המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - זְרִיזִין מַקְדִּימִין
מִמִּצְוָה יְקָרָה זוֹ לְמֵדִים אָנוּ עַד כַּמָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵי יוֹצְרֵנוּ שֶׁנְּקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו בִּזְרִיזוּת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה שֶׁנִּקְבְּעָה לָהֶן, וְשֶׁלֹּא נִתְעַכֵּב מִלְּמַלְּאוֹת אֶת מְחֻיָּבוּתֵנוּ. אֶלָּא אַדְּרַבָּא, נְהֵא פסחים (ד' ע''א). מֵהַזְּרִיזִין הַמַּקְדִּימִין לְמִצְווֹת. שֶׁכֵּן אָדָם הָאוֹהֵב מִישֶׁהוּ, מִשְׁתּוֹקֵק הוּא לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹנוֹ עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר. וּבֵן טוֹב שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ מֵאָבִיו לְהַגִּישׁ לוֹ כּוֹס מַיִם בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁאָלֶנּוּ ''מָתַי הָכִי מְאֻחָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּישׁ בְּפָנֶיךָ?''.
אִם כֵּן, מַדּוּעַ אָנוּ בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם מְבַקְשִׁים לְהִסְתַּמֵּךְ עַל סוֹף זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, וְעַל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְבִרְכַּת הַלְּבָנָה, וְהָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל מְסִירַת הַצְּדָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה? לָמָּה שֶׁלֹּא נַקְדִּים לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת עוֹד בְּטֶרֶם עֵת?! וּמַדּוּעַ לֹא נִתְפַּלֵּל בַּמִּנְיָן הַמֻּקְדָּם יוֹתֵר לְהַבִּיעַ אֶת גֹּדֶל חִבָּתֵנוּ לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא?!
חֲכָמֵינוּ זַ''ל אימרת רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא במסכת אבות (פרק ב' משנה ד'). מוֹרִים לָאָדָם: ''עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ''. וְרַבִּים הֵם הַמְּבִינִים אֶת דִּבְרֵי קָדְשָׁם שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ הַלָּלוּ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה אֶת רְצוֹן הָאָדָם. אֲבָל זוֹהִי טָעוּת חֲמוּרָה לַחְשֹׁב שֶׁהַקָּבָּ''ה יְשַׁנֶּה אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְיַטֵּהוּ לִרְצוֹן הָאָדָם, שֶׁכֵּן כָּל רְצוֹנוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא הֵם שִׂיא הַטּוֹב, וְאֵין יוֹתֵר טוֹב לוֹ לָאָדָם מֵרְצוֹן ה'.
אָמְנָם מַה שֶּׁבָּאִים רַבּוֹתֵינוּ לְלַמְּדֵנוּ בְּמַאֲמָר זֶה הוּא שֶׁאִם אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת רְצוֹן יוֹצֶרְךָ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנְךָ שֶׁלְּךָ, בְּחֵשֶׁק וּבִזְרִיזוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת, בְּכָךְ תּוֹכִיחַ שֶׁרְצוֹנְךָ אֲמִתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן בּוֹרַאֲךָ, וּבִתְמוּרָה הַקָּבָּ''ה יַטֶּה אֶת לִבְּךָ וּרְצוֹנְךָ לִרְצוֹת וְלַחְפֹּץ תָּמִיד בְּמַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ. וְאֵין לְךָ טוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָאָדָם מִכָּךְ שֶׁרוֹצֶה הוּא בְּלִבּוֹ אֶת מַה שֶּׁה' רוֹצֶה בֶּאֱמֶת שכן רבים ושלמים אכן מקבלים ומאמינים שהכל מאת ה' והכל לטובה ומקבלים הכל באהבה, אולם עדיין אין זה אומר שרוצים הם באותו דבר שה' חלק להם. ואם כן העיקר חסר מן הספר, שכן רחוקים הם ברצונם מרצון האלקים. לכן לעולם יתפלל אדם שיזכהו ה' לרצות ממש את מה שה' חולק לו, ולא רק ''לקבל באהבה''. ובינו נא זאת כי עמוק הוא מאוד. .