המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח, בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, הָיוּ מִתְאַגְּדִים כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת בְּעֶזְרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיוּ נִשְׁאָרִים שָׁם עַל מְנָת לְאָכְלוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר כַּנִּדְרָשׁ. וְכָאן מַזְהִירָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֶת בְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח מִחוּץ לְכָתְלֵי עֶזְרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא לְאָכְלוֹ אַךְ וְרַק בִּמְקוֹם הַחֲבוּרָה בָּעֲזָרָה.
וְרַבֵּנוּ בריש פרק ט' מהלכות קרבן הפסח. הָרַמְבָּ''ם ז''ל הֵבִיא בְּהִלְכוֹתָיו שֶׁכָּל חֲבוּרָה הָיְתָה עוֹשָׂה לְעַצְמָהּ מְחִצּוֹת, וּבְתוֹכָן הָיְתָה צְרִיכָה לֶאֱכֹל אֶת הַקָּרְבָּן. וְאִם רַק הוֹצִיאוּהוּ מִחוּץ לִמְחִצּוֹתֵיהֶם - מִיָּד נִפְסַל הַקָּרְבָּן, וְהַבָּשָׂר נֶאֱסַר בָּאֲכִילָה.