המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - חֵץ וָקֶשֶׁת
מִמִּצְוָה זוֹ אָנוּ לְמֵדִים עַד כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת יְלָדָיו מִפְּנֵי דֵּעוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְהַשְׁקָפוֹת פְּסוּלוֹת. שֶׁכֵּן הַדִּבּוּר הוּא כְּלִי בַּעַל הַשְׁפָּעָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהַיְלָדִים בְּקַטְנוּתָם עֲדַיִן ראה בליקוטי הלכות למוהרנ''ת מברסלב זיע''א (הלכות גילוח הלכה ה') שכתב שהילדים בקטנותם מוחם עדיין בגדר ''עובר'' עד שמתגלה לבחינת ''ילוד''. והורדת דמעות פועלת להסרת הפסולת מן המוח ולידתו. ולכן תועלת גדולה יש לתינוק בהורדת הדמעות (במדה ובמשורה). ועוד עיין ''מדרש פנחס'' להרה''ק מקאריץ זיע''א (קונטרס ב' אות ח'). רַכִּים הֵם בְּשִׂכְלָם וְנוֹחִים לְהִתְפַּתּוֹת. וּפְעָמִים שֶׁמִּשְּׁמוּעָה אַחַת אוֹ מִמַּרְאֶה אֶחָד עֲלוּלָה לְהִתְהַפֵּךְ דַּעְתָּם מִן הַקָּצֶה לְקָצֶה ואכן הכרנו עלם צעיר אחד שמשיחה אחת בת חמש עשרה דקות עם אדם בעל דעות כפרניות סבל חודשים ארוכים מספיקות באמונה ובבטחון, ה' ישמרנו. . וְעַל כֵּן אימרת אלישע בן אבויה באבות (פרק ד' משנה כ'). ובפירוש רבינו עובדיה מברטנובא זיע''א שם. הִמְשִׁילוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הַמְלַמֵּד יֶלֶד לְכוֹתֵב עַל נְיָר חָדָשׁ, שֶׁהַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לִכְתֹּב עָלָיו, וּמַה שֶּׁכּוֹתֵב וְחוֹרֵט בְּזִכְרוֹנוֹ בָּרִאשׁוֹנָה עוֹשֶׂה בּוֹ רֹשֶׁם חָזָק וּבִלְתִּי נִשְׁכָּח.
כַּמָּה חֲבָל שֶׁיֶּשְׁנָם הוֹרִים שֶׁאֵינָם חָסִים עַל נַפְשׁוֹת יַלְדֵיהֶם לְפָחוֹת כְּמוֹ שֶׁחָסִים עַל רְכוּשָׁם! וכפי שדרשו רבותינו (מדרש תנחומא במדבר פרק ז'. והובא בפירוש רש''י על התורה בפרשת מטות) בבני גד ובני ראובן שהחשיבו את ממונם יותר מאת בניהם ובנותיהם. עיין שם. אֶת הָרֶכֶב לוֹקֵחַ הוּא לְטִפּוּל כָּל כַּמָּה זְמַן, הַאִם גַּם עִם בְּנוֹ וּבִתּוֹ יוֹשֵׁב הוּא מִפַּעַם לְפַעַם לִבְדֹּק מָהֵם רַחֲשֵׁי לִבָּם? אֶת הַגִּנָּה דּוֹאֵג הוּא לְהַשְׁקוֹת וּלְדַשֵּׁן, לִגְזֹם וּלְנַקּוֹת, הַאִם גַּם אֶת נֶפֶשׁ יַלְדּוֹ הָרַךְ דּוֹאֵג הוּא לְטַפֵּחַ בְּעֵצָה וּבְהַדְרָכָה, בְּעִדּוּד וּבְחִבָּה? טוֹעִים אָנוּ לַחְשֹׁב כִּי יֶלֶד אָמוּר לִגְדֹּל מֵעַצְמוֹ, מֵאֵלָיו, בְּטִבְעִיּוּת, אַךְ הַדְּבָרִים אֵינָם כֵּן כְּלָל וּכְלָל וראינו פעם פירוש נפלא שמקורו אינו זכור כרגע, שלכן דוד המלך ע''ה דימה את ילדי האדם לשתילי זיתים שנאמר (תהלים קכ''ח, ג'): ''בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך'' לרמז שכשם שהזיתים אינם ניתנים לשום שימוש מבלי שיעבדו אותם, בכבישה או בכתישה וכיוצא בזה, כך הילדים מבלי שיטפחום וידריכום בדרך הנכונה אי אפשר לרוות מהם נחת יהודית. .
תהלים קכ''ז, ד'. ''כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים'' - חֵץ אֵינוֹ נוֹרָה מֵעַצְמוֹ. צָרִיךְ גִּבּוֹר שֶׁיִּירֶה אוֹתוֹ . וְכַמָּה יֵשׁ לַגִּבּוֹר הַזֶּה לְהִזָּהֵר בְּטֶרֶם יִירֶה אֶת חִצּוֹ לְכַוְּנוֹ הֵיטֵב לַמַּטָּרָה הָרְצוּיָה. לִמְתֹּחַ אֶת הַחֵץ לֹא חָלָשׁ מִדַּי וְלֹא חָזָק מִדַּי שכך למדונו רבותינו שבקטן יש לנהוג בדרך של ''שמאל דוחה וימין מקרבת''. ומי שמחסיר או מוסיף מעט לכאן או לכאן עלול חלילה ''להחטיא את המטרה''. , וְרַק לְאַחַר שֶׁבָּטוּחַ הוּא שֶׁמְּכֻוָּן הוּא לַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה יָכוֹל הוּא לְשַׁלְּחֵנוּ! כַּמָּה הוֹרִים עֲדַיִן לֹא בָּרוּר לָהֶם בִּכְלָל מַהִי הַמַּטָּרָה הַמְבֻקֶּשֶׁת לָהֶם עַצְמָם, וּכְבָר ''יוֹרִים'' הֵם יְלָדִים מִבְּלִי לָדַעַת לְהֵיכָן נָכוֹן לְהוֹבִילָם! הֲיֵשׁ לְךָ עָוֶל וָפֶשַׁע גָּדוֹל מִכָּךְ, לְהָבִיא יֶלֶד מִבְּלִי לֵידַע בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ מִתְכַּוֵּן אַתָּה לְהוֹלִיכוֹ?! וּבִכְלָל בָּרוּר לְךָ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אַתָּה רוֹצֶה לֵילֵךְ, שֶׁאַתָּה בָּא לְהַנְחִיל דֶּרֶךְ לִילָדֶיךָ? הֲיָשַׁבְתָּ אֵי פַּעַם עִם עַצְמְךָ לְהִתְבּוֹנֵן וְלַחְשֹׁב מֵאַיִן בָּאת וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?! אוֹ שֶׁפָּשׁוּט ''זוֹרְמִים'', ''חַיִּים'', מִבְּלִי לָדַעַת בֶּאֱמֶת מַהִי חוֹבָתֵנוּ וְתַכְלִיתֵנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם?!
אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ. רַוָּק אוֹ נָשׂוּי, צָעִיר אוֹ מְבֻגָּר, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. לֹּא רָחוֹק הַיּוֹם וְהַ''גִּבּוֹר'' יַהֲפֹךְ לְחַלָּשׁ, וֶהַ''חִצִּים'' כְּבָר יִתְפְּסוּ לְעַצְמָם אֵיזֶה כִּוּוּן עָקֹם וַחֲסַר תַּכְלִית, וּמְיֻדָּעֵנוּ יֵשֵׁב חֲסַר אוֹנִים מְבַכֶּה עַל הַחִצִּים הַשְּׁנוּנִים שֶׁרַק הוֹלְכִים וּמַשְׁחִיתִים וּמְכַלִּים לוֹ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת שכן עתידין האב והאם ליתן דין על מעשי ילדיהם וצאצאיהם עד סוף כל הדורות!!! ולכן כתוב שבראש השנה נפתחים גם כן ספרי המתים... .
הוֹרוּת זוֹ אַחֲרָיוּת עֲצוּמָה! אַלְפֵי מִשְׁפָּחוֹת, גְּבָרִים נָשִׁים וְטַף, מֻפְקָדִים בְּיָדוֹ שֶׁל הַהוֹרֶה וּנְתוּנִים לְחַסְדּוֹ. הֲרֵי הֵם כָּל צֶאֱצָאָיו וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאָיו הָעֲתִידִים בְּעֶזְרַת הָאֵל לָצֵאת מִמֶּנּוּ. וְאַשְׁרֵי הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר וּלְטַפֵּחַ אֶת שְׁתִילָיו, לְהַנִּיחָם שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ, עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.