצוּיִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים.