אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - חִנּוּךְ כַּהֲלָכָה

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - חִנּוּךְ כַּהֲלָכָה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַחַד הַדְּבָרִים מועד קטן (י''ז ע''א). ונפסק בשלחן ערוך (יורה דעה סימן ר''מ סעיף כ'). ועיין בברכי יוסף (שם ס''ק י''ד) מה שכתב לדון בענין זה באורך ואכמ''ל. שֶׁהִזְהִירוּנוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל בְּעִקְבוֹת אִסּוּר זֶה הוּא שֶׁלֹּא יַכֶּה הָאָב אֶת בְּנוֹ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה ונחלקו הפוסקים מה נקרא ''גדול'': ראה בבית יוסף (יורה דעה סוף סימן של''ד) שיש אומרים מגיל עשרים ושתים, ויש אומרים מגיל עשרים וארבע. והריטב''א בחידושיו (על מסכת מכות) כתב שהכל לפי טבעו של הילד ופעמים שאף לפני גיל בר מצוה כבר אין לאב להכותו. והובאו דבריו ב''ברכי יוסף'' כאן. גָּדוֹל, שֶׁבְּכָךְ עָלוּל הַבֵּן לְהִתְמָרֵד וּלְהַכּוֹת אֶת אָבִיו בַּחֲזָרָה חָלִילָה, וְנִמְצָא שֶׁהָאָב הִכְשִׁילוֹ וְעָבַר עַל אִסּוּר ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל''.

לְהַכּוֹת אוֹ לְהַעֲנִישׁ יֶלֶד אוֹ תַּלְמִיד זֶה מֵהַדְּבָרִים הַקַּלִּים בְּיוֹתֵר. הַיֶּלֶד מִטִּבְעוֹ יָרֵא מֵאָבִיו, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל גַּם חָלוּשׁ מִמֶּנּוּ, וְהַתַּלְמִיד מִתְבּוֹשֵׁשׁ מֵרַבּוֹ וְאֵימַת שָׁמַיִם עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינָיו. וְלָכֵן חֲזָקָה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְכּוֹפְפוּ בִּפְנֵי הַגָּדוֹל הַמְיַסְּרָם וִיקַבְּלוּ אֶת עָנְשׁוֹ מִבְּלִי לִפְצוֹת פֶּה. פֹּה סְטִירָה וְשָׁם מַכָּה, כָּאן בִּזָּיוֹן בָּרַבִּים וְכָאן יַחַס מְזַלְזֵל, אוּלָם הַהַשְׁלָכוֹת הַנּוֹרָאִיּוֹת שֶׁל חִנּוּךְ קַפְּדָנִי שכך אמר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא (אבות פרק ב' משנה ה'): ''לא הקפדן מלמד''. ונראה לעניות דעתי שנקט התנא בלשון זו דוקא להבהיר שאולי באמת תראה אדם המלמד ומחנך מתוך קפדנות ואימה, ואולי אף יראה לך על פניו שמצליח הוא במלאכתו, אך דע לך שהאמת היא שלא הקפדן הוא המלמד, אלא הפחד והמורא שבלב התלמיד הוא שמורהו ליישם הדברים, ובבוא העת לכשיפוג המורא לא ישאר מאומה מלימודיו... וַעֲנִישָׁה יְתֵרָה יַגִּיעוּ בְּבוֹא הַעֵת. הַהִתְמַרְמְרוּת תָּחֵל לְכַרְסֵם בְּלִבָּם, וְיֵצֶר הַהִתְמָרְדוּת יַתְחִיל לִבְעֹר בְּתוֹכָם, וּבְכָל פַּעַם שֶׁיּוֹסִיף הַמְחַנֵּךְ לְיַסְּרָם - הַמִּשְׁקָעִים רַק יֵלְכוּ וְיִתְפְּחוּ. ולכן הזהירונו חז''ל הקדושים (פסחים קי''ג ע''א): ''שלשה אין מתקנאים בהם...ותלמיד קטן''. שהרי כל קטן סופו בעזרת ה' לגדול, וזוהי הרי מטרת האב והרב להביא את הדור הבא להיות ''גדול כשר'', לכן אל תראהו עתה שהוא קטן וחלוש, אלא היה חכם הרואה את הנולד, זכור שיבוא יום ואף הוא יהא בוגר ועצמאי כמוך, או תלמיד חכם ובעל סמכות כמוך, ולכן אל תחנכהו על בסיס של התקנאות והטלת אימה וכפיפות גרידא, מה שעלול להתמוגג ולהיעלם בעקבות מעשיך. ולצערנו רבים הם ההורים הטועים בדבר הזה, ואחריתם (לא עלינו) עדי אובד. עַד שֶׁיַּגִּיעַ הָרֶגַע בּוֹ יִפְרְקוּ אֶת עֹל הַמָּרוּת מֵעֲלֵיהֶם, וְאָז כָּל שִׁנּוּי בְּגִישַׁת הַמְחַנֵּךְ כְּבָר לֹא יוֹעִיל בִּמְאוּמָה.

לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כִּי הַחִנּוּךְ אֵינוֹ אִלּוּף! גַּם תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכָּל אֶמְצָעִי הָאֲכִיפָה וְהָעֲנִישָׁה בְּיָדֶיהָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, אַף הִיא מָצְאָה לְנָכוֹן לְיַשֵּׁב אֶת דַּעַת לוֹמְדֶיהָ בְּמַתַּן טְעָמִים וּסִּבּוֹת, וְלִקְנוֹת אֶת לֵב מַאֲמִינֶיהָ בְּהַבְטָחַת שָׂכָר וּבְמִלּוֹת חִבָּה. אֵין שׁוּם פְּגָם אוֹ בּוּשָׁה בְּכָךְ שֶׁנַּעֲנִיק מִלּוֹת עִדּוּד וְחִבָּה לַחֲנִיכֵינוּ, שֶׁנַּסְבִּיר לָהֶם הַטַּעַם וְהַהִגָּיוֹן שֶׁבְּהוֹרָאוֹתֵינוּ. וְאַדְרַבָּה: חָנִיךְ הַמְיַשֵּׂם אֶת הוֹרָאוֹת מְחַנְּכוֹ מִתּוֹךְ אמנם נכון שלא תמיד צריך להסביר כל דבר. שהרי גם התורה פעמים שציותה בלשון ''חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה'', ו''שתוק, כך עלה במחשבה'' וכיוצא בזה, אבל כדרך כלל וכעיקרון ודאי שאין זו הדרך. הֲבָנַת הַתּוֹעֶלֶת וְהַנְּכוֹנוּת שֶׁבַּדָּבָר - נוֹתֵן הוּא אֶת כָּל לִבּוֹ לְכָךְ, וְעוֹשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן ורעיון נפלא הביא הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ''ל בספרו ''שיחות מוסר'' (מאמר ל') אודות הגר שפחת שרה, שבבוא שרה להשיאה לאברהם כתוב (בראשית ט''ז, ג'): ''ותקח שרה''. ופירש רש''י: ''לקחתה בדברים: אשריך שזכית להדבק בגוף קדוש כזה''. ולכאורה איזה צורך יש לשכנע שפחה ניבזת להפוך לאשת האדון ולהשתוות לגבירתה? והסביר שעל ידי נישואיה לאברהם ודאי תחוייב בכמה דברים, וכדי שתקבלם ברצון גמור ידעה שרה שצריך לפתותה. (וראה בשפתי חכמים שם שכתב בענין זה בלשון נפלאה וזו לשונו: ''כיון שעיקר האדם הוא דעתו, ולא יוכל לקחת דעתו כי אם בדברים טובים המושכים דעתו לרצונו''. ושפתיים ישק). . אַךְ אִם עוֹשֶׂה הוּא אוֹתָם מִתּוֹךְ אִלּוּץ וּכְפִיָּה - לֹא יִקַּח זְמַן רַב עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ הַדָּבָר לְנֵטֶל כָּבֵד וּלְמַעֲמָסָה נַפְשִׁית, שֶׁרַק תְּעוֹרֵר בְּתוֹכוֹ אֶת יֵצֶר הַפֻּרְקָן. וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה