המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
עֶבֶד עִבְרִי הוּא אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כמו שכתוב (ויקרא כ''ה, ל''ט): ''כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך''. ואין אדם רשאי למכור את עצמו כדי לחסוך לעצמו מעות או לכסות חובו אלא לכדי חיותו בלבד.ואינו רשאי למכור את עצמו עד שאפילו בגד לא ישאר בידו. (רמב''ם פרק א' מהלכות עבדים הלכה א'). שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו וְהֶעֱנִי עַד שֶׁמָּכַר אֶת עַצְמוֹ לְעֶבֶד, אוֹ לְחִלּוּפִין כמו שכתוב (שמות כ''א, ב') ''כי תקנה עבד עברי''. וכתוב (דברים ט''ו, י''ב) ''כי ימכר לך אחיך העברי''. שֶׁנִּתְפַּס עַל גְּנֵבָה וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהָשִׁיב הַדָּבָר, שֶׁבֵּית הַדִּין מְצֻוִּים לְמָכְרוֹ לְעֶבֶד שֶׁבָּזֶה יָשִׁיב אֶת גְּנֵבָתוֹ. וְדִינִים רַבִּים מְבִיאָה הַתּוֹרָה בְּנוֹשֵׂא זֶה כְּגוֹן זְמַן שִׁחְרוּרוֹ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית אוֹ בַּיּוֹבֵל, דִּין הוֹרָשָׁתוֹ לִבְנֵי הָאָדוֹן, הָרְשׁוּת שֶׁבְּיָדוֹ לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף, וְעוֹד פְּרָטִים רַבִּים הַמּוּבָאִים מסכת קדושין פרק א'. בַּגְּמָרָא בהלכות עבדים פרק א'. וּבָרַמְבַּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו, כְּשֶׁמְּקוֹרָם טָהוֹר מִפָּרָשָׁה זוֹ הַמְּבִיאָה אֶת דִּינֵי הָעֶבֶד הָעִבְרִי.
וְהִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה לְבַל נְעַוֵּת אֶת דִּינוֹ שֶׁל הָעֶבֶד בִּקְנִיָּתוֹ וּבְשִׁחְרוּרוֹ, וּלְבַל נִגְרַע מִזְּכֻיּוֹתָיו, בִּכְדֵי לְהַרְגִּילֵנוּ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב וְלִגְמֹל חֶסֶד עִם הַזּוּלָת.
גְּזֵרַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמִּשֶּׁנַּעֲשֶׂה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְעֶבֶד נִפְטַר הוּא מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָן כְּדִין אִשָּׁה, וְרַק לִכְשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר יָשׁוּב וְיִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִּצְווֹת כְּמוֹ כָּל אִישׁ יְהוּדִי.
דִּינֵי הָעֶבֶד הָעִבְרִי הַלָּלוּ אֵינָם תְּקֵפִים לְמַעֲשֶׂה בְּיָמֵינוּ, בִּהְיוֹת שֶׁדִּין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג רַק בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָם וְהַיּוֹבֵל נוֹהֵג כְּתִקּוּנוֹ ערכין כ''ט ע''א וברמב''ם ריש הלכות עבדים. . וּמִכָּל מָקוֹם הַמֶּסֶר שֶׁל הַתּוֹרָה בְּמִצְוָה זוֹ נִשְׁאָר קַיָּם בְּמִלּוּאוֹ שֶׁעָלֵינוּ לִנְהֹג בְּכָבוֹד וּבְהַעֲרָכָה כְּלַפֵּי כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, קָטָן כְּגָדוֹל, וַאֲפִלּוּ כְּלַפֵּי עֶבֶד נִרְצָע.