המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
צִוּוּי זֶה הוּא בִּכְלָל הַצִּוּוּי שֶׁל ויקרא י''ט, ג'. ''אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ'', כְּשֶׁכָּאן הוֹסִיפָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל זֹאת שֶׁהַמַּכֶּה אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ חָלִילָה ואם לא הוציא מהם דם אינו חייב חנק, אולם עובר הוא בלאו של ''לא יוסיף להכותו'' שהוא על הכאה של כל אחד מישראל, וכן על ''איש אמו ואביו תיראו'' ו''כבד את אביך ואת אמך'' (הטור בחלק יורה דעה סימן רמ''א). עַד שֶׁהוֹצִיא מֵהֶם דָּם הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה וְדִינוֹ בְּחֶנֶק. וְאִם לֹא הָיוּ עֵדִים לַדָּבָר וְאִי אֶפְשָׁר לְחַיְּבוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, הֲרֵי שֶׁהוּא בְּחִיּוּב כָּרֵת עַל יְדֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה.
סנהדרין (פ''ה ע''א) ושלחן ערוך (יורה דעה סימן רמ''א סעיף ה'). וזה מלבד בהורה שנפסק עליו דין ''מסית ומדיח'' שעליו נצטוו ישראל (דברים י''ג, ט'): ''לא תחמול ולא תכסה עליו'' (סנהדרין פ''ה ע''ב). בִּכְלַל הַדְּבָרִים, שֶׁאָסוּר לְבֵן לְשַׁמֵּשׁ כִּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין לְיַסֵּר וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הוֹרָיו עַל דָּבָר שֶׁנִּתְחַיְּבוּ בּוֹ בְּבֵית דִּין, וְכֵן סנהדרין (פ''ד ע''ב) ושלחן ערוך (שם סעיף ג'). וברמ''א שם. וראה בספר ילקוט יוסף להרה''ג יצחק יוסף שליט''א (בהלכות כבוד אב ואם) שדן באילו אופנים יש להתיר לבן להתעסק בריפוי אביו על ידי הוצאת דם. לֹא יַעֲשֶׂה בָּהֶם רְפוּאָה הָעֲלוּלָה לִגְרֹם לִיצִיאַת דָּם כְּגוֹן הַקָּזַת דָּם אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְרַק בְּאֹפֶן שֶׁאֵין אַחֵר כָּמוֹהוּ לְרַפְּאוֹתָם רַשַּׁאי הוּא לְטַפֵּל בָּהֶם וּבִתְנַאי שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ מֵרֹאשׁ עַל כָּל צַעַר וּכְאֵב שֶׁיִּגָּרֵם לָהֶם מִמֶּנּוּ.