המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֶב אֶחָד
מַעֲלָה גְּדוֹלָה יֵשׁ עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּהִתְאַגְּדוּת וּבְהִתְאַחֲדוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זֶה עִם זֶה בַּחֲבוּרָה. מכות י' ע''א. וְכִדְרָשַׁת רַבּוֹתֵינוּ ז''ל עַל קהלת ה', ט'. הַפָּסוּק: ''מִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה'' - שֶׁמִּי שֶׁאוֹהֵב לִלְמֹד בְּרִבּוּי חֲבֵרִים וְתַלְמִידִים הוּא זֶה שֶׁיִּזְכֶּה לִתְבוּאַת הַתּוֹרָה. וְעוֹד ברכות ס''ג ע''ב. דָּרְשׁוּ עַל ירמיה נ', ל''ו. הַפָּסוּק: ''חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ'' - תָּבוֹא חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַיּוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ וְלֹא בַּחֲבוּרָה.
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבִּי מֹשֶׁה אִבְּן עֶזְרָא זַצַ''ל שֶׁהַמִּתְבּוֹדֵד מֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם דּוֹמֶה הוּא לְצֶמַח מִבְּלִי אֲדָמָה וּמַיִם, שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁיִּכְמֹשׁ וְלֹא יַפְרִיחַ, יִבֹּל וְלֹא יַצְמִיחַ.
הַמַּהֲרָ''ל מִפְּרָג זִיעָ''א מֵבִיא בספרו ''נתיבות עולם'' נתיב הצדקה פרק ו'. בִּכְתָבָיו שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ וְכָל הַנִּמְצָאִים בָּהּ תְּלוּיִים הֵם זֶה בָּזֶה וּקְשׁוּרִים זֶה לָזֶה בְּקֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ בַּל יִנָּתֵק, הַהוֹפְכָם לְדָבָר אֶחָד וּלְמִקְשָׁה אַחַת גְּדוֹלָה הַנִּקְרֵאת ''הַבְּרִיאָה''. כָּךְ שכן תראה שגם לאחר שהבדיל הקדוש ברוך הוא בין היום לבין הלילה עדיין מתמזגים הם זה בזה ומשמשים יחד בעת התחלפם, ולכאורה למה לא עשה הקב''ה הבדלה מוחלטת ביניהם? אלא כוונת תחילה יש בדבר למזג את כל הנבראים זה בזה ולחברם כאחד. הַיּוֹם לוֹוֶה מִן הַלַּיְלָה וְהַלַּיְלָה מִן הַיּוֹם, הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר, כן המתבונן יראה נפלאות: איך בעלי החיים צורכים חמצן לנשימתם ופולטים דו תחמוצת הפחמן, והצמחים צורכים דו תחמוצת הפחמן לבניית תאיהם ופולטים חמצן. החרקים נהנים מצוף הפרחים למזונם והפרחים נהנים מכך שהחרקים מפיצים על ידי זה את האבקנים שלהם ומפרים אותם. ואמר לנו פעם אדם שהוא אגרונום במקצועו שרק מנושא הצומח כבר רואים את חותם יד ה' הגדולה והמופלאה הטבועה במעשה הבריאה. הַחַי מִן הַצּוֹמֵחַ וְהַצּוֹמֵחַ מִן הַחַי, שכך למדונו חכמינו ז''ל שיותר ממה שעושה העשיר עם העני עושה העני עם העשיר. וראה מה שהבאנו בס''ד מענין זה לקמן במצוה צ''ו. הֶעָנִי מֵהֶעָשִׁיר וְהֶעָשִׁיר מֵהֶעָנִי, שהרי זה בלא זו וזו בלא זה אין להם קיום והמשך. וכמאמר חז''ל (מדרש רבה בראשית ה', ט'): ''לא איש בלא אשה, ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה!''. הָאִישׁ מִן הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ, וְכֵן כָּל הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם. מַה שֶּׁהוֹפֵךְ אֶת הַכֹּל לְדָבָר אֶחָד וּמְאֻחָד בִּלְתִּי נִפְרָד. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד מֵחַכְמֵי הָעוֹלָם: ''הַבְּרִיאָה קְשׁוּרָה מְאֻחֶדֶת זֶה בָּזֶה, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְטֹף פֶּרַח - מִבְּלִי לְגָרֵד כּוֹכָבִים''. וְלָכֵן עַל הָאָדָם לְהָבִין שֶׁחֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יֵשׁ לִהְיוֹתוֹ מְחֻבָּר לְחֶבְרָה טוֹבָה וִישָׁרָה.
הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁבִּצְרוֹר מַפְתְּחוֹת כָּל מַפְתֵּחַ לִכְשֶׁעַצְמוֹ הוּא חָשׁוּב עַד לִמְאֹד, בִּהְיוֹתוֹ מְסֻגָּל לִפְתֹּחַ מַה שֶּׁהָאֲחֵרִים אֵינָם מְסֻגָּלִים. אוּלָם, לְלֹא חֲתִיכַת הַמַּתֶּכֶת הָאוֹגֶדֶת אֶת כָּל הַמַּפְתְּחוֹת יַחַד - עָלוּל הוּא לְהֵאָבֵד מִבְּלִי לָשִׂים לֵב, וְיוֹתֵר לֹא תְּהֵא בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת. כָּךְ הוּא הָאָדָם כָּל זְמַן שֶׁהוּא נִמְנֶה עִם חֶבְרָה אוֹ קְהִלָּה מְסֻיֶּמֶת, אִרְגּוּן אוֹ צִבּוּר כָּל שֶׁהוּא - יֵשׁ לוֹ אֶת הַדָּבָר הַשּׁוֹמֵר עָלָיו שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד, וְשֶׁלֹּא יִפֹּל בֵּין הַכִּסְאוֹת. אַךְ בְּלִי זֶה סַכָּנָה גְּדוֹלָה אוֹרֶבֶת לוֹ, וְרַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה.
שָׁאַלְנוּ פַּעַם קַבְּלַן בִּנְיָן: מָה עוֹשֶׂה אַתָּה בִּשְׁלַבֵּי בְּנִיַּת בִּנְיָן, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ מֵעֲרֵמוֹת הַלְּבֵנִים הַמֻּנָּחוֹת בְּקֶרֶן זָוִית? וְעָנָה שֶׁמַּעֲמִיד שׁוֹמֵר מְיֻחָד לְשָׁמְרָן. שְׁאַלְנוּהוּ: אִם כֵּן, מַדּוּעַ לְאַחַר סִיּוּם הַבְּנִיָּה לֹא מַעֲמִידִים שׁוֹמֵר שֶׁכָּזֶה לְיַד כָּל בִּנְיָן לְוַדֵּא שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ מֵהַלְּבֵנִים שֶׁבַּכֹּתֶל? צָחַק וְאָמַר: מִשֶּׁדָּבְקוּ הַלְּבֵנִים זוֹ בְּזוֹ וְחִבְּרוּם זוֹ לְזוֹ - כְּבָר אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיִּגְנְבוּם! הוֹדֵינוּ לוֹ עַל הַדָּבָר, וְלָמַדְנוּ לְעַצְמֵנוּ מוּסָר: כְּשֶׁכֻּלָּנוּ מְדֻבָּקִים וּמְאֻחָדִים, וּכְאִישׁ אֶחָד מְגֻבָּשִׁים, שְׁמוּרִים אָנוּ מִכָּל מִשְׁמָר, וּמוּגַנִּים מִכָּל דָּבָר!