אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - חַבְרוּתָא

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - חַבְרוּתָא

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אֶחָד הַדִּינִים הַיְסוֹדִיִּים בְּמִצְוָה יְקָרָה זוֹ הוּא שֶׁהַנֵּר הַמַּעֲרָבִי (הָאֶמְצָעִי) בַּמְּנוֹרָה יְהֵא דָּלוּק בִּתְמִידוּת, וּמִמֶּנּוּ יַדְלִיק הַכֹּהֵן בְּכָל פַּעַם אֶת שְׁאָר הַנֵּרוֹת זוֹ מִזּוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּקָרֵב אֶת פְּתִילוֹתֵיהֶן אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁיַּדְלִיק כָּךְ אֶת כֻּלָּן. אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יַדְלִיקָן עַל יְדֵי אֵשׁ חִיצוֹנִית אַחֶרֶת, אֶלָּא רַק אַחַת מֵחֲבֶרְתָּהּ.

וּמִדָּבָר זֶה לָמַדְנוּ לֶקַח מְאַלֵּף לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: שֶׁכַּיָּדוּעַ הַמְּנוֹרָה הִיא הַמְסַמֶּלֶת אֶת חָכְמַת הַתּוֹרָה. וּבִכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לְהֶאָרָה אֲמִתִּית בְּנִשְׁמָתוֹ וּלְהִתְעַלּוּת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְקִיּוּם מִצְווֹתֶיהָ, מֻכְרָח הַדָּבָר שֶׁתֵּעָשֶׂה הַהַדְלָקָה מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְלֹא כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ בְּאֹפֶן עַצְמָאִי. עִקַּר הַקִּנְיָן וְהָעֲלִיָּה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבַעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת נַעֲשֶׂה דַּוְקָא בַּחֲבוּרָה, עַל יְדֵי דִּבּוּק חֲבֵרִים, כְּשֶׁאֶחָד מֵאִיר אֶת חֲבֵרוֹ, וְיַחַד זוֹכִים הֵם לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וּכְמוֹ תענית ז' ע''א. וראה שם עוד כמה וכמה דרשות על זו הדרך. שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל עַל ירמיה כ''ג, כ''ט. הַפָּסוּק ''הֲלֹא כֹה דְּבָרַי כָּאֵשׁ נְאֻם ה''' מִפְּנֵי מָה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לָאֵשׁ? לוֹמַר לְךָ מָה אֵשׁ אֵינָהּ דּוֹלֶקֶת וּמִתְקַיֶּמֶת בִּיחִידִי, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָן מִתְקַיְּמִין בִּיחִידִי פירוש: כמו שהמדורה לא תמשיך לדלוק אם יש בה רק קיסם אחד, אלא דווקא כשיש כמה קיסמים, כך דברי תורה אינם נחקקים ומתקיימים באדם אלא כשלומדם ומקיימם בצוותא עם אחרים. .

וְהִנֵּה הַמִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב יִמְצָא שֶׁרֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה הֵן תְּלוּיוֹת וּקְשׁוּרוֹת בַּזּוּלָת. לֹא רַק הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא אַף הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם: אִם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בַּכֹּהֵן ליתן לו קרבן להקריב והפרשת התרומות ופדיון הבן וכולי. , וְאִם בָּאִשָּׁה וּבַבָּנִים נישואין ופריה ורביה ומילה וחינוך הבנים וכולי. , וְאִם בַּעֲנִיִּים ליתן לו מעשרות ומתנות עניים וכולי. . וְאַף אֶת מַעְגַּל חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם תָּלוּ חֲכָמֵינוּ בְּצֵרוּף עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל שלכתחילה מצריכים מנין לתפילה ולמילה ולנישואין ולהלוית המת וכולי. ומאחד המיוחד שמענו רמז נחמד שהמילה ''ישראל'' בגימטרייא קטנה עולה למספר עשר, ללמדך שכשישנם עשרה מישראל המקטינים את עצמם זה בפני זה ומתחברים כאחד בחבור אמיתי – מעלתם וכחם כעם ישראל כולו. ושפתיים יישק. . לֹא לְחִנָּם הַדָּבָר, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁלְּבַד לֹא תּוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה'.

אֵיזֶה רֶוַח נִפְלָא יֵשׁ לְאָדָם שֶׁחַיָּיו מְתֻבָּלִים בְּחֶבְרָה טוֹבָה! בְּיָדִיד נֶאֱמָן שֶׁמְּעוֹדֵד, בְּרַב שֶׁתּוֹמֵךְ וּמְסַיֵּעַ, בִּסְבִיבָה טוֹבָה וּמְעוֹרֶרֶת. כֵּלִים אֵלּוּ הֵם כֵּלִים נְדִירִים וִיקָרִים שֶׁלֹּא כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהֶם בֶּאֱמֶת. וְכַמָּה אֻמְלָל הוּא אָדָם הַחַי חַיֵּי בְּדִידוּת מִבְּלִי חָבֵר וָרֵעַ, מִבְּלִי רַב מְכַוֵּן עד כמה האדם מקבל את חיותו מהמצאותו בחברת בני אדם ניתן ללמוד מכך שבמלחמת וייטנאם היו לוקחים הוייטנאמים טייסים אמריקאים שנפלו בידם בשבי, ומבודדים אותם מכל חברת בני אדם, ואפילו את מזונם היו משחילים להם מבלי שיראו פני אדם כלל, וכך הצליחו לשבור אותם ולהכניעם שיגלו סודות צבאיים. . חֲסַר אֶמְצָעִים זֶה אַפְסִיִּים הֵם סִכּוּיָיו לַעֲבֹר אֶת חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּהַצְלָחָה. כִּי לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֶשְׁנָן חֶסְרוֹנוֹת, לָזֶה פָּחוֹת וְלָזֶה יוֹתֵר, וְכֻּלָּנוּ זְקוּקִים לְבִקֹּרֶת בּוֹנָה וּמוֹעִילָה. וְאִם אֵין לָאָדָם אֶת הַסְּבִיבָה שֶׁתָּאִיר אֶת עֵינָיו מִטָּעֻיּוֹתָיו, הֵיאַךְ יוּכַל לְתַקְּנָן?!

וּכְמַאֲמַר בביאורו על מסכת אבות (פרק א' משנה ו'). וחכמי המוסר אמרו: ''אדם בלי חבר כשמאל בלי ימין''. הַמְּאִירִי זַ''ל: ''הַטּוֹב שֶׁבַּסּוּסִים צָרִיךְ לְרַסֵּן, וְהַכְּשֵׁרָה שֶׁבַּנָּשִׁים צְרִיכָה לְבַעַל, וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲכָמִים צָרִיךְ לְעֵצָה''. כך למדנו מהקב''ה שנמלך במלאכים (ראה בראשית א', כ''ו ובפירוש רש''י שם). ובן זומא במסכת אבות (פרק ד' משנה א') למד כן מהכתוב (תהלים קי''ט) ''מכל מלמדי השכלתי'' (ראה בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא ז''ל שם). וְגַם הַגָּדוֹל נֶעֱזָר לְעִתִּים בַּקְּטַנִּים, שֶׁפְּעָמִים יֶשְׁנוֹ דָּבָר שֶׁהַגָּדוֹל מֵחֲמַת גְּדֻלָּתוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה, וְאִלּוּ הַקָּטָן מִגֹּדֶל קַטְנוּתוֹ כֵּן שָׂם לֵב וְרוֹאֶה. וְאִם הַתַּלְמִיד אֵינוֹ דּוֹאֵג כך דרשו רבותינו (תמורה ט''ז ע''א) את הכתוב במשלי (כ''ט, י''ג) ''רש ואיש תככים נפגשו עושה כולם ה''' שעל ידי שהרב מלמד לתלמידו תורה מחכים ולמד אף הרב בעצמו. עיין בגמרא ובפירוש רש''י שם. וכתבו רבותינו שהרב הוא בבחינת מעין נובע, שעל ידי שדולים ושותים ממימיו נובעים ממנו מים חדשים נוספים שלא היו בו לפני כן. כך על ידי שהתלמידים יונקים ומקבלים מתורתו כך זוכה הרב להוסיף ולחדש ולהתעלות בתורה מה שלא היה לו לפני כן ובלעדיהם. וזהו סוד ''מתלמידי יותר מכולם''. לְהָאִיר אֶת עֵינֵי רַבּוֹ מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בּוֹ?! כמו שאמר שלמה המלך (משלי כ''ז, ו'): ''נאמנים פצעי אוהב'', ופירשו המפרשים (מצודת דוד ורלב''ג שם) שפצעיו ומכות לשונו של האוהב האמיתי הן מרפא לאהובו, שמבקש לייסרו וליישרו. והמאירי בפירושו על ספר משלי (י''ז, י''ט) כותב בזו הלשון: ''מטכסיס האוהב הנאמן לאהוב את האהוב כנפשו, ואף יזיק לעצמו כדי להועיל לך, ובעת שיחמסוך יטרח בהצלתך כבהצלת נפשו. ומזומן להועילך יותר ממך עצמך, וירא להזיקך יותר מלבך. ולא תחלוף ולא תשתנה אהבתו אליך לשום סיבה, יאהבך בעת העוני יותר מבעת העושר, ובעת הצרה יותר מבעת הריווח''. וראה לרבינו הרמב''ם ז''ל בפירוש המשניות (דמאי פרק ב' משנה ג') שכתב שתלמידי החכמים מכונים ''חברים'', וזה מכיוון שחברתם זה לזה אמיתית ונאמנה כי היא לשם שמים. יָדִיד אֲמִתִּי וְחָבֵר נֶאֱמָן הוּא זֶה שֶׁיּוֹכִיחֲךָ בְּנֹעַם עַל טָעֻיֹּותֶיךָ, וִיעִירְךָ עַל שְׁגִיאוֹתֶיךָ, וִיתַקֵּן אֶת דְּרָכֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ. אֶת כָּל זֶה לֹא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ! וְלָכֵן תָּלְתָה הַתּוֹרָה אֶת מִצְווֹתֶיהָ בַּחֶבְרָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זוֹ חֵלֶק מֵאֹרַח חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַיְּהוּדִי, וּבְכָךְ יִזְכֶּה לֵילֵךְ בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה