המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הֶזֵּק נוֹסָף מֵאַרְבַּעַת אֲבוֹת הַנְּזִיקִין מֵהַתּוֹרָה הוּא הַהֶבְעֵר. וְהַיְנוּ אָדָם שֶׁהִזִּיק אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי הָאֵשׁ, כְּגוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שָׂדֵהוּ אוֹ אֶת בֵּיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
וַאֲפִלּוּ שֶׁקָּרָה הַדָּבָר שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, כְּגוֹן שֶׁהִדְלִיק אֵשׁ בְּתוֹךְ רְשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ וְיָצְאָה הָאֵשׁ מֵעַצְמָהּ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְהִזִּיקָה - אַף עַל פִּי כֵּן חַיָּב הַמַּבְעִיר לִישָׂא בַּנֶּזֶק שֶׁגָּרַם וּלְשַׁלֵּם אֶת מְלֹא הַנֶּזֶק אלא אם כן התרחק המבעיר משדה חבירו כשיעור הרחקה הנדרש על פי ההלכה שאזי אומרים שמכת שמיים היא והמבעיר פטור. עיין שלחן ערוך (חושן משפט סימן תי''ח). .
חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים דָּנִים בָּאֳפָנִים שׁוֹנִים בָּהֶם יִתְחַיֵּב אוֹ יִפָּטֵר הָאָדָם עַל הֶזֵּקִים שֶׁכָּאֵלּוּ, כְּגוֹן בְּדִין אָדָם ראה במשנה בבבא קמא (נ''ט ע''א) ובשלחן ערוך (חושן משפט סימן תי''ח ס''ז). הַנּוֹתֵן גַּחֶלֶת בְּיַד חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן וְהָלְכוּ אֵלּוּ וְשָׂרְפוּ שָׂדֶה שֶׁל מִישֶׁהוּ, שֶׁאוֹתָם אִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב בִּהְיוֹתָם חַסְרֵי דַּעַת וּתְבוּנָה, וְאֶת הַמְשַׁלֵּחַ אִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב בְּבֵית הַדִּין בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא הוּא זֶה שֶׁשָּׂרַף בְּפֹעַל, אֶלָּא רַק חַיָּב הוּא בְּדִינֵי שָׁמַיִם עַל שֶׁגָּרַם בַּעֲקִיפִין הֶזֵּק לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְעוֹד בַּדִּין שם. כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁגָּרְמוּ יַחַד לִבְעֵרָה, כְּגוֹן שֶׁהָאֶחָד הֵבִיא אֵשׁ וְהַשֵּׁנִי הֵבִיא עֵצִים וְהַשְּׁלִישִׁי לִבָּה אֶת הָאֵשׁ וְהִגְדִּילָהּ מִי מֵהֶם יִתְחַיֵּב בַּדָּבָר. וְעוֹד מִקְרִים וְדִינִים שׁוֹנִים הַמּוּבָאִים בַּגְּמָרָא וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. עַיֵּן שָׁם.