המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כְּבוֹד הָאָדָם
מִיסוֹדוֹת הַחִנּוּךְ הַבָּרִיא הוּא שֶׁיְּהֵא הָאָדָם מַנְהִיג וּמְחַנֵּךְ אֶת חֲנִיכוֹ בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה, וְלֹא חָלִילָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל זִלְזוּל וְהַשְׁפָּלָה. בִּהְיוֹת שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב וְחָשׁוּב לוֹ לָאָדָם כְּמוֹ כְּבוֹדוֹ, שֶׁעָלָיו טֶבַע הָאָדָם לָחוּס וְלִכְאֹב וְלִדְאֹג יוֹתֵר מִכֹּל. וְלָכֵן הַמַּעֲבִיר לִבְנוֹ אוֹ לְתַלְמִידוֹ אֶת מִסְרֵי הַחִנּוּךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל זִלְזוּל וְהַשְׁפָּלָה - מוֹרִיד הוּא בָּזֶה אֶת הַנְּכוֹנוּת וְהָרָצוֹן שֶׁבּוֹ לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו. וּבֶאֱמֶת אַחַד הַגּוֹרְמִים הָעִקָּרִיִּים לִנְשִׁירַת נֹעַר מִדַּרְכֵי הָאָבוֹת וְלִנְטִיָּה לֹא עָלֵינוּ לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת הִיא הַהַקְפָּדָה הַיְתֵרָה וְיַחַס הַכָּבוֹד הָרָדוּד אוֹתוֹ מַעֲנִיקִים לָהֶם הוֹרֵיהֶם וּמְחַנְּכֵיהֶם ומכירים אנו משפחות שלימות שאיבדו לא עלינו את ילדיהם במחינה רוחנית עד שסטו הללו לדרכים הקוטביות ביותר שניתן, וכל זה רק מחמת הקפדתם היתירה על מעשי ילדיהם, וכפיית התורה ומצוותיה עליהם שלא כרצון התורה הקדושה. .
כָּךְ ראה בספר ''בין אדם לבין אדם'' שהביא כמה ראיות לדבר. הִסְבִּירוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה סנהדרין ק''ב ע''א. הַמּוּבָא עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, בּוֹ נִגְלָה אֵלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ: חֲזֹר בְּךָ מִדַּרְכְּךָ הָרָעָה, וַאֲנִי וְאַתָּה וְדָוִד בֶּן יִשַׁי נְטַיֵּל יַחַד בְּגַן עֵדֶן! שְׁאָלוֹ יָרָבְעָם לְהַקָּבָּ''ה: וּמִי יְהַלֵּךְ בָּרֹאשׁ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ''ה: דָּוִד בָּרֹאשׁ. אָמַר לוֹ יָרָבְעָם: אִם כֵּן, אֵינִי חָפֵץ!
וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים: אִם נִגְלָה אֵלָיו הַקָּבָּ''ה, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָיְתָה לוֹ הַזְּכוּת וְהַיְכֹלֶת לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאַף יָרָבְעָם עַצְמוֹ הִבִּיעַ מִתְחִלָּה נְכוֹנוּת לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְאִם כֵּן, מַהוּ הַדָּבָר שֶׁמְּנָעוֹ מִכָּךְ? אֶלָּא הַרְגָּשַׁת הַבִּזָּיוֹן וְהַהַשְׁפָּלָה בִּהְיוֹתוֹ מֶלֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ אַחַר אֲחֵרִים, הִיא שֶׁהֶחְלִישָׁה בּוֹ אֶת הַנְּכוֹנוּת לַחְזֹר, וְטָרְדָה אוֹתוֹ מֵחַיֵּי נְעִימוֹת נֵצַח.
כָּךְ גַּם כֵּן אָנוּ לְמֵדִים מֵהַהֲלָכָה קדושין (מ' ע''ב) ושלחן ערוך (חושן משפט סימן ל''ד סעיף י''ח). שֶׁנִּפְסְקָה בַּגְּמָרָא: שֶׁהָאוֹכֵל בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְכֶלֶב וּפָסוּל לְעֵדוּת. וְלִכְאוֹרָה מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הֱיוֹתוֹ דּוֹמֶה לְכֶלֶב לְבֵין כַּשְׁרוּתוֹ לְעֵדוּת? וְכִי בִּגְלַל שֶׁדּוֹמֶה הוּא לְכֶלֶב קָרוֹב הוּא לְשַׁקֵּר בִּדְבָרָיו? אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְתָּ שֶׁאָדָם שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ וְכָבוֹד עַצְמִי - עָלוּל הוּא לְהַגִּיעַ לִדְבָרִים שְׁפֵלִים וּמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ עֵדוּת שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ, וְעַל כֵּן פְּסָלוּהוּ חֲכָמִים מִלְּהָעִיד עֵדוּת!
וְיָדוּעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ ויש שהביאו פירוש זה בשם מרן ה''חתם סופר'' זיע''א. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִיעָ''א עַל משלי ט', ח'. הַפָּסוּק ''אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֲךָ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ'' שֶׁאִם תּוֹכִיחַ וּתְחַנֵּךְ אֶת זוּלָתְךָ כְּפֶתִּי וּכְלֵץ - תִּגְרֹם לוֹ לְהַרְגִּישׁ כָּזֶה, וְסוֹפוֹ שֶׁיָּקוּץ וִיזַלְזֵל בְּתוֹכַחְתְּךָ. אַךְ אִם תּוֹכִיחֶנּוּ כְּחָכָם וּכְבַעַל מַעֲלָה - סוֹפוֹ שֶׁיַּפְנִים אֶת דְּבָרֶיךָ וִיבַקֵּשׁ לְיַשְּׂמָם.